סמוך למותו השיא ינאי המלך עצה חשובה לאשתו, בעקבות פרשת השבוע שעבר: "אל תתייראי מן הפרושין, ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס". מאז ש"עולם התורה" נחרב בשואה, התואר אומץ במגזר החרדי, שרואה אידיאל בלימוד תורה יומם ולילה, אך רק שליש מבניו מממשים את האידיאל הזה. במובן מסוים מתנהל המגזר כאקדמיה תורנית: לימוד תיאוריה של מלחמת מצווה ללא התגייסות אליה, כאילו היא שונה ממצוות "קום עשה" אחרות. על כך אומר התלמוד הירושלמי: "הלומד שלא על מנת לעשות, נוח לו... שלא בא לעולם".

תחת האצטלה של "עולם התורה" – ובפועל, שמירת חומות המגזר – דורשים החרדים שכר ותקצוב כפנחס. אלא שהציבור המשרת קץ בהסדר הזה, והוא דורש אומץ ומעשים של פנחס כדי לקבל שכר כמוהו, תוך עיגון חובה להתגייס בחוק שירות הביטחון הקיים, בתוספת שלילת הטבות ממי שמפר אותו. נוהל העיצומים מקובל בציבור החרדי, בהתאם לכלל בתורה "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", והוא מיושם בהתניית קבלה למוסדות חינוך בכך שהתלמיד אינו מחזיק בטלפון סלולרי או בחבילת אינטרנט ועוד. קיצוץ קצבאות הילדים ב־2003, שהוציא אלפי נשים חרדיות לעבודה, הוכיח את יעילות העיצומים בציבור זה.

בשבוע שעבר, כשהמלחמה גבתה את חייהם של שלושה לוחמים, חזינו בחרדים המתמקחים ודורשים שכר, על אף השתמטותם מחובתם. לא עמדו לנגד עיניהם דוד המלך, עדינו העצני, שנלחם ולא הסתפק באמירת תהלים. גם לא התפכחות אחי יוסף, שאמרו "אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו".

ערב התקיפה באיראן, שותפי הסוד אריה דרעי ומשה גפני ניצלו בציניות את ההכרח הביטחוני כדי לנסח מתווה חלומות חרדי מול ח"כ יולי אדלשטיין, שלא יביא לגיוס לוחמים: ביטול מיידי של העיצומים שהחלו בחודש מרץ בתחום סבסוד המעונות וקצבאות האברכים, והחלת ענישה מדומה, שהיא כלי מחזק לראשי הישיבות – ביטול סבסוד לימודים אקדמיים, איסור הוצאת רישיון נהיגה, ואיסור יציאה מן הארץ למעט באישור ראש הישיבה. זאת, לצד שיטת "היעדים" הרעה, שמאפשרת להתחמק מאחריות ומגיוס אישי, ואינה מתירה לצה"ל לגייס צעירים לפי צרכיו ויכולתו. גם האמירה המטעה שיגויסו 50 אחוז מתייחסת להיקף של מחצית ממחזור גיוס עכשווי, שיבוא מתוך כ־100 אלף בחורים בני 18 עד 26. בפועל יתגייסו מבוגרים, בעלי משפחות, שלא יהיו לוחמים.

כאילו אין די בניצול הציני של המשרתים המקיימים בגופם "תורת חיים" ונושאים על כתפיהם את הביטחון ואת הכלכלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט להדיח את יושב ראש ועדת החוץ והביטחון אדלשטיין באמצע מלחמה. זאת, רק כדי לייצר שרידות פוליטית של חודשים ספורים לממשלה שהוא צפוי להפיל בעצמו במועד שיהיה נוח יותר בשבילו, ולהתהדר באות קלון של מי שההשתמטות הפכה אצלו לחוק.

כדי להכריע את חמאס ולשמור על צורכי הביטחון השוטף, כפי שמפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית מתעקשות לעשות ואף מאיימות בפרישה מהקואליציה לשם כך, יש צורך בחיילים. ארגוני המשרתים הציגו מתווה שלפיו יישלחו צווים אישיים לכולם, וצה"ל יהיה זה שממיין את המועמדים לשירות לפי צרכיו ויכולתו, בעיקר לתפקידי לחימה ותומכי לחימה.

לטענת אגף כוח אדם בצה"ל, עד סוף 2026 הצבא יוכל לקלוט את כולם. לפי המתווה יתקיימו עיצומים ואכיפה נרחבת, לצד התאמת מסגרות לאורח החיים החרדי. ממילא, הגיוס למלחמת מצווה ולשמירה שוטפת על עם ישראל יוכיחו כי ערך לימוד התורה כתורת חיים נשמר ומתעלה.

לצערנו, גם השבוע ראש הממשלה דאג לא להצטרף לקריאת משה רבנו מפרשתנו: "האחיכם יבואו למלחמה, ואתם תשבו פה". החרדים מצידם לא מתכוונים לענות כבני ראובן ובני גד: "אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל". את התוצאה יחוש הציבור המשרת, בואכה פרשת השבוע הבא: "איכה אשא לבדי", בשעה שהטוענים כי התורה שלהם - שאין עמה מעשה - מחזיקה את עם ישראל, יצאו לחופשת "בין הזמנים".