"אני תמיד מפסיד בסקרים ואחר כך מנצח בבחירות", אמר השבוע ראש הממשלה באולפן הפטריוטים בערוץ 14. הקהל השבוי בקסמיו הריע, שוב הריע, אבל אולי בכל זאת זכר שזה לא נכון. נתניהו לא תמיד הפסיד בסקרים ולא תמיד ניצח בבחירות. 

מתוך 11 מערכות הבחירות שהוא ניהל כמנהיג הליכוד והמחנה הלאומי – כן, כבר 11 מערכות, לא כולל המערכת הנוכחית – רק שלוש־ארבע פעמים הוא ניצח בניגוד לסקרים. בשאר המערכות הסוקרים צפו מראש את ניצחונו או את הפסדו. בבחירות 99', לדוגמה, היה ברור מראש שהוא יפסיד, והוא אכן הפסיד. גם בבחירות 2006. לכן אי אפשר להניח בביטחון שבסיבוב ה־12 הוא ינצח, ודי ברור שהוא עצמו מבין זאת. אחרי הכול, מדובר במומחה האלקטורלי מספר אחת בישראל, בפנומן. ייתכן מאוד שכבר השלים נפשית עם האפשרות שהגוש בראשותו לא יזכה שוב בבכורה, בניגוד לאוהדים רבים המשוכנעים שכל הסוקרים משקרים.

אחת הראיות הנסיבתיות לתודעת ההפסד הממשמש של נתניהו היא העובדה שערוץ 14 הוא כבר המון זמן האולפן היחיד אשר מארח אותו. ראש הממשלה אינו הולך לאולפני טלוויזיה אחרים ולא מתיישב מול מראיין שאינו ידוע כתומך נלהב שלו. לעיתים תכופות הוא מתמסר למראיינים זרים באנגלית, אך בעברית מקפיד להשיב על שאלות של מראיינים אוהדים עם קהל צרכנים בהתאם. לכאורה מדובר ברצון להינצל משאלות קשות או מביכות, למעשה בייאוש מהסיכוי לשכנע את צופי הערוצים האחרים. עוד במהלך המלחמה, לא רק לקראת הבחירות, ראש הממשלה הקפיד לתקשר בלבדית עם הציבור הימני שממילא תומך בו, חצי העם בלבד. אין לו שיג ושיח עם נציגי החצי השני.

כיצד זה מסתדר עם תוכניותיו הטריות להקמת "ממשלה לאומית רחבה"? לא מסתדר. מאז מהלומת 7 באוקטובר רוב עם ישראל הוא לאומי, שם קוד לימני, אבל נתניהו כבר לא מדבר עם הלאומיים החדשים, ואפילו לא עם הלאומיים הוותיקים שכועסים עליו נורא, הוא פונה רק לאלה שכועסים עליו קצת, וכמובן לאלה שממילא סולחים לו על הכול. זו טעות קשה. מנהיג שמכריז על חתירה להקמת ממשלה רחבה, סוג של ממשלת אחדות, אמור להתראיין באופן נרחב. ראש ממשלה ותיק שחיסל בתוך פחות משנתיים את סינוואר, נסראללה וחמינאי, לא צריך לחשוש כל כך מהשאלות של יונית לוי או אילנה דיין. אם רק יכבוש את יצר ההתנצחות שלו עם עיתונאי שמאל, והוא מסוגל לכבוש, תימצא הדרך לצאת בשלום מכל ריאיון נועז בעורף האויב. רטוריקן מוכשר כמותו יעמוד באתגר. בכל מקרה, אין לו מה להפסיד, כפי שכבר אין לו מה להרוויח מהמשך הראיונות בערוץ 14. אחרי הכול הוא עדיין ראש הממשלה של כולם.

במדור הטלוויזיה של הארץ תתפרסם למחרת ביקורת קטלנית, הרשתות יתמלאו רעל רל"ביסטי, דוברי המפלגות המתחרות יגחכו, אבל צופים רבים יופתעו לטובה. לא מהתוכן, מעצם המחווה. יכולה להיות לכך השפעה קלה על התוצאות בקלפי, ותוצאה משמעותית יותר ביום שלמחרת. הלבבות יוכשרו לקראת אפשרות הקמתה של ממשלה רחבה, בנוסחאות מפתיעות, ואולי יוכשר גם הלב של נתניהו עצמו. כאמור, כבר עכשיו הוא עצמו מבין שמה שהיה לא יהיה עוד, אבל עדיין פועל לפי נוסחאות ההפעלה הישנות והבלתי רלוונטיות של סביבתו.

גם מהעבר השני של המתרס מתקשים להשתחרר מהנוסחאות הישנות. יש שם רעננות רבה בכל הנוגע להיערכות לבחירות, ועוד ייתכן איחוד דרמטי של הרגע האחרון בין איזנקוט לבנט, אבל עקרון ההחרמה עומד בעינו למרות הסקרים שבינתיים לא צופים הכרעה, ודאי לא כזו שתאפשר הקמת ממשלה יציבה. כולם נשבעים לא לשבת עם נתניהו, אף אחד לא אומר כיצד יוכל למנוע בחירות חוזרות. ייתכן שב־28 באוקטובר לנשיא הרצוג יהיה מה לומר.