הדיונים הסוערים בלילה בין רביעי לחמישי נמשכו עד השעות הקטנות. נציגי הסיעות החרדיות, רבנים ואני במשא ומתן לא פשוט. הרוחות סערו, תדרוכים מכאן, איומים משם על פיזור הכנסת ואפילו האיום בפיטוריי, אבל בסופו של דבר נולד מתווה. הוא לא מושלם, הוא לא יגשים את כל החלומות, אבל זה מתווה שמחפש פתרון. אנחנו במציאות שבה צה"ל זקוק לעוד חיילים, וכמה שיותר מהר. לא כי מישהו רוצה "לחנך" את החרדים, אלא כי שורות הצבא מדולדלות, והעומס על המילואימניקים בלתי נסבל. לכן, כל דיון במתווה הגיוס החדש חייב להתחיל מהשאלה הפשוטה: מהי מטרת החוק?

לא באתי להגשים פנטזיות – לא של מי שרוצה לגייס את כל עולם התורה, ולא של מי שחולם על חוק שמבטיח שלא ייגעו באף בחור חרדי. מטרת החוק ברורה: למלא את השורות בצה"ל. והצבא עצמו אומר שהוא לא צריך את כולם, אלא בעיקר את הצעירים, אלו שבגיל הגיוס אפשר לשלב כלוחמים. המטרה איננה לשבור את עולם התורה, אלא להפסיק את מצב האבסורד שבו הציבור הכללי נושא לבדו בנטל.

יש גם עיקרון. כולם – כן, כולם – יצטרכו להתייצב לצו ראשון. בלי התחמקויות. מרגע חקיקת החוק, צעיר חרדי שלא מתגייס לא יוכל להוציא רישיון נהיגה או לצאת לחו"ל, ולא יקבל הטבות מס וסבסוד בלימודים אקדמיים. אלה לא סנקציות תלויות יעדים, אלא שינוי בסיסי במציאות: שירות או ויתור על זכויות שמקבל כל אזרח אחר.

אבל לא עצרנו שם. כדי ליצור אפקט אמיתי, תכננו מדרגות סנקציות שמופעלות אם היעדים לא יושגו. חצי שנה אחרי החקיקה – ביטול סבסוד מעונות יום והנחות בתחבורה ציבורית. שנה מהחקיקה – ביטול השתתפות בתוכניות כמו מחיר למשתכן ושלילת הנחות בביטוח הלאומי. בהמשך – שלילת מענק דיור לרכישת דירה בפריפריה, ובסופו של דבר גם שלילת הפטור ממס רכישה. הסנקציות האלה אינן מכוונות לעילוי מישיבת פוניבז', אלא לעשרות האלפים שאינם נמצאים בישיבות – צעירים חרדים שכבר עובדים או נמצאים על התפר. הם אלה שצה"ל מחפש, והם אלה שהחוק פונה אליהם.

האם המתווה הזה יעבוד? האם הוא יביא אלפי חרדים לצה"ל? אני לא מתיימר להבטיח. אבל ברור לגמרי: אם לא יתגייסו, ייכנסו הסנקציות. והפעם – באמת. מדובר בצעדים שפוגעים בלב הקונצנזוס החרדי – בסיוע בדיור ובהטבות בסיסיות. לא עוד הבטחות ריקות. הפעם יש שעון חול.

כמובן, יש מי שהתאכזבו. מצד אחד, קיבלתי מכתבי זעם מרבנים על כך ש"אני אריאל שרון החדש". מצד שני, חטפתי מהכיוון ההפוך – למה לא הפלתי את הממשלה? אבל אותי לא מעניינת פוליטיקה. אני לא כאן בשביל לפרק קואליציות ולא בשביל לחזק אותן. אני כאן כדי להביא חיילים לצה"ל.

ויש גם אכזבה אחרת, אמיתית, כואבת – של אזרחים טובים, שמקווים שברגע שיעבור חוק – מחר יגיעו כל החרדים להתגייס לגולני. זה פשוט לא ריאלי. במציאות הנוכחית, עם מכלול המורכבויות, זהו ההישג המרבי שאפשר היה להשיג. ומי שחושב שהחוק הזה הוא מלחמה נגד הישיבות, טועה. גם אם חלק מהסנקציות דווקא מסייעות לרבנים לשמור על תלמידים טובים במסגרת - זה ווין־ווין, שהרי החיילים שצה"ל רוצה הם בכל מקרה לא העילויים, אלא עשרות אלפים שנמצאים מחוץ לעולם הישיבות הקלאסי.

כבר היו ניסיונות בעבר: חוק טל, ועדת פלסנר וועדת שקד. כולן כשלו. הפעם אנחנו מנסים משהו אחר. חוק שייתן תמריץ אמיתי להתגייס, ולא יתבסס רק על תקווה תמימה או על נאומים נחרצים.

החוק עצמו עדיין לא כתוב. בשבועות הקרובים יתקיים דיון מסודר בכנסת. מי שיש לו טענות, הערות, או הסתייגויות, יוכל לבוא ולהשמיע. אין כאן תרגיל פוליטי. יש כאן ניסיון להתמודד עם אתגר לאומי באחריות, בשכל ישר ובלי פחד.

כשהמלחמה עדיין נמשכת, והאיומים עוד כאן – אין לנו פריבילגיה לוותר על אף לוחם.