מתי עלולים עיתונאים זרים להפוך, מבלי לדעת זאת, לכלי בשירות התעמולה של הרפובליקה האסלאמית? זו השאלה העומדת במוקד ניתוחו של פוטקין אזרמהר, אנליסט יליד איראן המתגורר בלונדון ומתמחה במודיעין עסקי, שפורסם ב־Middle East Forum. לדברי אזרמהר, הבעיה אינה טמונה רק בתוכן הדיווחים, אלא בעיקר בתנאים ובהקשר שבהם מורשים העיתונאים לעבוד.
השיטה פשוטה: המשטר בוחר בקפידה למי להעניק גישה, ומאפשר לכלי תקשורת בינלאומיים להיכנס למדינה בעיקר כאשר ניתן לנצל את נוכחותם לחיזוק הנרטיב הרשמי. לכן, בחירות, הפגנות המאורגנות בידי השלטון, טקסים ממלכתיים ואירועים ציבוריים הם בין ההזדמנויות המרכזיות שבהן מורשים עיתונאים זרים לתעד את הנעשה באיראן.
מטרת המשטר, מסביר אזרמהר, היא להקרין כלפי חוץ דימוי של מערכת פוליטית יציבה, לגיטימית ונהנית מתמיכה ציבורית. הסכנה היא שדיווחים רבים מסתפקים ברובד הגלוי: גודל ההמון, התמונות הרשמיות והצהרות השלטונות. ללא היכרות עם ההקשר, עלול העיתונאי להפוך לצינור המעביר את המסרים שהמשטר תכנן ועיצב עבורו.
הכי מעניין
הלוויות חלק מבכירי משמרות המהפכה והצבא האיראני, שחוסלו בתחילת "שאגת הארי" בטהרן | צילום: איי.אף.פי
לדברי האנליסט, דוגמה בולטת לכך היא טקס הפרידה והלווייתו של המנהיג העליון עלי חמינאי. כלי תקשורת מערביים רבים התמקדו בגודל הקהל ובגילויי האבל הפומביים, אך כמעט שלא התייחסו למרכיבים הסמליים ששולבו באירוע - מרכיבים החיוניים להבנת המסר הפוליטי־דתי שביקשה הרפובליקה האסלאמית להעביר.
אחד המסרים הבולטים בטקס הופיע מאחורי ארונו של חמינאי: פסוק מן הקוראן, שנכתב באותיות ערביות גדולות ונראה לאורך האירוע כולו. מדובר בפסוק 46 בסורת סבא, הסורה ה־34 בקוראן: "רק דבר אחד אייעץ לכם - שתקומו למען אללה, בזוגות וכיחידים". בהמשך הפסוק נאמר: "ואחר כך תתבוננו. אין כל שיגעון בחברכם. אין הוא אלא מזהיר אתכם מפני עונש קשה".
במסורת האסלאמית הקלאסית, מציין אזרמהר, הפסוק מתפרש בדרך כלל כקריאה להתבוננות כנה, הרחק מלחצי ההמון ומהשפעת הסביבה. הוא אינו נתפס כהוראה ישירה להקמת קבוצות פוליטיות או מיליטנטיות. מסר מפויס למדי, לכאורה. אלא שבקריאה הפוליטית של האסלאם שפיתח מייסד הרפובליקה האסלאמית, רוחאללה חומייני, משמעותו משתנה מן היסוד.
מחזיק את המושכות בטהרן. מפקד משמרות המהפכה אחמד וחידי | צילום: AP
אזרמהר מציין כי חומייני שב והפנה לפסוק 34:46 בכתביו ובנאומיו, בעיקר בתקופה המהפכנית של 1978, והעניק למושג "קיאם" (לקום או להתקומם). משמעות של קריאה למרד קולקטיבי. פרשנות פוליטית זו נטמעה בהמשך בשפה האידאולוגית הקיצונית של הרפובליקה האסלאמית, ואף השפיעה על תנועות אסלאמיסטיות ברחבי המזרח התיכון.
בעיני מי שמכיר את הקודים הסמליים הללו, טוען האנליסט יליד איראן, המסר שהוצג בטקס חרג בהרבה מאזכור דתי בלבד. לדבריו, כלי תקשורת המקורבים למשטר לא הותירו מקום רב לפרשנות, והציגו את הפסוק כקריאה להתגייסות המופנית לתאים איראניים הפועלים ברחבי העולם, על רקע השאיפה לנקמה. במילים אחרות: קריאה לאלימות ולטרור לכל דבר ועניין.
מרכיב נוסף בטקס, שלדברי אזרמהר כמעט שלא זכה להתייחסות בתקשורת המערבית, היה בחירת פסוקי הקוראן שנלוו למשלחות השונות שעברו לפני ארונו של חמינאי כדי לחלוק לו כבוד. כאשר נכדיו של חומייני ניצבו מול הארון, הוקרא פסוק המשבח את הנלחמים למען אללה ומעמיד אותם מעל מי שבוחרים להישאר בחוסר מעש. שוב אלימות. שוב טרור.
אישה מביטה בתמונה של מנהיג משמרות המהפכה האסלאמית של איראן, רב-סרן חוסיין סלאמי, כשהיא עוקבת אחר החדשות על תקיפות ישראל נגד איראן | צילום: AFP
גם הבחירה הזאת לא הייתה מקרית. המסר הופנה אל צאצאיו של מייסד הרפובליקה האסלאמית, והטיח בהם באופן סמלי כי התרחקו מרוח המהפכה המקורית והפכו למעמד מיוחס, המנותק מן המאבק האידאולוגי שאפיין את ראשית המשטר. מכאן עובר אזרמהר למסקנה רחבה יותר: אזהרה המופנית בראש ובראשונה לעיתונאים המסקרים את איראן.
ובכן, כדי להבין את איראן לא די להתבונן באירועים הציבוריים שהיא מציגה לעולם. נדרשת היכרות מעמיקה עם ההיסטוריה שלה, עם השפה הדתית ועם מערכת הסמלים שבאמצעותה מעביר המשטר את מסריו. ללא המפתח הפרשני הזה, כלי תקשורת זרים עלולים לחדול מלהיות משקיפים על התעמולה האיראנית ולהפוך, גם מבלי להתכוון לכך, למגבירי המסרים שלה.
ובינתיים, לצד התמימות שמפגין לעיתים המערב כלפי המשטר האיראני, נדמה כי בממלכה המאוחדת דווקא מתחולל שינוי בגישה כלפי שלטון האייתולות. ממשלת בריטניה הוסיפה באופן רשמי את משמרות המהפכה של איראן לרשימת ארגוני הטרור, תוך הפעלת הסמכויות החדשות שהוענקו לה במסגרת החקיקה להתמודדות עם איומים בחסות מדינות.
חברי הפרלמנט האיראני עם מדי משמרות המהפכה | צילום: EPA
בהודעה כתובה לפרלמנט מסרה שרת הפנים כי הרשויות הבריטיות זיהו "פעילות הקשורה למשמרות המהפכה, ובה איומים על יחידים ומעשי הפחדה על אדמת בריטניה". ההחלטה התקבלה לאחר אישור מזורז של החוק לביטחון לאומי ולהתמודדות עם איומים מצד מדינות, שאותו התחייב ראש הממשלה לקדם בעקבות שורת תקיפות נגד הקהילה היהודית בבריטניה.
עד כה אפשר החוק הבריטי להוציא ארגוני טרור אל מחוץ לחוק, אך לא סיפק מענה לארגונים הנתמכים ישירות בידי מדינות. בעקבות ההכרזה החדשה, נאסר כעת בבריטניה לתמוך במשמרות המהפכה או להביע בהם תמיכה בפומבי, לסייע לפעילותם הנוגעת לבריטניה, להעניק להם סיוע חומרי, וכן לקבל או להחזיק בטובת הנאה חומרית שסופקה במישרין או בעקיפין בידי הארגון.
ממשלת בריטניה סבורה כי הצעד יחזק את הכלים המשפטיים העומדים לרשות הרשויות במאבקן בפעילויות המיוחסות לאיראן בשטח בריטניה ובהגנה על הביטחון הלאומי. אך המהלך מסמן גם שינוי רחב יותר: מול הרפובליקה האסלאמית, מתברר, לא די לזהות את כלי הנשק והטרור - יש לדעת לפענח גם את המילים, הסמלים והמסרים שמכשירים את הקרקע להפעלתם.
עוד כתבות בנושא
