מי שיפתח בימים אלו את עיתון המודיע, המזוהה עם חסידות גור, יתקשה לשער שאנחנו מצויים ערב בחירות. גור, הידועה ביכולתה להניע את צעיריה לעבודת בחירות מאומצת, נוקטת הפעם קו מינימלי, יש שיאמרו מנומנם. הסיבה לכך נעוצה בפיצול חדש בתוך יהדות התורה: הנציג החדש של חסידות בעלז, אליקים שטארק, שהחליף בתפקיד את ישראל אייכלר הוותיק, חבַר למאיר פרוש כדי להקים סיעה חדשה, שלישית, בשם "חומת תורת ישראל", לצד אגודת ישראל ודגל התורה. משמעות המהלך היא שאם יהדות התורה תקבל שבעה מנדטים בלבד כפי שחוזים לה הסקרים הפנימיים, איש חסידות גור יצחק גולדקנופף יעמוד בראש סיעת יחיד, חסר יכולת תמרון. "אנחנו לא יודעים אם להתאמץ להצביע כדי להכניס את טסלר (נציג ויז'ניץ במקום השמיני, המשתף פעולה עם גור; א"ב), או לשבת בבית כדי ללמד לקח את פרוש", אומר לי חסיד גור המעורה בקמפיין, ומציין בתסכול שבעבר הייתה גור חסידות חזקה שחלשה על אגודת ישראל ואף על יהדות התורה כולה, "ותראה לאן הגענו".
גם בדגל התורה, המחצית הליטאית של יהדות התורה, הקמפיין מותנע בקצב איטי במיוחד. הסיבה לגרירת הרגליים: מחלוקות בצמרת על חלוקת התפקידים וזהות מקבלי ההחלטות. בלב המחלוקת עומדת המתיחות בין מקורביהם של שני המנהיגים הבכירים, הרב משה הלל הירש והרב דב לנדו, המשמשים במקביל גם כראשי ישיבת סלבודקה בבני־ברק.
המחלוקות הללו אינן עניין חרדי פנימי בלבד. הן עשויות כמובן להחליש את היקף הכוח החרדי לאחר הבחירות, אך גם להשפיע על זהות הממשלה העתידית. בצמרת המפלגות החרדיות ניטש ויכוח עז בנוגע לברית רבת השנים עם נתניהו. מה שנתפס ככישלונה של הממשלה הנוכחית בהגנה על האינטרסים החרדיים, הביא לגיבוש שתי עמדות מנוגדות. העמדה הקיצונית, המזוהה עם האדמו"ר מגור ואנשיו, ובמידה מסוימת גם עם בית הרב לנדו, גורסת שיש לעשות הכול כדי להפיל את נתניהו ולפרק את ברית הימין־חרדים. המטרה הזו כשלעצמה, כך גורסים שם, תשפר את כוח המיקוח החרדי ותביא להישגים פוליטיים, גם אם לא תפתור לחלוטין את משבר הגיוס.
הכי מעניין
המצדדים בגישה זו סבורים שהייתה זו טעות לשים את כל הביצים בסל של נתניהו, ואף לתמוך במאבק נגד מערכת המשפט מבלי לקחת בחשבון את מחיר התבוסה. מבחינת האדמו"ר מגור, שכבר לפני כשנתיים הורה לנציגי אגודת ישראל לעזוב את הממשלה, הדחיות החוזרות ונשנות בהסדרת נושא הגיוס, השקרים והמניפולציות – משמעותם היא שלחרדים אין בעל ברית בצד השני, וחמור מכך: הם איבדו את היכולת לתמרן בין המחנות הפוליטיים.
גישה שנייה, עדכנית יותר, גורסת שהברית בין הימין והחרדים היא מזמן לא עניין של שילוב אינטרסים גרידא, סוגיה שאפשר להתלבט עליה כמו בשנות התשעים, וכי למעשה זוהי הברירה היחידה של החרדים בעת הזו. העמדה הזו, ששותפים לה הרב הירש ודרעי, ומאפיינת במידה רבה גם את תפיסתם של האדמו"ר מבעלז וח"כ מאיר פרוש, גורסת כי שום דבר טוב לא ממתין לחרדים מחוץ לגוש הימין, וכי סך הסכנות הפוליטיות בפירוקו עולה עשרת מונים על האתגרים הנוכחיים. בשנתיים האחרונות סיכל הרב הירש, יליד ארה"ב שמשוחח עם נתניהו באנגלית, כמה מהלכים להפלת הממשלה שהוביל "הציר הפולני" (בין גור והרב לנדו, יליד פולין ונצר למשפחת אדמו"רים).
הביקורת שמותחים רבנים ספרדים מובילים על דרעי, ובייחוד הראשון לציון הרב יצחק יוסף, נוגעת אף היא לברית שכרת עם נתניהו. "אפשר שנלך איתו בבחירות הקרובות, אפשר לתמוך בו שהוא יהיה ראש הממשלה הבא", אמר הרב יוסף בפומבי על איזנקוט, לאחר שבפעם אחרת כינה את נתניהו רשע ושקרן, משום ש"רימה אותנו בחוק הגיוס ובעוד דברים, אי אפשר לסמוך עליו". אומנם גם הרבי מבעלז התבטא כמה פעמים בגנות נתניהו, ונציגו החדש שטארק אף נפגש עם איזנקוט לפני כחצי שנה, אך בציר הזה יעשו הכול כדי לשמר את גוש הימין, מה שאי אפשר לומר על הרבי מגור ובני בריתו. שאלת היחס לנתניהו ולברית הוותיקה עם הימין יוצרת אפוא קו שבר פוליטי החוצה את כל המפלגות והסיעות החרדיות: דגל התורה הליטאית, אגודת ישראל החסידית, וש"ס הספרדית.
ממלכה במטבח
הדחתם המשפילה של שני בכירי דגל התורה משה גפני ואורי מקלב, ח"כים ותיקים ומוערכים, הזניקה לתודעה החרדית שם חדש־ישן של איש צללים רב עוצמה, השואף להנהיג את מפלגת דגל התורה ולהיות מקבל ההחלטות הבלעדי: דוד שפירא, "דוֹבִיד" כפי שהוא מכונה. החרדי הממוצע לא יזהה אותו ברחוב, ואולם שפירא מחזיק בעוצמה רבה בממסד החרדי, מוביל תהליכים וקובע גורלות.
שפירא משתייך לזן חדש של בעלי תפקידים בעולם החרדי: הנכד. לא מדובר רק בצאצא מסור הסועד את סבו בזקנתו, ואף מתווך בין הסבא ובין המתדפקים על דלתו; הנכד, כלומר אחד מהם שמגלה את הכישורים המתאימים וזוכה לאמונו של הסבא, הוא המוציא והמביא בביתו של המנהיג הרוחני התורן. אם תרצו, הוא ראש הלשכה רב־העוצמה, מי שמנהל ממלכה זוטא במטבח הבית ומחזיק ברשת ענפה של קשרים ואינטרסים ברחבי הממסד.
גפני ומקלב בישיבת ועדת הכספים של הכנסת | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
במקרה הזה שפירא הוא אפילו לא נכדו של הרב דב לנדו. הוא החל את דרכו לפני יותר מעשור בבית סבו המקורי, הרב שטיינמן. אימו של דוד, טובה, היא בתו של הרב שטיינמן, ואביו הוא הרב דב שפירא, איש חוגי בריסק האנטי־ציוניים. שפירא עצמו למד בישיבות קמניץ ובריסק, שבהן אפילו לא דוברים עברית. בני משפחתו אינם מצביעים בבחירות לכנסת, וגם הוא לא מראה את פניו במסדרונות בית המחוקקים. הערוגה שבה גדל שפירא רחוקה מזו של סבו הבני־ברקי, הנחשב למנהיג הזרם החרדי המרכזי, ומי שהעניק גיבוי להקמת מסלולי הגיוס החרדיים. שפירא עשה את דרכו מחוגי בריסק הקנאיים לבית סבו הרב שטיינמן, ליווה את הפיכתו למנהיג דגל התורה, והפך למנהל הבית. בין השאר הוביל שפירא את המהפך הליטאי הגדול: ההשתלטות על עיתון יתד נאמן, סילוק נאמני השלטון הישן וביסוס הנהגה חדשה במפלגה. המהפך הזה הוליד את "הפלג הירושלמי" בהנהגת המודחים, והוביל לקרע החריף ביותר שידע הציבור החרדי.
עם פטירתו של הרב שטיינמן נדדו שפירא ואנשיו לבית הרב החדש שהפך לנשיא מועצת גדולי התורה של המפלגה, הרב גרשון אדלשטיין, תוך שהם מתמודדים עם נכד נוסף ורב־כוח שצץ בזירה: יענקי קנייבסקי, נכדו של הרב חיים קנייבסקי. לאחר פטירתם של שני הסבים העתיק שפירא את חצרו הפרטית לביתו של הרב דב לנדו, שהוא הימר עליו בתור המנהיג הבא. שפירא יצר תקדים: במקום נכד שחוזר לאלמוניות עם פטירת סבו, לאחר שעילת כוחו הציבורי ניטלה ממנו – עסקן רב תושייה שמצליח לתרגם את הקשרים שצבר כדי להמשיך ולהחזיק בכוח הפוליטי ואף להעצים אותו.
מסלול המראתו של שפירא חורג מרכילות בעלמא. הוא מבטא את הציניות והכוחנות שבהן מתנהלת האליטה החרדית, וממחיש כיצד ייחוס, קשרים ואינטרסים מתורגמים לצבירת כוח, תוך שהם דוחקים כל שיקול ערכי וציבורי. שפירא וחברו הקרוב זליג אורלנסקי, מנכ"ל יתד נאמן, מובילים קבוצה מצומצמת של בכירים במוסדות החינוך, בתחום הכשרות ובזירה המוניציפלית של המפלגה. לאורך השנים נקשרו בחבורה הזו גם שמותיהם של בעלי הון ואינטרסים במגזר ומחוצה לו.
הפיסה החסרה בפאזל הייתה השתלטות סופית על מפלגת דגל התורה. עם הדחתם של גפני ומקלב, נעשה עוד צעד בדרך ליעד הזה. בסביבת גפני הציגו את הדחתו באור שלילי: למרות צייתנותו לרבנים, הוטלה עליו האחריות לכישלונות הפוליטיים של החרדים. בבתי הרבנים אומרים מנגד כי לאורך השנים פיתח גפני עמדה עצמאית הנשענת על ניסיונו ושיקול דעתו, ולא תמיד הקפיד לעדכן את הרבנים ואת באי ביתם במהלכים הפוליטיים.
בימים שקדמו להדחה התנהל קרב איתנים בין חברי מועצת גדולי התורה. לאחר שהרב דב לנדו תמך במהלך באופן חד־משמעי, נוסח בביתו מכתב פיטורים שיועד לגפני ומקלב, ונשלח לאישור בבניין הסמוך, בבית הרב הירש. ואולם זה סירב לחתום. "מה פתאום, זה חילול השם, יש כאן הלבנת פנים", אמר הרב הירש, וביטל את הטענות על התנהלותו העצמאית של גפני. זה לא מספיק בשביל להדיח באופן הזה, קבע. שניים מוותיקי חברי מועצת גדולי התורה, הרב מאיר צבי ברגמן והרב ברל פוברסקי, המתנגדים לרב לנדו, הצטרפו אף הם והביעו את דעתם נגד ההדחה. חנה גפני, אשתו של, התקשרה מצידה לבתי הרבנים וקבלה על פיטורי בעלה, ואנשי גפני הגבירו את הלחץ בניסיון להיכנס בעצמם לבתי הרבנים ולשכנע אותם לעצור את המהלך. ואולם הרב הירש, שסירב לחתום על מכתב הפיטורים, הפתיע וסירב גם לעמוד לצד הח"כים המודחים, ולמעשה אישר את המהלך בשתיקה.
בצעד של מוצא אחרון, וכדי להגן על כבודו של היו"ר הוותיק, ביקשו אנשיו של גפני לדחות את ההדחה ליום שאחרי הבחירות. גפני ינהיג את המפלגה בבחירות, הציעו, ויפרוש מיד אחריהן. הרב הירש הורה לאחד מנאמניו לכתוב את ההצעה על דף ולהכניס אותה אל הרב לנדו. סירובו התקיף של הרב לנדו הבהיר כי הוא רואה במהלך ההדחה עניין אישי שלו, החלטה שאין לשנותה. הבקיאים בתולדותיה של דגל התורה התקשו להחמיץ את האירוניה הבלתי נתפסת: הרב לנדו, אופוזיציונר בנשמתו שהתנגד בשלהי שנות השמונים למנהיגותו של הרב שך ולהקמתה של דגל התורה, מדיח כעת, בשבתו כמנהיג הרוחני של דגל התורה עצמה, את בכיר המפלגה שמונה לתפקידו על ידי מייסדה.
שבוע לאחר הפיטורין השתתפו הרבנים באירוסי נכדתו של גפני, משדרים עסקים כרגיל כמיטב המסורת. גפני שוחח עם הרב לנדו על ימיו באופקים, הרב ביקש לדעת האם אופקים היא מושב פרטי, וגפני הסביר שמדובר בעיר גדולה. שיחת חולין תמימה, משל לא הודח על ידי הרב לפני כמה ימים בלי שניתנה לו אפילו אפשרות להיכנס לשיחה קצרה ולשטוח את טענותיו. מי שבכל זאת שברה את חומת השתיקה סביב הפיל שבחדר הייתה חנה גפני, שהתאמצה לעמוד על רגליה ופנתה לרב לנדו הישיש, תוך שהיא מזכירה את מסירותו רבת השנים של בעלה לצורכי הציבור. "אף אחד לא מתעלם מזה", השיב לה הרב לנדו בן ה־96, "כל הדברים ברורים ונכונים וידועים".
לפנק לפנק
אף שאינו מחזיק בדעות ימניות, גפני הוא מראשי ברית הימין־חרדים, המעוררת ויכוח חריף בימין הישראלי ועשויה לעמוד למבחן אחרי הבחירות. שפירא נוטה לאתגר את הברית הזו, ובסביבתו יש הטוענים כי המהלך כולו נועד להכין את הקרקע לשבירת הברית ההיסטורית בין הימין והחרדים. לאורך השנתיים האחרונות צידדו שפירא ואנשיו בקו תקיף יותר מול נתניהו, ואף ניסו לשתף פעולה עם האדמו"ר מגור לשם כך. אחד משיאי המהלך הזה היה מכתב בכתב ידו של הרב לנדו, שבו הצהיר הרב כי "אין לנו אמון בנתניהו". הרב הירש לעומתם מתון יותר, וגורס כי גוש הימין הוא הברירה הפוליטית היחידה של החרדים. לאורך השנים האחרונות מנע הרב הירש כמה פעמים מהלכים נגד קואליציית הימין.
שפירא שואף להפוך לשליט יחיד בדגל התורה, אך מהלכיו האחרונים נראים כמובילים לפיצול עתידי בדומה לתנועה האחות, אגודת ישראל, שהתפרקה לסך חלקיה. הפיצול המסתמן קיבל ביטוי גם ברשימת דגל התורה כפי שהתגבשה בסופו של דבר, בהתאם לסיכומים שהצדדים הגיעו אליהם: גפני ומקלב, הניטרליים, הודחו מהרשימה, וארבעת המקומות חולקו באופן שווה בין בתי הרבנים. בראש הרשימה הוצב יעקב אשר, נאמנו של שפירא, וכך גם משה רוזנטל ממחלקת החינוך בעיריית בני־ברק, שהוצב במקום החמישי; בית הרב הירש קיבל את ח"כ יצחק פינדרוס כמספר שתיים בכיר, ואת יהודה ויספיש, העומד בראש "איחוד בני הישיבות", במקום השביעי. דגל התורה, שנחשבה תמיד לסיעה אחת תחת הנהגה רבנית מאוחדת, הפכה את הפיצול בין בתי הרבנים לרשמי.
ההתנהלות בין החצרות רגישה ומתוחה. הרב הירש מכבד את סמכותו של הרב לנדו בתור המחליט הבכיר, ובביתו של הרב לנדו נזהרים שלא להגדיש את הסאה. לצד שפירא פועל הנכד טוביה לנדו, לשעבר תלמידו המובהק ומקורבו של הרב הירש, שהפך את עורו. הרב הירש נחשב לפופולרי בין חברי מועצת גדולי התורה ובכירי ראשי הישיבות, וגם בציבור הרחב הוא נהנה מאהדה ומסמכות רחבה. הרב לנדו הוא המבוגר, המסוגר והתקיף. במשך שנים הוא היה כבד שמיעה, וכל תקשורת איתו נעשתה רק באמצעות בני הבית. לפני כחצי שנה הותקן לו מכשיר שמיעה, ובצמרת דגל התורה נשמעו גם מי שתהו על נחיצות המהלך.
כבר מראשית ההנהגה המשותפת הכריז הרב הירש באוזני מקורביו כי הוא לא סומך על שפירא וחבורתו, ולא מוכן לשתף איתם פעולה. הרב הירש מסרב אפילו להיפגש עם שפירא ואורלנסקי, ומכנה אותם ז"דים – ראשי תיבות של זליג ודוד. המציאות שבה מנהיג הציבור החרדי אינו מוכן להחליף מילה עם העסקן הבכיר ביותר יצרה שורה של מתיחויות במהלך השנים האחרונות, בין השאר בסוגיות הקשורות לוועדת הרבנים לענייני תקשורת, להתנהלות בעניין חוק הגיוס, למשברים מול נתניהו ולחוקים הנוגעים למגזר החרדי.
קבוצות המקורבים השונות מתכנסות בנפרד, מנהלות סדר יום נפרד ושואפות לצבור כוח משלהן. פינדרוס נבחר להקריא באירועים את מכתביו של הרב הירש, וליעקב אשר הצמידו אנשי הרב הירש את המונח "ראש הצוות", כינוי שהדביק לו הרב באחד מכינוסי המפלגה. כמה ימים לאחר המינוי נכנס ח"כ אשר לביתו של הרב הירש והבטיח לציית לראש הישיבה ולהיוועץ בו בכל עניין, ואולם הרב לא הגיב.
חבורתו של שפירא מתאפיינת גם בהווי משלה. מדי ערב היא מתכנסת בווילה בשכונת הר־שלום בבני־ברק, המבודדת משאר העיר. ריח כבד של סיגריות עומד בחלל הדירה, המרושתת מצלמות. שפירא מוסר שיעור דף יומי, וסיומי מסכתות "נחגגים כיד המלך כדי לגבש את החבורה", מתאר אחד מבאי הבית. הקו הנהנתני החדש גם הוא מסימני האליטה הליטאית החדשה, שבעבר התאפיינה בצייקנות. "פעם היו צוחקים עלינו שבכינוס של דגל התורה מוציאים לך ופלים לימון", אומר בן שיחי, "העידן הזה נגמר, עכשיו מפנקים. היכולת לפנק את האנשים שלך מספרת כמה אתה חזק".
בשולי המחנה
קיבוץ חפץ־חיים, אוגוסט האחרון. על הבמה ב"ועידת בני הישיבות" יושבים מנהיגי עולם הישיבות הליטאי, ובקהל מאות צעירים הנושאים אליהם עיניים. ממש כמה רגעים אחרי שהרב הירש סיים לשאת דברי חיזוק ולהמריץ את הבחורים לשקוד על תלמודם חרף סכנת המעצרים. כעת ניתנת הזדמנות נדירה להציג לו שאלות מהקהל. מי שמשמיע את השאלות, תוך שהוא מנסח אותן בדרכו, הוא הרב משה פיש, משגיח בישיבת "עטרת שלמה" שבראשות הרב שלום בער סורוצקין.
אחרי כמה הבהרות בענייני השעה, מגיעה בכל זאת השאלה שמטרידה חלק גדול מהמצביעים החרדים בימים אלו. "שאלה שבחורים בשולי המחנה מוטרדים ממנה", פתח הרב פיש ומִסגר את הדברים. "אצל בחורים חלשי אופי יכולה להתגנב שאלה שאולי צריך לחשוב על מקור פרנסה אחרי החתונה. אם הגזרות ילכו ויתרבו, ויש שאלות גדולות, צריך לקנות דירות, צריך לחיות". במילים אלה בחר הרב פיש להציג שאלה טבעית וראויה של צעירים המוטרדים מעתידם הכלכלי כבעייתם של "חלושי אופי בשולי המחנה". הניסוח של השאלה הכה גלים בציבור, עד שאיש כבר לא התעניין לשמוע מה הייתה התשובה. הכינוי "הרב משולי המחנה" דבק בשמו של הרב פיש, שבינתיים מונה למנהל הסמינר היוקרתי "מאיר" בבני־ברק, בהוראת הרב הירש.
ערב מערכת בחירות גורלית ובצל סנקציות הגיוס הגוברות, ב"שולי המחנה" מוטרדים מזוטות כמו פרנסת המשפחה. ראשי המחנה, לעומתם, עסוקים בעניינים רציניים יותר. ההנהגה הפוליטית והרבנית של המגזר שקועה בסבך תככים ואינטרסים, המונעים ממנה להרים את העיניים ולהבחין בקרחון העצום השט לעבר הספינה.
במשך שנים נדחקו סוגיות הליבה הקשורות למגזר אל תחתית סדר היום, אך מאז כינון הממשלה הנוכחית הן לא יורדות ממנו. כמה חודשים אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ועם פקיעתו הסופית של חוק הגיוס, הפכה סרבנות החרדים לסוגיה האזרחית הבוערת והמשמעותית ביותר בישראל. משבר המילואים המחריף, התנהלותם השאננה של הפוליטיקאים החרדים, הסירוב לכל פשרה בנושא הגיוס, ונאומי הרבנים הבכירים הבזים למשרתים ומטילים איסור גיוס גם על צעירים חרדים שאין תורתם אומנותם, מרחיקים מהציבור החרדי גם את ידידיו הטובים ביותר. בין מפלגות האופוזיציה אין מי שמעז לחזר בפומבי אחר החרדים, וגם בגוש הימין נשמעים קולות מרכזיים הקוראים לנטוש את הברית עימם.
בינתיים המערכת המשפטית דוחקת להטיל סנקציות נוספות על המשפחות החרדיות, ולהגביר את לחץ המעצרים של העריקים. רשתות החינוך החרדיות עומדות בפני קריסה, תקציבי הישיבות צומצמו בעשרות אחוזים, ועשרות אלפי בנות הסמינרים נקראות לגייס כספים בין בני משפחתן ומכריהן, כדי לנסות להציל את עולם הישיבות החרדי. בשטח מתמודדות מפלגות נוספות על הקול החרדי: עוצמה יהודית והליכוד, "הציבור החרדי" של החרדים המשתלבים, ואפילו מפלגת המחאה "צבע שחור", המזוהה עם הפלג הירושלמי ומבקרת את המפלגות החרדיות על אוזלת ידן בטיפול בנושא הגיוס.
צעירי "הפלג הירושלמי" מפגינים נגד הגיוס בכביש 4, באוגוסט | צילום: אבשלום שושני, פלאש 90
בעבר מילאו החרדים תפקיד של לשון מאזניים במגרש הפוליטי. התפיסה החרדית הרווחת גרסה: הולכים עם הימין כל עוד אפשר, ואם אי אפשר – הולכים עם השמאל. בממשלת השינוי נשבר הכלל הזה בפעם הראשונה. למרות הצעות שונות שהונחו בפני גדולי הרבנים, החרדים ביכרו לצאת לגלות באופוזיציה עם נתניהו ובני בריתו. לאחר שהציפייה לשובו של גוש הימין לשלטון התממשה, אפילו הציניים שבין הפוליטיקאים החרדים דיברו במונחים של גאולה, וציפו למהלכים שיעגנו באופן קבוע את תקציבי החינוך החרדי ואת הפטור מגיוס. וכידוע, ההפך הגמור קרה. כעת, שבועיים ליום הבחירות, נראה שהמקסימום שמוכנים להציע בימין למפלגות החרדיות בנושאי הגיוס, לא מתקרב לדרישתן המינימלית ביותר.
אחד מבאי ביתו של הרב הירש אומר כי הרב דוחה את המחשבה כאילו פירוק ברית הימין והחרדים יוביל להקלה בעומק משבר הגיוס. מה כן חושב הרב? שאלתי אותו. "שאין פתרון, שאנחנו הולכים לקראת תקופה קשה של בירור וניסיון. הרב מדבר על כך שגם בעבר לא היה פשוט להיות בן תורה. התרגלנו לעידן של שפע, וכעת פנינו לתקופה אחרת, מאתגרת יותר. לאף אחד אין פתרון רציני שאפשר לקדם, לא לימין ולא לשמאל". הגישה המפוכחת הזו מצביעה גם על כך שבעתיד הקרוב החרדים לא צפויים להשקיע מאמצים רבים לקדם חוק שיסדיר את הפטור מגיוס. במקום זאת הם ירכזו את מאמציהם במניעת המעצרים ובפתרונות לאתגרים הכספיים של העמותות החרדיות, ופחות של הפרט החרדי.
עוד כתבות בנושא
