שרים בממשלה עימם שוחחתי בחודשים האחרונים זעמו על התעקשותי לכנות את החוק המתגבש בנוגע לגיוס בני המגזר החרדי בכינוי "חוק האי-גיוס" ושאר כינויים מעין אלו. אחת מהם טענה באוזניי בתוקף שמה שאנחנו זקוקים לו כעת הוא "חוק גיוס", ושאני ועמיתיי, שיוצרים דה-לגיטימציה לחוק המתגבש, מחבלים במאמצים להביא לגיוס משמעותי של בני המגזר החרדי ולהקלה בנטל על כתפי המשרתים.
הטענות שהיא השמיעה היו עשויות להישמע משכנעות, לולא טרחתי להאזין במקביל גם לעמיתיה החרדים בקואליציה. לא היה צריך אוזן חדה כדי לשים לב לדבר אחד משמעותי מאוד: במקום לכנות את החוק המדובר "חוק הגיוס", כפי שעשתה כבוד השרה, הם התעקשו לכנות אותו "החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה".
זו עשויה להישמע היטפלות קטנונית לפרטים, אך האמת היא שזה כל הסיפור. לא אני וחבריי מבקשים לצבוע את החוק ככזה שמטרתו איננה גיוס אלא בדיוק להיפך. מי שמבקש זאת הם הרבנים וחברי הכנסת החרדים הסרים למשמעתם. מבחינתם, לחוק ישנה מטרה אחת ויחידה: להחזיר את הגלגל לאחור ולפטור מגיוס את "לומדי התורה", שזה בחרדית מדוברת כל מי שרשומים בישיבות ולא כל כך משנה מה הם עושים שם. כדי להבין את זה, די לקרוא את שערי היומונים החרדיים המפלגתיים ולשמוע את דבריהם של מי שמכונים "גדולי התורה" - שם קוד לאותם רבנים שזכו למעמד של הנהגה רוחנית-פוליטית במגזר החרדי. הטקסטים הללו חד-משמעיים, והדרישה המובעת בהם פשוטה וברורה.
הכי מעניין
אכן, כבר מיום חקיקתו של "חוק טל", שהיה הניסיון הראשון להסדיר את הפטור החרדי מגיוס בחקיקה, הדיסוננס הזה היה קיים. חוק שמבחינת החרדים מטרתו להנציח אי גיוס, בעוד יתר תומכיו בכנסת מאמינים שמה שהוא יעשה הוא לעודד ולתמוך במגמות שינוי בחברה החרדית, ולהביא לגיוס של כמה שיותר צעירים חרדים לצבא.
אכן, ההנהגה החרדית הייתה מוכנה כבר אז "לבלוע" סעיפים בחוק שנועדו לאפשר למחוקקים הלא-חרדים לרמות את עצמם בסיפורי סבתא על האופן שבו החוק שהם מחוקקים יגדיל את שיעורי הגיוס. בפועל, הם תמיד דאגו לכך שאף סעיף שכזה, בשום שלב, לא יפגוש את הצעיר החרדי ויפעיל עליו לחץ אפקטיבי להתגייס. הטקטיקות שגובשו לשם כך שוכללו עם השנים, אבל העיקרון נותר זהה לאורך כל הדרך. מטרת החוק האמיתית נשמרה, גם אם שולם מס שפתיים כזה או אחר שנועד להרגיע את החברה הישראלית.
המלחמה והצורך בהרחבת השורות לא פוגשים את ההנהגה החרדית. הפגנה נגד חוק הגיוס בירושלים | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
הדבר הכי חשוב להבין כשמדברים על המשבר הנוכחי הוא שמבחינת ההנהגה החרדית, דבר לא השתנה. 7 באוקטובר, שטלטל את עולמנו כמדינה וכחברה, לא הביא לשום שינוי עמדות בסוגיית הגיוס בקרב ההנהגה החרדית. המטרות של החקיקה נותרו בדיוק כשהיו ערב פרוץ המלחמה. כל הדיבורים על "מלחמת מצווה" ועל הצורך האקוטי של צה"ל להרחיב את השורות, לא פוגשים את ההנהגה החרדית הרבנית והפוליטית בשום מקום. גם אם בציבור החרדי הרחב ישנן תזוזות עומק מסוימות, ואני בהחלט מאמין שהן ישנן, ההנהגה מבוצרת לחלוטין בעמדותיה המסורתיות. מבחינתה, ההישג הנדרש נותר כשהיה ואין מקום לשום פשרה מהותית.
כל מה שניתן לדבר עליו הם תיקונים קוסמטיים, שנועדו להקל את יכולתה של הקואליציה הנוכחית "לשווק" את החוק לתומכיה הלא-חרדים. העמדה הזו לא מוסתרת. היא לא נאמרת בחדרי חדרים, אלא מוצגת באופן הגלוי ביותר, הן בתקשורת החרדית והן בראיונות לכלי תקשורת מחוץ למגזר, כדוגמת הריאיון שעשה עמיתי עקיבא וייס עם ח"כ יצחק פינדרוס ופורסם במוסף יומן של מקור ראשון.
החרדים, אגב, מבינים היטב את הקושי להעביר חוק שזו מטרתו בעיצומה של מלחמה, כאשר החברה הישראלית הכללית נאנקת תחת נטל השירות ועדיין קוברת את נופליה. אך הפתרון שלהם לבעיה איננו שינוי בסוגיית הגיוס ונכונות להגמיש עמדות, אלא דחיפה לסיום המלחמה. בש"ס נזהרים אמנם מלהציג את המסר הזה באופן גלוי, אך ביהדות התורה הדברים נאמרים "על השולחן". מה שהחרדים לא מבינים או לא מעוניינים להבין, הוא שהשינוי שעברה החברה הישראלית עמוק יותר, והוא לא ייעלם כשהמלחמה תסתיים. החברה הישראלית, שקיבלה במשך שנים את הפטור החרדי מגיוס כגזירת גורל, לא מוכנה לקבל זאת יותר. הישראלים הלא-חרדים לא מוכנים יותר לחוקק "חוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה", גם אם יתווספו אליו סעיפים שנועדו לגרום להם לחוש שמדובר ב"חוק גיוס".
הפער בשמות הוא לא עניין סמנטי אלא מהותי, ואין דרך אמיתית לרבע את המעגל הזה. ההסדרים שהחוק יכלול הם נגזרת של המטרה שתיקבע לו, ואי אפשר לחוקק חוק שנועד להביא לגיוס ולאי גיוס בעת ובעונה אחת. אם מטרת החוק היא להגדיל דרמטית את שיעור המתגייסים מהמגזר החרדי, החוק חייב לכלול הסדרים שיביאו לשם. בהם, בראש ובראשונה, תמריצים לא להשתמט שיפגשו את הפרט החרדי במקומות כואבים, ולא רק בנתב"ג.
אם מטרתו הסופית היא "הסדרת מעמד לומדי התורה", אז כל הסעיפים שמטרתם כביכול להביא להגדלת שיעור המתגייסים החרדים יהיו בבחינת אות מתה עוד לפני שייכתבו. מאחר ששני עולמות התמריצים הללו לא יכולים לחיות בתוך חוק אחד, גם המשבר הפוליטי שנוצר סביב סוגיית הגיוס הוא לפחות לעת עתה, בלתי פתיר. גם אם בלהטוטי משחקי לשון וניסוח של משפטנים ומחוקקים, ניתן לנסות להסוות את התשובה לשאלה מהו הנתיב שנבחר, חוק גיוס או חוק אנטי גיוס, בסופו של דבר, התשובה האמיתית תיחשף מהר מאוד. החרדים ודאי שיודעים מתי פועלים אתם ומתי נגדם, וגם הציבור הכללי, שבעבר נתן לפוליטיקה החרדית לרמות אותו, חידד בשנה וחצי של מלחמה את חושיו ויידע היטב להסיק איזה סוג של חוק מגיע לשולחן הכנסת.
האם זה אומר שהבחירות בפתח? לא בטוח. ייתכן שהחרדים יבינו שממשלת נתניהו, שממשיכה להתקיים בדרך כזו או אחרת, עדיפה להם על בחירות. אך אם הם יתעקשו על חקיקה שתעמוד בדרישותיהם, כנראה שמערכת הבחירות הבאה תהיה קרובה הרבה יותר משהיה נדמה רק לפני שלושה-ארבעה חודשים.