החקירה הנגדית בתיק 1000 לא יכלה להיראות טוב יותר: עו״ד יוני תדמור, חמוש בקלסרי ענק עם טקסטים ממורקרים ותשוקה עזה לנצח, עומד מול ראש הממשלה נתניהו ומתקיל אותו בשאלה על... בובת באגס באני.

לא, זו לא סאטירה של ארץ נהדרת. תדמור תיאר את ארנון מילצ'ן רץ בגשם הניו־יורקי לבקשתה של שרה, עד שהוא מוצא בובת ארנב ענקית כדי לשמח את יאיר. הפרקליטות מתעקשת לברר אם זו הייתה טובת הנאה אסורה. עו״ד חדד זועק "לא לענות", נתניהו שואל אם מותר לו לשירותים, והשופטת רוצה לשחרר כבר את הארנב. אבל תדמור בשלו: "האם זכרת שהבובה הגיעה?". אם זו שחיתות שלטונית, תנו לנו עוד פרק. ואם זו קומדיה, תנו למישהו לערוך את זה לסדרה. אולי באגס באני יוכל לייצג את עצמו בדיון הבא, עליו אפשר לסמוך שיעשה את זה עם אוזניים ארוכות וחוש הומור.

תדמור נכנס לקרב הזה כשהוא יודע היטב שלא ינצח בנוקאאוט. נתניהו לא יישבר, לא יתבלבל ולא יודה, וכמו באגס באני המקורי מסרטי האחים וורנר – כאשר יציקו לו כן ירבה וכן יפרוץ. המהלך של הפרקליטות ברור: לצייר לאורך זמן תמונה מצטברת של חוסר אמינות, התחמקויות וגרסאות מתפתלות. לא להרוס את איל הניגוח הביביסטי, רק לסדוק אותו שוב ושוב עד שלא יהיה בכוחו למוטט את חומת התביעה.

הציבור ימשיך לשאול: האם זו באמת הדרך? האם ראוי לבזבז את משאביה של מערכת אכיפת החוק על ויכוח שנוגע לבובת ארנב? כשהחקירה הנגדית מתחילה בסצנה הוליוודית של סיגרים, תכשיטים ובאגס באני, קשה שלא לתהות אם גם הפרקליטות נשאבת להצגה שנתניהו אוהב כל כך לביים. היא אולי קיוותה לחשוף דפוסים, אבל מצאה את עצמה מדקלמת רפליקות מהצגה שאחרים כתבו לה.