ביקורת כלפי הממשלה היא האופנה השלטת. לא רק משמאל, אלא גם מימין, ודווקא בקרב אנשי הימין המתון, האינטלקטואלי, אנשים בעלי אוריינות פוליטית גבוהה במיוחד.

הצדק עימם במובנים רבים. הם אינם מחנאיים. הם רגילים לדבר אמת, בין שהיא מזיקה לצד שלהם ובין שלא. הם רגילים לבקר נורמות פוליטיות מקולקלות, ובוודאי יש מה לבקר בממשלה הנוכחית. הם גם אינם נרתעים ממתיחת ביקורת דווקא כלפי פנים.

לבקר את הצד השני כולם יכולים, אבל ביקורת פנימית דורשת מודעות גבוהה ותעוזה ציבורית. היא גם תנאי הכרחי למניעת ניוון רעיוני ומוסרי. בשביל זה יש אינטלקטואלים ציבוריים. אחד מכישלונותיהם של האינטלקטואלים משמאל הוא שלא השמיעו ביקורת פנים־מחנאית זמן רב מדי.

המציאות הנוכחית היא דו־גושית, ובבחירות הקרבות יש שתי חלופות - הממשלה הנוכחית או ממשלה בהובלת איזנקוט־בנט־לפיד־גולן. אך דובר ציבורי אחראי איננו מחנאי, ולכן אין זו קריאה להצטרף לשורת המקהלה, להשקיע את מרצנו בהאדרת אנשי שלומנו ובהשמצת הצד השני. זו קריאה לאזן את הרצון להשמיע ביקורת פנימית בתזכורת מתמדת לחלופה ומשמעויותיה.

צו השעה הימני כעת הוא למנוע עלייה של ממשלה שתהיה מנוגדת בתפיסותיה לעמדות הימין, ובעלת אלמנטים קיצוניים ברורים. את הממשלה אפשר לבקר משלל כיוונים, אבל יש גם לזכור שבכמה מהצמתים המכריעים ביותר התיישבו החלטותיה עם תפיסות הימין יותר מכפי שיכולנו לצפות מכל ממשלה אחרת.

הקביעה הזו נכונה לגבי ניהול המלחמה, בטח בשנה הראשונה ובחזית עזה. בכל הנוגע לעסקאות החטופים אפשר להניח שממשלת שמאל־מרכז הייתה נכנעת במהירות ללחץ האדיר שהופעל מבית ומבחוץ, ומשלמת את מלוא המחיר שדרש חמאס. בנוסף, ספק אם ממשלה אחרת הייתה מגיעה להישג החשוב של שליטה ב־70 אחוז משטח רצועת עזה.

מבחינת הפרדת הרשויות, אם האופוזיציה הנוכחית תנצח בבחירות יש לצפות לשחיקה אמיתית של מערכת האיזונים והבלמים. המצב הקיים כעת – כאשר מערכת המשפט מפריזה במאמציה לסכל את מדיניות הממשלה – יתהפך ב־180 מעלות.

הרשות השופטת תשתדל לא לרסן את הרשות המבצעת בדבר. היכן שלממשלת הימין לא התאפשר לסגור תחנת רדיו צבאית, לממשלת השמאל עשוי להתאפשר לסגור תחנת טלוויזיה פרטית. את הצעדים שממשלת הימין הצליחה לממש בכל זאת – כולל המינויים לראשות שב"כ והמוסד – הממשלה החדשה תשאף לבטל. מעריצוּת המיעוט שמפעילה מערכת המשפט כעת נעבור לעריצות רוב של ממשלה נטולת ריסון שיפוטי.

קשה לדעת מה מהבטחותיה תקיים מפלגתם של יאיר גולן ונציגי אחים לנשק ומחאת קפלן. כבר שמענו על הדרישה מישראל לסגת מהשטחים שכבשה בעזה בתמורה לפירוק חמאס מנשקו. כיצד תסרב לדרישת הנסיגה ממשלה בראשות גדי איזנקוט, שאין סימן כלשהו לכך שתפיסותיו הביטחוניות השתנו מאז ימיו כרמטכ"ל השקוע בקונספציה?

הרי היא תישען על בסיס מצביעים ועל לא מעט שותפים קואליציוניים שעדיין קוראים ל"היפרדות" מהפלסטינים ולגרסאות שונות של פתרון שתי המדינות. האם הממשלה הזאת תעמוד איתן מול הדרישה לסגת, שתגיע הן מציבור בוחריה, הן מאומות העולם?

בארבע השנים האחרונות הממשלה הייתה רחוקה מהבטחת השמרנות הרפובליקנית שאינטלקטואלים ימנים מנסים לייצר. אבל מולה ניצבת כעת חלופה יחידה. האינטלקטואלים הימנים מתנגדים בתוקף לתפיסה הביטחונית של מי שצפוי לעמוד בראשה. הם מזהירים מפני התפיסות האנטי־דמוקרטיות של מי שצפויה להיות המפלגה השלישית בגודלה בממשלתו. האם נשרת את תפיסת עולמנו הימנית או את טובת הכלל כפי שאנו רואים אותה, אם מתוך המחויבות לביקורת עצמית נקדם את עליית החלופה לשלטון?

את הימין הישראלי יש להמשיך לאתגר מבפנים, לבקר ולשפר. אך יש להיזהר לא לעשות זאת במחיר של העברת השלטון למי שיחתרו תחת תפיסת עולמנו בכל הנושאים החשובים ביותר.

יובל סימן טוב הוא עורך בכתב העת השילוח