שחרורו של עידן אלכסנדר משבי חמאס חילץ ציוץ חגיגי קצרצר מנפתלי בנט, ראש הממשלה לשעבר שהתעטף שתיקה מאז סתיו 23' ונסיקתו בסקרים: "ברוך שובך עידן היקר, עם ישראל כולו מחבק אותך. כעת יש להחזיר הביתה את שאר החטופים כמה שיותר מהר".

לכאורה, ציוץ בקונצנזוס. מי לא מחבק את עידן עם שובו הביתה בשלום, ומי לא רוצה ששאר החטופים יחזרו אף הם כמה שיותר מהר? אבל בנט אינו קונצנזוס, הוא שוב ראש מפלגה, "בנט 2026", טוען בולט לכתר ההנהגה של ישראל. מותר לצפות ממנו להסביר לציבור במשפט נוסף או שניים כיצד מחזירים הביתה את שאר החטופים כמה שיותר מהר: על ידי הפסקת המלחמה לאלתר ושחרור סיטוני נוסף של רוצחים, או שמא על ידי הכרעת חמאס? לפי שיטת סמוטריץ' או לפי שיטת לפיד? בכוח או בכניעה?

בפברואר 2017, כשבנט היה שר החינוך בממשלת נתניהו, התנהלה מול ביתו ברעננה הפגנה למען שחרורו של אברה מנגיסטו. השר יצא אל המפגינים, שוחח איתם בנועם, אך למחרת פרסם פוסט נחרץ, ארוך יותר מהציוץ שפרסם השבוע: "גם כשלא נעים צריך לומר את האמת – אסור לשחרר מחבלים. אתמול הפגינו מול ביתי פעילים למען אברה מנגיסטו, הבחור שנמצא בעזה. כואב הלב על משפחה שאינה יודעת מה עלה בגורל בנם. מאידך, אסור לנו להמשיך בנוהל הנפסד של שחרור מחבלים רוצחים. תבינו, מנהיג החמאס החדש יחיא סנוואר, שרצח במו ידיו, שוחרר על ידי ממשלת ישראל (!) בעסקת שליט. הרוצחים משוחררי עסקת שליט חזרו לרצוח יהודים, לצערי בהצלחה גדולה. תפקידנו לעשות מה שנכון, גם כשאינו נעים. יש להפעיל לחצים על חמאס, אך לא לשחרר רוצחים".

רק חמור לא משנה את דעתו, אמר פעם משה דיין בצדק, אבל הוא לא טען שבן אדם המשנה את דעתו אמור לשתוק. אם בנט תומך עכשיו בשחרור רוצחים ובנסיגות תמורת שחרור חטופים ושבויים, שיגיד זאת לאומה בפה מלא. אם הוא סבור שאין מנוס ממבצע נרחב בעזה, שיצייץ סוף־סוף את הסברה הזו. עם ישראל זכאי לדעת מה חושב המועמד המוביל לראשות הממשלה בסוגיה הכי כואבת שעל סדר היום. אגב, יש עוד כמה וכמה שאלות להציג לו בשלל עניינים בוערים נוספים; בין השאר, האם שתיקתו המתמשכת היא אסטרטגיה אלקטורלית גרידא, או חלילה ראיה למחסור מדאיג בהשקפת עולם עדכנית?