קל להתעלם מהעובדה שאנטי-ציונות הייתה אסון מוחלט עבור הפלסטינים.
עוד כתבות בנושא
פלסטינים מתונים יודעים אמת פשוטה: אי אפשר לבנות מדינה פלסטינית על ידי השמדת ישראל. הדרך היחידה הקיימת להגדרה עצמית ארוכת טווח היא תהליך פוליטי המכיר בלגיטימציה ובביטחון של מדינה יהודית.
אמת מובנת מאליה זו הייתה צריכה לעורר את כל הניסיונות ליצור הסכם שלום הוגן בין שני הצדדים. עם זאת, סירובם של מנהיגים פלסטינים אנטי-ציונים לקבל הצעות למדינה משנת 1937 ואילך, שהוחמר על ידי נכונותם לעסוק בטרור במשך שנים כה רבות, גזר על העם הפלסטיני עשרות שנים של מלחמה, חוסר ביטחון, עוני וחוסר מדינה.
הכי מעניין
טרור נגד שלום
במהלך שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, הדבר התבטא באמצעות פיגועי ההתאבדות שבהם השתמשו חמאס וארגוני טרור פלסטיניים אחרים כדי לשבש את שיחות השלום הקשורות להסכמי אוסלו. פיגועים כאלה נועדו לעכב כל פתרון לסכסוך ולהותיר את הפלסטינים לכודים במעגל של סכסוך וייאוש.
באופן דומה, הטבח בהובלת חמאס ב-7 באוקטובר תוכנן ובוצע בידיעה מלאה שישראל תגבה מחיר כבד במיוחד כדי להשיב את ביטחונה ואת כוח ההרתעה האזורי שלה. מקרי המוות, הפציעות והמעבר ממקום למקום ברצועה מהם סבלו תושבי עזה, שהם טרגדיה בפני עצמה, הם עדות ברורה לכוח ההרסני של האנטי-ציונות.
עוד כתבות בנושא
תנועת ה-BDS הייתה גם היא הרסנית עבור הפלסטינים. בקריאה להשמדת ישראל ול"פתרון מדינה אחת", תומכיה קוראים לפלסטינים לנטוש את כל ניסיונות הדו-קיום עם שכניהם הישראלים. BDS אומרת לפלסטינים שלא יצטרכו לעשות ויתורים ופשרות כואבים בנושאים של אדמה, גבולות וביטחון משום שהמדינה איתה הם מנהלים משא ומתן תיעלם בקרוב.
זה מלבה חלומות בלתי אפשריים. במקום לעודד את הפלסטינים לבנות כלכלה בת-קיימא וליצור מוסדות חברתיים ופוליטיים קבועים וישרים כהכנה לעתיד טוב יותר, נאמר לפלסטינים להתכונן להיעלמותה של ישראל מהבמה העולמית.
מטבע הדברים, סירובה של ישראל להתכופף אל מול ניסיון הדה-לגיטימציה וההשמדה הזה רק ממרר עוד יותר את הפלסטינים המחויבים לאסטרטגיית ה-BDS. כפי שניסח זאת הפעיל באסם עיד, במסגרת "נחישותה להתנגד לישראל", תנועת ה-BDS "מוכנה להילחם עד טיפת הדם האחרונה של הפלסטינים".
פעילי בי די אס בהפגנה. | צילום: שאטרסטוק
בנוסף, כאשר ישראל סובלת ממלחמה וטרור, חייהם של הפלסטינים נפגעים לרעה. לפני 7 באוקטובר, כ-163,000 פלסטינים הועסקו בישראל וביהודה ושומרון - כ-115,000 בתוך הקו הירוק ו-48,000 מעבר לו. על פי דו"ח משנת 2022 של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), הכנסתם היוותה כ-20% מהתמ"ג הפלסטיני, והזרימה 4 מיליארד דולר לכלכלה בהשוואה לתקציב השנתי הכולל של הרשות הפלסטינית, העומד על כ-6 מיליארד דולר. בנוסף, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית (PCBS) ציינה כי 22.5% מהפלסטינים המועסקים ביהודה ושומרון עבדו בישראל בשנת 2022.
לאחר 7 באוקטובר, ישראל השעתה את כל היתרי העבודה. מאוחר יותר היא החזירה כ-8,000 פלסטינים, בעיקר במשרות ייצור ותעשייה. כפי שמציין דו"ח ישראלי, יותר מ-100,000 משרות אבדו ו"משפחות גדולות ומורחבות" ש"הסתמכו על משכורותיהם של אלו שיכלו לגשת לעבודה בישראל, נדחקו למשבר כלכלי".
עוד כתבות בנושא
אנטי-ציונות, בין אם אלימה ובין אם לאו, הפכה באופן ברור למתקפה על פרנסתם של פלסטינים באזור.
עם זאת, לאנטי-ציונים לא אכפת מההשפעה שלהם על העולם האמיתי. הם לוקחים את הכאב האמיתי של פלסטינים וישראלים, ומחליפים אותו בנרטיבים חד-צדדיים שנועדו להתאים לסדר היום המערבי. נרטיבים אלה מצמצמים את הפלסטינים לקורבנות חסרי אונים של כוחות חיצוניים במקום ליחידים ולמשפחות בעלות יכולת בחירה ופעולה.
גזענות של ציפיות נמוכות
התבוננות זו היא בעצמה סוג של גזענות וצביעות, משום שהיא מחליפה אחריות אמיתית בתרבות של ציפיות נמוכות. זה כמו לקבל את העובדה שתרבות שמתגמלת טרור ואלימות, מאמצת התעללות סמכותנית במקום לגיטימציה דמוקרטית ודוחה באופן עקבי ניסיונות שלום, לא יכולה לעשות טוב יותר. למעשה, היא יכולה - והיא חייבת.
פרנצ'סקה אלבנזה, הדווחית המיוחדת מטעם האו"ם לשטחים הפלסטיניים, בהפגנה אנטי-ישראלית | צילום: EPA
הפלסטינים חיו "מתוך תחושת זכאות היסטורית", כפי שציטט העיתונאי פואד עג'מי. במובנים מסוימים, מנהיגי המערב אשמים. כאשר הם מכירים באופן חד-צדדי במדינה פלסטינית, כפי שעשו רבים בשנה שעברה, הם אמרו למנהיגים הפלסטינים ששום הסתה, דחיית מדינת ישראל או תמיכה בטרור לא יעמדו בדרכם של ויתורים גדולים.
הם אימצו את המאבק למען מדינה פלסטינית, מבלי לדרוש דה-רדיקליזציה אמיתית ומתמשכת או שינוי בתרבות הפוליטית הפלסטינית. כל עוד מדיניות מזיקה זו נמשכת, האליטה הפלסטיניות לא יישאו בתוצאות של קידום האנטי-ציונות – אך אזרחיה כן יישאו בהן.
עוד כתבות בנושא
