ישראל משולה לרכב שנוסע יותר מדי זמן בלי לפתוח את מכסה המנוע. ייתכן שהדרך שבחר הנהג מצוינת והיעד נהדר, אך אם הוא ימשיך להתעלם מהנורות שנדלקות ומהרעש המוזר מהמנוע - המכונית לא תגיע רחוק.
מפלגת הציונות הדתית הביאה בארבע השנים האחרונות הישגים גדולים בתחומי הביטחון וההתיישבות. במקביל, יותר מדי בעיות עומק שהוזנחו מאיימות על המפעל הציוני כולו. יותר מדי נורות אזהרה דולקות על לוח המחוונים ואינן מטופלות.
תחומי התפקוד הלקוי של הממשלה בתחום הפנימי אינם מעטים, אך בולט מכולם חוסר הנכונות להתמודד עם האתגר החרדי, ששלוש השנים האחרונות הוכיחו שהוא אינו ניתן לדחייה. הסידור שבו חברה הולכת וגדלה אינה מוכנה להשתתף בנטל הביטחוני לא יכול להימשך, בזמן שעשרות אלפי מילואימניקים מגויסים למאות ימים בלי אופק לשינוי.
הכי מעניין
החרדים לא יחליפו את החיילים בחזית מחר בבוקר, ולא יקצרו בשבילי את שירות המילואים שמילים אלו נכתבות במהלכו. אך יש גבול ליכולתה של המדינה לדרוש עוד ועוד מהציבורים המשרתים, בעוד שהיא פועלת להרחבת הפטור לציבור אחר.
לא רק שהתהליך מול החברה החרדית לא התקדם, אלא שהוא נסוג לאחור. כל עוד הימין נשאר שבוי בבריתות הנוכחיות שלו, גם ילדיהם של המילואימניקים יידרשו לשרת עשרות ומאות ימים בשנה.
כלכלת ישראל לא תוכל להמשיך לשאת את הגירעון שכופה עליה החברה החרדית. הפער בין מה שנותנת בחודש משפחה שאינה חרדית ובין מה שמקבלת משפחה חרדית עומד על ארבע ספרות, והמגמה שלילית. כשזוכרים שבני המשפחה שאינה חרדית גם משרתים בצבא, המצב הופך לא הוגן באופן עמוק.
כשזה המצב, הברית עם המפלגות החרדיות מאבדת מערכה. מה שהחל כטקטיקה של תעדוף הישגים הופך לאסטרטגיה שפוגעת ביכולת לשמר את אותם הישגים ממש. זה נכון מעשית, שכן ללא הרחבת בסיס הציבורים המשרתים לא יתאפשר להחזיק לאורך זמן בהישגים הביטחוניים והכלכליים, וזה נכון גם ציבורית ואלקטורלית.
ממשלה לא יכולה לעסוק בנושא אחד, חשוב ככל שיהיה, ולהזניח את השאר. בוחרים אינם יכולים לדרוש טיפול בנושא אחד ולהזניח את היתר. הצבעה פוליטית היא בחירה בין סדרי עדיפויות, אך במשחק ארוך טווח אי גביית תשלום פוליטי על כישלונות מעודד את הנבחרים להתעלם מכל עניין שאינו נושא הדגל. ביחס לשילוב החרדים, מפלגת הציונות הדתית התעלמה מהאינטרסים של רבים מבוחריה באופן שמסכן לטווח ארוך את הישגיה.
היא התעלמה בכך שסייעה - בפועל ומבחירה מודעת - להמשך תקצוב אורח החיים החרדי ומערכות החינוך החרדיות, לקידום חוק גיוס שנבלם רק בזכות כמה חברי כנסת שהרימו דגל אדום, וכעת גם בבליץ החוקים לפני פיזור הכנסת - שאף אם משמעותם המעשית זניחה, האמירה שלהם וסדר העדיפויות שהם מבטאים מהווים עלבון לכל משרת מילואים.
המפלגה אינה מוכנה לשלם מחיר פוליטי היום, ודוחה את ההתמודדות. למדנו כבר בדרך הקשה שתופעות שמנסים לטאטא מתחת לשטיח בגלל חוסר נכונות לשלם מחיר לא נעלמות, אלא חוזרות בעוצמה רבה יותר בעתיד.
כל עוד מצביעי הציונות הדתית לא ישנו את דרישותיהם מהמפלגה ויתנהגו כמו קהל שבוי, אין סיבה להניח שהמצב ישתפר - לא אחרי הבחירות הבאות, ולא אף פעם. כל עוד זו הקואליציה היחידה האפשרית מימין, לא תהיה אפשרות אמיתית לשינוי.
זה אכן סיכון גדול לשבור את הפרדיגמה הפוליטית הנוכחית, לריב עם שותפים ותיקים ולקחת סיכון של התפוררות הגוש. אך הדרך הנוכחית מסוכנת יותר, ושבירת הפרדיגמה הזאת היא הסיכוי היחיד של ישראל לשרוד את אתגרי השנים הקרובות - הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים.
כמגזר, הציונות הדתית חייבת הנהגה שמוכנה לקחת את הסיכון, ולבחור בדרך חדשה - לא במובן מאליו, לא בדרך שהלכנו בה עד היום, עם כל השותפים שהתרגלנו אליהם, כי היא כבר לא עובדת. זה לא יהיה קל, אך זה הכרחי. את המשבר הפנימי הנוכחי אי אפשר לקבל בשלווה, אלא חובה לנסות לתקן.
אם מפלגת הציונות הדתית אינה מסוגלת לעמוד בכך, תקום מסגרת אחרת, אמיצה יותר.