הפריימריז בליכוד התקיימו אתמול (שני), וצריך להתחיל דווקא בברכות. במערכת שבה ברוב המפלגות הרשימה נקבעת בידי יו"ר או מנגנון מצומצם, הליכוד והדמוקרטים בולטים בפריימריז רחבים. זה עדיף דמוקרטית על ועדה מסדרת: מועמד נדרש לזכות באמון חברי ומתפקדי המפלגה, לא רק באמונו של מי שעומד בראש הרשימה. אבל גם לדמוקרטיה הזאת יש גבול.
אתמול הצביעו כ-76 אלף מתפקדים - שיעור השתתפות של 53.5%. זה שקול לכ-7% בלבד ממספר מצביעי הליכוד בבחירות הכלליות האחרונות. מי שקבע את הרשימה היה אפוא ציבור המתפקדים, לא ציבור מצביעי הליכוד הרחב. לגבי היקף הקבוצות המאורגנות אין נתון רשמי; אבל הערכות ותיקות בתוך הליכוד מצביעות על משקל משמעותי לקבוצות, דילים ומפקדים.
וכאן נכנס משחק הכוח של הקבוצות המאורגנות. בבחירות של עשרות אלפי מתפקדים, 1,000 שמצביעים יחד הם נכס פוליטי; 9,000 הם כבר מוקד כוח שאי אפשר להתעלם ממנו. לכן צמחו סביב הפריימריז דילים, ״רשימות חיסול״ ורשימות מומלצים, ובימים שלפני ההצבעה הופצו גם רשימות של "מועמדי זהב" ו"מועמדי כסף". קבוצת "הליכוד שלי" טענה לכ-9,000 מתפקדים, ובתעשייה האווירית הוערך כוח דומה. במשבצות המחוזיות הכוח הזה דרמטי במיוחד: ב-2022, למשל, אביחי בוארון נבחר למשבצת יהודה ושומרון עם 2,360 קולות בלבד, ובהמשך נכנס לכנסת. מועמד שנכנס בזכות קבוצה כזאת יודע היטב למי הוא חייב חלק משמעותי מכוחו הפוליטי.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
גם קבוצות שמחוץ לליכוד הקלאסי למדו את השיטה. השנה דווח על אלפי חרדים מחסידויות גור, צאנז וסערט-ויז'ניץ שהתפקדו והצביעו למפלגת השלטון כדי להשפיע מבפנים. כך גם קבוצות מההתיישבות והציונות הדתית; בעבר, סביב "הליכודניקים החדשים", נטען שגם מצביעי המחנה היריב התפקדו לליכוד כדי להשפיע מבפנים על הרשימה. כך כמה אלפי מתפקדים יכולים להפוך לכוח פוליטי ממשי, ואף לקדם נציג שישפיע על סוגיות השוויון בנטל, דת ומדינה או תקציבים. זו לא בהכרח שחיתות; זו תגובה רציונלית לכללי המשחק, שיוצרת מערכת אינטרסים מעוותת מבחינה דמוקרטית.
והפער אינו רק בגודל הגוף הבוחר - אלא גם בהרכבו. מחקר מתמשך שפורסם לאחרונה מצא שמתפקדי הליכוד בעלי עמדות חדות יותר ממצביעי המפלגה בפועל. 61.1% מהמתפקדים תמכו ברפורמה המשפטית לעומת 40% ממצביעי הליכוד; ובוועדת חקירה ממלכתית, 64.8% ממצביעי הליכוד תמכו לעומת 44.7% מהמתפקדים. כלומר, מי שהכריע אתמול בפריימריז אולי לא היה גרסה ״מוקטנת״ של כלל מצביעי הליכוד, אלא קהל לא בהכרח מייצג ויותר קיצוני בעמדותיו.
גם הפוליטיקאים הגיבו לתמריץ. למרות שכבר שוריין, בשבוע שלפני ההצבעה יצא שר הביטחון ישראל כ"ץ מישיבת הקבינט כדי להגיע לחתונת בנו של ראש עיריית קריית אתא, שבסניף הליכוד בעירו כ-1,500 מתפקדים. אבל הוא לא האשם: במערכת של פריימריז כמעט אין לו ברירה. מי שרוצה להיבחר חייב להיראות ולהתרועע עם המתפקדים. וכ"ץ אינו חריג. מספיקות כמה דקות של גלילה בקבוצות הפעילים של הליכוד כדי לראות שרים וח"כים עוברים מחתונה לברית ולאירוע - וזה אכן השתלם להם. זו השיטה שמעודדת את סדר העדיפויות הלקוי הזה.
הבלגן התנקז גם לנתניהו, שכבר לפני ההצבעה עשה את החשבון האלקטורלי שלו. החשש היה ברור: כשמתפקדי הליכוד מחזיקים בעמדות חדות יותר מכלל מצביעי המפלגה, הפריימריז עלולים היו לייצר רשימה שמלהיבה את הבייס אבל מרחיקה ימין מתון. כדי לצמצם את הפער נבחנה ועדה מסדרת, נתניהו דרש תחילה 10-11 שריונים ולבסוף קיבל שמונה. הוא ביקש לדחוק מטה, ואכן הצליח - את טלי גוטליב, דודי אמסלם, עידית סילמן, מאי גולן ושלמה קרעי - ולהכניס דמויות "ייצוגיות יותר". ובמקביל, נתניהו לא אישר להדר מוכתר את קיצור הפז"ם שביקשה. אין הוכחה שזה היה מאותו שיקול, אבל הכיוון ברור: גם נתניהו הבין שהרשימה שייצרו המתפקדים אינה בהכרח הרשימה שהיו בוחרים כלל מצביעי הליכוד.
עוד כתבות בנושא
השאלה היא איך מצמצמים את הפער בין העדפות המתפקדים להעדפות קהל הבוחרים הרחב, מבלי לתת ליו"ר יותר שריונים ולתקן את הרשימה מלמעלה? התשובה היא לתת למצביעים עצמם להשפיע עליה מלמטה. זה בדיוק מה שעושות, בגרסאות שונות, שורה של דמוקרטיות יחסיות כמו הולנד, בלגיה, שוודיה ואוסטריה: המפלגה מציגה רשימה, וביום הבחירות - הבוחר יכול לסמן גם את המועמדים המועדפים עליו, וקולות ההעדפה יכולים להשפיע על הסדר המועמדים ברשימה. הפריימריז לא נעלמים והמפלגות לא מאבדות את תפקידן - פשוט גם לציבור שמכניס את הרשימה לכנסת יש מילה בשאלה מי ייכנס מטעמה.
אולי תופתעו, אבל הליכוד לא דוחה את הרעיון הזה. בשיחות עם שרים, חברי כנסת ופעילים בתנועה חזרה שוב ושוב ההבנה שהשיטה הנוכחית דורשת שינוי; ח"כ אלי דלל, שנדחק החוצה מהרשימה, אף היה בין מקימי השדולה בכנסת לקידום פריימריז ביום הבחירות; ושר התפוצות, עמיחי שיקלי, שהגיע למקום העשירי (לא כולל השריונים) - גם הוא תמך במהלך בפומבי.
עכשיו, אחרי שהקלפיות נסגרו והתוצאות הסופיות נחתמו, השאלה אינה רק מי עלה ומי ירד - אלא למי נבחרי הציבור יצטרכו לתת דין וחשבון כדי להישאר ברשימה. כל עוד כמה אלפי מתפקדים מאורגנים, מפקדים וקבוצות לחץ יכולים להכריע קריירה פוליטית, הפוליטיקאים ימשיכו לעבוד בשבילם. אם הכוח יעבור גם למאות אלפי המצביעים, ישתנו גם התמריצים: יהיה פחות משתלם לדבר רק לבייס, להתיישר עם הקצוות ולתחזק דילים - ויותר משתלם לשכנע ציבור רחב. אחרי שנים שבהן אנחנו מחליפים שחקנים ומקבלים שוב ושוב את אותה פוליטיקה, אולי הגיע הזמן להפסיק לשאול רק מי משחק - ולהתחיל לשנות את חוקי המשחק.