אין טורקי שאינו מכיר את משליו של הוג'ה נסר א־דין, חכם הדת השנון בן המאה ה־13, שסיפוריו הם אבן פינה בתרבות הטורקית. באחד ממשליו המוכרים נאלץ הוג'ה להציג את חמורו האהוב בכיכר השוק כדי למכור אותו. הוא שוכר את שירותיו של מתווך ממולח הפוצח בשיר הלל לבהמה: "ראו את היצור המופלא הזה! צייתן ככבש, חזק כאריה ועובד מבוקר עד ליל". אלא שהמציאות בשטח מסרבת להתיישר עם דף המסרים. כשהקונה הראשון מנסה לבדוק את שיני החמור, פותח הלה את פיו ונושך אותו באכזריות. כאשר שני מנסה לבחון את פרסותיו, שולח החמור בעיטה כפולה באחוריו ומעיף אותו לתוך ערימת חציר. ההמון בכיכר לועג למחזה, והמתווך המושפל פונה אל הוג'ה בלחש: "איך אתה מצפה ממני למכור את החמור הזה?" בתגובה הוא לוקח את המושכות, מביט בקהל ומסביר: "אנשים טובים, אל תטעו. לא הבאתי את החמור הזה לשוק כדי למכור אותו, אלא כדי שתבינו סוף־סוף עם מה אני נאלץ להתמודד בכל יום בבית".
אולי הגיע הזמן שישראל תאמץ משהו מחוכמת החיים הזו כדי לטפל במדיניות של ארדואן כלפי ישראל. במציאות שבה ישראל וטורקיה נמצאות על מסלול התנגשות, ולא עובר יום מבלי הערה אנטישמית או גינוי חריף של ארדואן, ישראל צריכה להפסיק לנסות לחנך את אנקרה או להסתפק בגינויים רטוריים מול בית הספר לתקשורת שארדואן עושה לה. עליה לגרור את החמור הטורקי למרכז הבמה הבינלאומית, ולחשוף את נשיכותיו ובעיטותיו לעיני כול.
זה היה צריך לקרות מזמן, אבל השבוע נוצרה הזדמנות לחשוף את החמור. הכרזתו של שר האוצר האמריקני, סקוט בסנט, על "די־דיי כלכלי" כנגד איראן, מרחיבה את הסנקציות על מדינות שימשיכו לסחור עם איראן לחמישה מגזרי ליבה: ספנות, נכסים דיגיטליים, טכנולוגיה, תעופה וזהב. האיום חד־משמעי: כל בנק או חברה שיסחרו עם איראן ינותקו לאלתר ממערכת הדולר העולמית. בין המדינות שעליהן יחולו סנקציות אלו נמנות סין, רוסיה, טורקיה, פקיסטן, מלזיה וסינגפור. מכל אלו, לישראל יש ענין מיוחד בטורקיה. קרבתה לאיראן הופכת אותה לצומת חיוני ברשת ההברחות לא רק שלה, אלא גם של שאר המדינות ברשימה.
הכי מעניין
עדות טרייה לכך הגיעה השבוע, עם חשיפת רשת בלדרי המזומנים של חיזבאללה על ידי משרד האוצר האמריקני. התיק הטרי מוכיח כיצד חיזבאללה וכוח קודס ניתבו דרך טורקיה מאות מיליוני דולרים במזומן מחוץ למערכת הבנקאית המפוקחת. בראש הזרוע המבצעית של הרשת הזו עמד איש עסקים טורקי בשם יונוס אלפר ילמאז. האיש הפעיל בתי חלפנות באיסטנבול, שם הומרו כספי הנפט האיראני לשטרות פיזיים, נארזו במזוודות והוטסו בטיסות מסחריות לביירות. העובדה שמאות מיליוני דולרים עברו ללא הפרעה בשערי נמל התעופה והמכס של איסטנבול, רומזת לעצימת עיניים מכוונת של שלטון ארדואן.
התיק של ילמאז אינו מקרה בודד, אלא חלק מארכיטקטורה רחבה שבה טורקיה משמשת כארץ המעבר של ציר הרשע. הגיאוגרפיה, השליטה הימית והמערכת הבנקאית הגמישה שלה הפכו אותה לתחנה המרכזית שדרכה עוברים צינורות החמצן של איראן והפרוקסיז שלה. בעקבות נפילת שלטון אסד ושיבוש נתיבי ההעברה דרך סוריה, הפכה טורקיה לנקודת מוצא מרכזית עבור רשתות ההברחה והמימון האיראניות של חיזבאללה.
המנגנון מבוסס על שלוש שכבות. הראשונה מטפלת בהנזלת מט"ח: כספים איראניים נכנסים לטורקיה במסווה מסחרי, מומרים בשוק השחור לשטרות פיזיים ומוטסים לביירות. השכבה הבאה מבוססת על הסוואה תאגידית: הכסף מוזרם לחברות קש טורקיות המנהלות חשבונות בבנקים ממשלתיים ונהנות מחסינות פוליטית. הן מעבירות את הכסף לפרוקסיז האיראניים בכסות של ייבוא אזרחי לגיטימי, מה שמקנה לכסף חותמת טורקית נקייה ומעלים את המקור האיראני ממערכות הסוויפט. השכבה השלישית מאפשרת גישור טריטוריאלי ודיגיטלי. אנקרה מנצלת מרחבים אפורים מחוץ לרגולציה המערבית, כשהזירה המרכזית היא צפון קפריסין. השטח הכבוש משמש תחנת ממסר פיננסית המסתירה את הונה של טהרן מהמערב.
תמונת מחזור
כאשר צוללים לתוך מקרי הבוחן הרשמיים, נחשפת מעין תמונת מחזור של בוגרי התיכון הדתי "אימאם האטיפ" באיסטנבול, שבו למד הילד רג'פ טאיפ ארדואן. יחד עימו חבש את ספסלי בית הספר חברו סיטקי איאן, לימים המיליארדר הטורקי שהוגש נגדו כתב אישום פדרלי בניו־יורק. דו"חות אמריקניים משרטטים כיצד עוד ב־2017, באמצעות קונגלומרט ASB Group שבבעלותו, הפך איאן למנהל בפועל של צי הברחת הנפט של משמרות המהפכה. הרשת הפעילה מכליות נפט ישנות שכיבו את משדרי המיקום שלהן בים התיכון, בעודן מעבירות נפט מאונייה לאונייה במים הטריטוריאליים של טורקיה, תוך זיוף שטרי המטען כדי להציג את הנפט האיראני כאילו הגיע מנמלים לגיטימיים בעיראק. החברות של איאן זכו להקלות ורישיונות בלעדיים להובלת אנרגיה ממשרד האנרגיה הטורקי, שנוהל אז על ידי חתנו של הנשיא, בראט אלבייראק.
בהמשך הועתק הוואקום המשפטי לצפון קפריסין. וכך, על פי תחקירים בעיתונות האירופית, במהלך השנתיים האחרונות הוזרמו למעלה מ־3.5 מיליארד דולר במטבעות קריפטו ישירות לתוך שוק הנדל"ן והבנייה בלפקושה ובקירניה שבצפון קפריסין. חברות בנייה טורקיות המקורבות למפלגת השלטון מקימות מגדלי יוקרה ומלונות קזינו שנרכשים בקריפטו על ידי חברות קש איראניות, וכאשר הם נמכרים בהמשך לאזרחים זרים, הכסף מתקבל בחשבונות בנק רשמיים בתוך טורקיה כ"כסף נקי".
יתרה מכך: הריבונות הטורקית המזויפת בצפון קפריסין אפשרה למשמרות המהפכה להפוך את האי לשטח היערכות קדמי לפעולות טרור נגד מטרות ישראליות ויהודיות. מחבלים איראנים נכנסו לצפון קפריסין בטיסות פנימיות מאיסטנבול, הקימו רשתות לוגיסטיות, וחצו את "הקו הירוק" לחלק היווני הלגיטימי כדי לבצע פיגועים - כפי שנחשף בחקירתו של ראש החוליה, יוסף שחבאזי עבאס לילו, שנעצר על ידי המוסד והובא לישראל. על פי פרסומים בתקשורת האירופית, למעלה מעשרת אלפים אזרחים איראנים תומכי משטר קיבלו אישורי שהייה באזור בחסות אנקרה, בעצימת עין של ראשי המודיעין הטורקי.
רק לאחרונה שחררו בארמון באנקרה אנחת רווחה כאשר בית המשפט בניו־יורק קיבל את בקשת משרד המשפטים האמריקני וסגר את התיק הפלילי נגד חאלק בנק, הבנק הממשלתי הטורקי. מחיקת האישומים על הלבנת 20 מיליארד דולר עבור טהרן לא נבעה מאי־אשמה, אלא משרשרת אינטרסים. ממשל טראמפ בחר לסחור בתיק תמורת רווחים מדיניים וביטחוניים. העסקה כללה את שילובה של טורקיה כמתווכת מול חמאס ואיראן להשגת הפסקת אש, יישור קו ביטחוני בתוך ברית נאט"ו, ורצון להכשיר את הקרקע לעסקאות נשק דוגמת מכירת מטוסי האף־35 לאנקרה.
ואולם הציפייה כי הוויתור האמריקאי הגדול יביא לשינוי התנהגותי מהותי מצד משטר ארדואן, קיבלה את בעיטת החמור הטיפוסית. בעוד ארדואן משדר לבית הלבן כי הוא חבר קרוב המיישר קו, הפעילות החשאית האיראנית על אדמת טורקיה נמשכת. מצד אחד טורקיה, הנמצאת תחת לחץ אמריקאי כבד, מבצעת פשיטות, סוגרת צ'יינג'ים ומקפיאה חברות קש כדי להראות שהיא נלחמת בטרור; מצד שני, הרשויות מאפשרות לרשתות חדשות לצוץ תוך העלמת עין מהתשתית המרכזית, ומותירות "דלתות אחוריות" פתוחות לרווחה. הסגירות התקופתיות הפכו למטרד בירוקרטי ולא למחסום אמיתי. ארדואן מנצל היטב את העובדה שהטראמפ מעדיף לנהל עמו שיחות ישירות של "מנהיג מול מנהיג" ומעריך יחסים אישיים, כדי להציג חזות רפורמיסטית בעוד ציר ההברחות האיראני ממשיך לפעול.
נקודת התורפה
מזווית ישראלית, ההיסטוריה של ארדואן מלמדת שאי אפשר להסתמך על חשיפת שחיתות או על סנקציות כדי להביא לשינוי מדיניות באנקרה. ארדואן פיתח מנגנוני הישרדות מתוחכמים המבוססים על צנזורה הדוקה והצגת כל ביקורת מערבית כקנוניה נגד הלאום. מהלכים משפטיים בינלאומיים או ניסיונות להביך את הממשל הטורקי לא יגרמו לו להפסיק את התמיכה בחמאס או בחיזבאללה, או למנוע מאנשי כוח קודס לפעול בשטחו. הדרך היחידה היא יצירת מנופי לחץ ישירים או פגיעה באינטרסים של רשתות ההברחה. לכן, ההתגייסות האמריקנית ליום הדין הכלכלי על איראן היא הזדמנות פז עבור ישראל גם לגבי טורקיה.
ישראל צריכה להתביית על נקודת התורפה האמיתית של ארדואן, שהיא החיבור בין הכלכלה הטורקית השברירית למעמדו האלקטורלי הנשחק. בניגוד ל־2017, ארדואן פגיע היום יותר בשל האינפלציה הדוהרת ואובדן התמיכה בערים המרכזיות. הממשל הטורקי אינו יכול להרשות לעצמו סנקציות רחבות נוספות או פגיעה אנושה ביחסי המסחר שלו עם המערב. במצב כזה, שיתוף פעולה הדוק עם ארצות הברית יכול לשנות את המצב.
המסקנה המתבקשת היא כי ישראל צריכה לפנות ישירות אל הציבור הטורקי ברשתות החברתיות האלטרנטיביות, שבהן הוא צורך את האמת שלו. בראש ובראשונה פלטפורמת X, שהפכה לזירה הפוליטית המרכזית בטורקיה; כך גם יוטיוב וטיקטוק. אפשר לפרק את המידע הפיננסי המורכב לסרטונים קצרים בטורקית, כדי לחדור את חומת הצנזורה הארדואנית ולחשוף לאזרח הטורקי הקורס תחת יוקר המחיה, כיצד משפחת הנשיא מתעשרת מעמלות נפט וקריפטו איראניים. הגיעה השעה להביא את החמור הסורר לכיכר השוק, כדי שכל מי שצריך יבין עם מה אנחנו נאלצים להתמודד.