תמונות של נשים חשופות ראש שותות קפה בבתי קפה בטהרן, לכאורה תוך הפרת חוקי הלבוש המחמירים של הרפובליקה האסלאמית, מעוררות עניין מחוץ לאיראן — אך עבור אלנאז, בת 32, אין בכך פריצת דרך.
"זה בכלל לא סימן לשינוי כלשהו בממשלה לדעתי, משום שלא הושגה שום התקדמות בזכויות נשים", אמרה אלנאז, ציירת מטהרן, שביקשה, כמו נשים נוספות ששוחחו עם AFP בפריז, שלא לפרסם את שמה המלא. "מתחת לפני השטח, במציאות, לא חל שום שינוי אמיתי בחירות של אנשים, במיוחד כשמדובר בזכויות הבסיסיות של נשים", הוסיפה.
חובת עטיית חיג'אב במרחב הציבורי עבור נשים קיימת מאז זמן קצר לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, ונחשבה לאורך השנים לאחד מעמודי התווך האידיאולוגיים של השלטון הדתי. עם זאת, נראה כי אכיפת החוק התרופפה — לפחות בחלקים מטהרן ובערים נוספות.
הכי מעניין
נשים באיראן | צילום: AFP
המגמה החלה לאחר מחאות 2022–2023, שהתעוררו בעקבות מותה במעצר של מהסה אמיני, שנעצרה בטהרן בטענה שהפרה את כללי הלבוש. היא נמשכה גם במהלך המלחמה עם ישראל ביוני 2025, במחאות ינואר על יוקר המחיה, וכעת במהלך המלחמה עם ארצות הברית וישראל, שנמצאת בהפוגה בעקבות הפסקת אש.
כמעט ולא נראים עוד כלי הרכב הלבנים של "משטרת המוסר", שבעבר פעלו בכיכרות וברחובות כדי לעצור נשים שנחשדו בהפרת הכללים. אך התמונה מורכבת, והמצב משתנה ממקום למקום. עבור חלק מהנשים, עטיית חיג'אב הפכה לבחירה — ולא נדיר לראות באזורים ליברליים יותר בטהרן נשים עם ובלי כיסוי ראש צועדות יחד.
שינוי שהיה פעם חלום
באזורים מסוימים, השינוי דרמטי: נשים מסתובבות ללא חיג'אב — מראה שהיה בלתי נתפס לפני חמש שנים בלבד. "אני שמחה בשבילן, כי עד לפני שלוש שנים זה היה רק חלום", אמרה זהרה, בת 57, עקרת בית מאספהאן. "הנעורים שלי עברו בלי שחוויתי את זה. עכשיו אני כבר לא עוטה חיג'אב, אבל הייתי רוצה לחוות את הימים האלה כשהייתי צעירה", הוסיפה.
נשים באיראן | צילום: AFP
עם זאת, נשים עדיין מזומנות לחקירה בשל אי־עטיית חיג'אב, ובתי קפה נסגרים אם אינם אוכפים את הכללים. לעיתים נשים נדרשות לעטות חיג'אב כדי להיכנס לבנקים, מוסדות חינוך ומבני ציבור. בנוסף, זכויות נשים עדיין מוגבלות, והן חיות תחת מערכת שעצרה עשרות אלפי אנשים בעקבות מחאות ינואר ואלפים נוספים — כולל נשים — במהלך המלחמה הנוכחית, לפי ארגוני זכויות אדם.
"יש תמונות יפות של בתי קפה ובחורות שמופצות בכל מקום, אבל כבעלי בתי קפה שילמנו על זה מחיר כבד", אמרה נגין, בת 34, בעלת בית קפה בטהרן. "לאורך השנים התייחסו אלינו בצורה קשה מאוד, וזה נמשך עד היום. סגרו אותנו פעמים רבות, קנסו אותנו ואילצו אותנו לשלם שוחד. מה שמכעיס אותי עוד יותר הוא כשקוראים לזה 'חופש' ואומרים שנשים חופשיות יותר", הוסיפה.
התנגדות הולכת ומתרחבת
ארגון אמנסטי אינטרנשיונל אמר החודש כי "התנגדות רחבה" לחובת החיג'אב אילצה את הרשויות לסגת ממעצרי ההמונים האלימים שאפיינו את השנים הקודמות. עם זאת, ציין הארגון, הרשויות ממשיכות להשתמש בחוקים הקיימים כדי לאכוף את חובת הלבוש במקומות עבודה, באוניברסיטאות ובמוסדות ציבור, ונשים שמסרבות לכך ממשיכות להתמודד עם הטרדות, אלימות, מעצרים שרירותיים, קנסות ופיטורים או הרחקה ממוסדות חינוך.
נשים באיראן | צילום: AFP
אחד השינויים הבולטים הוא שגם בטלוויזיה הממלכתית משודרות תמונות של נשים ללא חיג'אב — אך רק אם הן מביעות תמיכה ברפובליקה האסלאמית ומגנות את אויביה, מה שמבקרים רואים בו מהלך ציני.
"יותר נשים מתגברות מדי יום על הפחד ויוצאות בלי חיג'אב, וזה הופך בהדרגה לנפוץ יותר", אמרה שהרזאד, בת 39, עקרת בית מטהרן. "אבל אני לא רואה שינוי במערכת השלטונית. הכול נשאר כפי שהיה, חוץ מאותם סרטונים שבהם נשים מופיעות מול מצלמות ואומרות 'המנהיג שלי, אני אקריב את עצמי למענו'", הוסיפה.
המציאות שונה ממקום למקום
המצב רחוק מלהיות אחיד ברחבי איראן. מהסה, סטודנטית בת 32, סיפרה כי בעיר משהד שבמזרח המדינה — אחת הערים הקדושות לשיעה — האכיפה נותרה מחמירה יותר. "לפני המלחמה בת 12 הימים עם ישראל, לא נתנו לנו להיכנס לשום מקום בלי חיג'אב", אמרה. "עכשיו כן מאפשרים, אבל לצערי לא חווינו את אותה רמת שינוי כמו בטהרן בשלוש השנים האחרונות".
נשים באיראן | צילום: AFP
פרנאז, בת 41 מאספהאן, סיפרה כי זומנה להופיע בבית המשפט בהמשך החודש בשל סוגיית החיג'אב. "בימים האחרונים התחילו שוב לסגור בתי קפה בגלל חיג'אב, אפילו בלי להמתין להתבהרות המצב אחרי המלחמה", אמרה. "כאן את מתמודדת גם עם הממשלה וגם עם אנשים. כמו בעבר, בשכונות מסוימות אנשים דתיים מזהירים אותך ומטרידים אותך. זה לא רק עניין של משטרת המוסר". "אני לא רואה שינוי משמעותי", הוסיפה.
מרים, בת 35, גם היא מאספהאן, אמרה כי נשים ללא חיג'אב לא יקבלו שירות בחלק מהבנקים, ועובדות בחנויות מחויבות לעטות אותו. "אם את פעילה חברתית או כלכלית, מצפים ממך לשמור על החיג'אב", אמרה. זהרה סיכמה: "שילמנו מחיר כבד מאוד כדי להגיע למצב הזה". לדבריה, הדיכוי של מחאות מהסה אמיני גבה את חייהם של מאות בני אדם לפי ארגוני זכויות אדם. "כרגע הרשויות פשוט עסוקות במלחמה. אבל אחר כך — מי יודע מה יקרה", אמרה.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
