דומה שאין במפה הפוליטית אדם בעל פוטנציאל לשינוי המצב כמו נפתלי בנט. מנכ"ל מועצת יש"ע שהפך למנהיג הימין שמימין לימין, ואז לראש ממשלה שהורכבה רובה מהשמאל, הפך - כך לפחות היה נדמה - ליחיד שמסוגל להעביר קולות מגוש לגוש. שביעות הרצון מאופן פעילות הממשלה הנוכחית אינה גבוהה גם בעמודים אלה. הצבת חלופה ימנית לממשלה לא אהודה, בשעה שנציגי הציונות הדתית נאבקים באחוז החסימה, אמורה להיות משימה אפשרית. אולם ממעבר על הנושאים שבנט בחר להתייחס אליהם, ואולי בעיקר לא להתייחס אליהם, ברור שהמשימה האלקטורלית שלו אחרת.

בערוצי הפרסום של בנט בולטת הקפדתו לכוון לליבו החמים של הקונצנזוס. משפחות שכולות ופצועי צה"ל, מכינות קדם־צבאיות, קטעי הסברה בתקשורת הזרה - בנט למד מהטובים ביותר להגיד כמה שפחות על נושאים שנויים במחלוקת, מה שהעניק לו במשך תקופה דיבידנדים בסקרים מציבור שמחפש שקט וחיוביות. גם כשבנט מביע עמדות, רובן אינן שנויות במחלוקת אצל קהלי היעד שלו. מאז טבח 7 באוקטובר, הקריאה לגיוס החרדים, הביקורת על חולשת ההסברה וההתנגדות למדינה פלסטינית מוסכמות בכל אלקטורט של מפלגת בנט 2026.

אך בנט רחוק מלהיות תעלומה. כדי להבין מי קהל היעד שמעניין אותו, צריך לפנות למקומות שבהם הוא סוטה מהשורה ובוחר צד בוויכוח פעיל. כאשר הוא יוצא מהדמות, הוא בוחר בעקביות בשפה של דמוניזציה לימין ולקואליציה - בדיוק אותה דמוניזציה שהוא התלונן עליה שנים. הוגה קמפיין "לא מתנצלים", שהגחיך את הביקורת הצבועה והלא הוגנת כלפי הימין, הצטרף בחדווה למפעל הדמוניזציה כשהאמין שיוכל לשרת אותו.

בנט יכול להיות "עד מומחה" בעניין. במשך כל הקריירה הפוליטית שלו כמעט, עד שהחליף את בנימין נתניהו, הוא הוצג בתור קיצוני ומשיחי. אבל כעת הוא לא מהסס לרכוב על הגל העכור של האשמת תומכיו בעבר באותן האשמות ממש. הוא בוודאי לא יצא להגנתם כשהם מכונים "אוכלי מוות" שרוצים במות החטופים.

בעבר הוא הואשם - באופן אירוני גם בידי הליכוד - בכך שהוא מתחזק קשרים עם גורמים דתיים קיצוניים. אבל כעת אינו יוצא להגנת דוד זיני, שמואשם באותן ההאשמות ממש. גם לאחר שנשאל על כך במפורש סירב בנט להתייחס לנושא, אף שהיה יכול להבהיר שטיעונים כאלה אינם לגיטימיים בלי לתמוך במועמדות עצמה.

מדוע לבקר את בנט על דברים שלא התייחס אליהם? כי כשהדברים נוגעים לליבו של מחנה האופוזיציה, בנט חש מחויב ליישר קו. הוא מדבר על מכונת הרעל, אך לא מהסס להצטרף לכל אמירה מורעלת מהצד השני - בהאשמת הממשלה כאילו היא מאריכה את המלחמה בשל נסיבות פוליטיות בלבד (כדי לקבל רבע מחמאה מהמראיין פירס מורגן), או בהצטרפות להאשמות המופרכות שהממשלה עלולה לבטל את הבחירות.

ראוי להתעכב על הנקודה הזאת: בהחלטה להצטרף לקמפיין "ביטול הבחירות", בנט בחר מיוזמתו להשתתף בהאשמה, חסרת בסיס עובדתי, שאין בה דבר מלבד ניסיון מכוון ליצור היסטריה בקרב תומכי האופוזיציה. העובדות הן שלא הובעה מעולם כוונה של גורם כלשהו מהממשלה לפגוע בקיום הבחירות, ואין שום יכולת חוקית לדחות בחירות ללא הסכמה של האופוזיציה.

אך הקמפיין לא נועד להתמודד עם מציאות, אלא נועד ליצור מציאות מדומה של דמוקרטיה על סף נפילה, שרק בנט, ביישור קו עם שאר האופוזיציה, יציל אותנו ממנה. האם בנט מאמין לטענות שלו עצמו? אין סיכוי. האם בנט מבין שזה מה שמצופה ממנו, כמנהיג מפלגה בגוש רק לא ביבי? בדיוק.

במודל הנוכחי בנט עבר תהליך של השתלת אלקטורט חדש. הוא יביע אך ורק את כאבו של האלקטורט הזה, ויתייחס אך ורק לנושאים שמטרידים אותו. כשבנט מחליט להתייחס למשהו, הוא בוחר בצד הזה. אנו, מצביעיו לשעבר, איננו קהל היעד שלו עוד, וכאבינו אינם כאביו. האפשרות שגילם בנט לימין שאינו חלק מהקואליציה הנוכחית כבר אינה קיימת, פשוט כי קהל היעד הזה אינו מעניינו. אנשי הימין שמתקשים למצוא את עצמם במפלגות הקואליציה ייאלצו להמתין למושיע אחר.