במדינות דמוקרטיות, ההצבעה בקלפי היא טקס כמעט מקודש. האזרח נכנס לפני ולפנים, איש אינו רואה את הפתק שבידו, ואיש אינו רשאי לדעת מה בחר או לדרוש ממנו דין וחשבון. לכאורה. כי בעידן של ביג־דאטה ואלגוריתמים, השאלה איננה רק מה קורה מאחורי הפרגוד, אלא מה עובר על הבוחר בדרך לשם. האם מישהו בונה עליו פרופיל ויודע מה מפחיד אותו, מה מכעיס אותו, ועל אילו פצעים אפשר ללחוץ?

כנס לשכת עורכי הדין באילת כלל גם מושב על הגנת הפרטיות בבחירות. אחד הדוברים בו היה עו"ד שמעון שמואלי, שייסד את עמותת "חוקתי", הנלחמת בשחיתות בפוליטיקה החרדית. שמואלי, תושב בת־ים, הגיש עתירה לוועדת הבחירות האזורית בטענה שמפלגת ש"ס השתמשה במאגרי מידע כדי לזהם את הבחירות המקומיות בעיר.

במקום להתמקד בנושאים מוניציפליים, הבחירות בבת־ים התלהטו ונגררו למאבקי דתיים וחילונים. מתברר שמישהו הצליח להשיג רשימה של תושבי העיר הדתיים והמסורתיים, והפגיז אותם במסרונים המציירים את ההתמודדות כמאבק עז על רקע דתי: "יאיר לפיד ויש עתיד חתמו על ריצה משותפת עם אלי יריב בבת־ים"; "הגיע הזמן להסביר לרפאל ברנז שבת־ים אינה איראן ואין לו מונופול על היהדות. ביום הבחירות מצביעים לבת־ים חופשית עם תחבורה ציבורית בשבת"; "יו"ר ש"ס רפאל ברנז: לא ניגרר להסתה, אנחנו המפלגה היחידה שמחצית מנציגיה משרתים בחאן־יונס. תושבי בת־ים אוהבים את המסורת"; ועוד כהנה וכהנה.

למביט מהצד זה נראה כמו מאבק בין שני צדדים פוליטיים, אבל שמואלי קיבל צו שחשף כי כל המסרונים המפלגים יצאו מטלפונים המופעלים על ידי מפלגת ש"ס. היא גם הכתימה את היריב כ"שמאלני" המשתף פעולה עם יש עתיד, גם "תקפה" את הנציג שלה וציירה אותו כ"איראן", וגם שיגרה לכל אלה תגובה "ממלכתית ומאחדת".

מה שמדהים הוא שאת המסרונים קיבלו רק תושבים דתיים ומסורתיים בעיר. חילונים לא נחשפו אליהם. איך עושים את זה, שאלתי את עו"ד שמואלי, והוא העלה את ההשערה הבאה: לפני חג הפסח, המועצה הדתית מפרסמת בעיר קישור למכירת חמץ, והמוכרים משאירים את הטלפון וכתובת הדוא"ל שלהם. המאגרים הללו עשויים לשמש את מי שיש לו גישה אליהם כדי לטרגט את הבוחרים הרלוונטיים. גם אם ההשערה הזו אינה נכונה, היא ממחישה את האפשרויות של קמפיינרים פוליטיים בעידן מאגרי המידע. בתגובה לעתירה טענו אנשי ש"ס ש"נפלה טעות" וכי הם "חידדו את הנהלים". גם אילו היו מקבלים קנס, אין להם שום סיבה להפסיק לפעול כך. הרווח הרבה יותר גדול.

תעמולה פוליטית רגילה מתקיימת בבמות גלויות ופונה אל הציבור. היא יכולה להיות מכוערת, שטחית, דמגוגית, אפילו שקרית, אבל היא חלק ממרחב ציבורי כלשהו. אפשר לראות אותה, לבקר אותה, להגיב לה. תעמולה אלגוריתמית פועלת אחרת. היא מפזרת דיפ־פייק במיקוד אישי, מספרת לכל אחד סיפור אחר ויוצרת מצגי שווא. הבוחר התמים רואה צל הרים כאנשים, ופועל מתוך רגש הישרדותי. הבחירה לכאורה חופשית, אבל מנוהלת לגמרי בהנדסת תודעה.