בסוף השבוע האחרון פרסם העיתונאי יאיר שרקי בטורו בידיעות אחרונות את השמועה המתחזקת שראש הממשלה נתניהו רוצה לשריין את בנו יאיר לרשימת הליכוד בבחירות הקרובות.
אפשר לדון בהרחבה במידת התבונה שבמהלך, אבל במקום זאת אפשר לנצל את הזמן למשהו הרבה יותר כיף: לדבר על התקדים - מתי ראינו ח"כים שהם בנים של ראשי ממשלה מכהנים? או בנים של ראשי ממשלה בכלל?
בואו לטיול (לא מאוד ארוך):
הכי מעניין
נתחיל עם ראש הליכוד שקדם לנתניהו, וזו גם הדוגמה הכי דומה. עמרי שרון, בנו של אריק, היה במקום ה-26 ברשימת הליכוד ב-2003, לאחר שנבחר בידי מרכז הליכוד על משבצת של מחוז הדרום. לאחר מכן הוא עבר עם אבא שלו לקדימה, אבל התפטר עוד לפני הבחירות לאחר כתב אישום ועסקת טיעון.
עמרי שרון עם אביו, 2005. | צילום: אבי אוחיון, לע"מ
נמשיך אחורה בראשי הליכוד: יצחק שמיר. בנו יאיר שמיר היה חבר הכנסת ה-19 (2013) ושר החקלאות, דווקא מטעם ישראל ביתנו. בניגוד לשרון, זה קרה מעט אחרי מותו של שמיר האב, ושנים רבות אחרי שפרש מפוליטיקה.
ונשלים סריה עם שלושה מתוך שלושה מראשי הליכוד שלפני נתניהו - בני בגין, בנו של מנחם, הוא "הבן של" שהייתה לו הקריירה הפוליטית הארוכה ביותר: ח"כ כ-20 שנה במצטבר (מטעם הליכוד וחירות), וגם כיהן כשר המדע ושר בלי תיק. כמו אצל שמיר, גם אצלו זה התחיל רק אחרי שאבא פרש מפוליטיקה: בני בגין נבחר לכנסת לראשונה ב-1988, חמש שנים אחרי "איני יכול עוד" המפורסם של אביו.
בני בגין. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
משמאל יש רק דוגמה אחת: דליה רבין-פילוסוף, שכיהנה בכנסת ה-15 (1999), שלוש שנים לאחר רצח אביה, ראש הממשלה יצחק רבין.
אפשר לציין שני מקרים הפוכים, של ראשי ממשלה שהיו בנים של ח"כים: מרדכי אולמרט כיהן בכנסת השלישית והרביעית מטעם חירות, עשרות שנים לפני שבנו אהוד הפך לראש הממשלה מטעם קדימה. וכמובן הדוגמה הטרייה ביותר: טומי לפיד היה חבר כנסת וגם שר המשפטים, סגן ראש הממשלה וראש האופוזיציה, כמו תפקידו הנוכחי של הבן יאיר.
טומי לפיד | צילום: מרים צחי
כנספחים נציין עוד שני מקרים:
עמוס בן גוריון לא היה חבר כנסת, אבל התקדם במהירות במשטרה עד שמונה לסגן המפכ"ל. אפשר להניח שבישראל הצעירה להיות "הבן של" לא הזיק.
ואברהם בייגה שוחט, שהיה ח"כ 17 שנה וגם שר האוצר, היה החתן של ראש הממשלה השלישי לוי אשכול - אבל נכנס לכנסת לראשונה כמעט 20 שנה אחרי פטירת חמיו.