הוא בן 88 וכבר ראה הכול – מלחמות שבאו והלכו, בריתות שנכרתו, הסכמים שהופרו ומנהיגים שנרצחו. ולמרות גילו המופלג, נביה ברי היה ונותר הצלע החזקה והיציבה ביותר במשולש הכוחות הלבנוני שבו הנשיא, ראש הממשלה ויו"ר הפרלמנט מנהלים את לבנון. נשיאים וראשי ממשלה באו והלכו אך נביה ברי, ראש תנועת אמל ויו"ר הפרלמנט הנצחי שם בתפקיד כבר יותר מארבעים שנה. במדינה שבה הכול שביר, פריך ונזיל, הוא "המשתנה שלא משתנה". ברי היה ונותר הכתובת האולטימטיבית: האשף הפוליטי, הציר המדיני, המבוגר האחראי והנוכל הגאוני. הוא הגורם המנווט, המחבר, המקשר והמפשר במאבק בין מוסדות המדינה המוכרים לבין מכונת המלחמה של חיזבאללה. מי שידע תמיד איך לדבר גם עם האיראנים וגם עם האמריקנים. "המוח המדיני" שבלעדיו לבנון פשוט אינה מסוגלת לתפקד. וזה נכון גם ביחס לתפקיד שכנראה עוד שמור לו גם במו"מ, שנפתח השבוע בוושינגטון בין ישראל ללבנון.
אז נכון, לא מעט אופטימיות נשבה השבוע מן המפגש. אך לצידה גם הרבה מאוד ספקות שהתבטאו היטב בכותרות העיתונות הלבנונית. בעוד כלי התקשורת של ציר ההתנגדות המזוהים עם חיזבאללה ובראשם אל־אחבר וערוץ אל־מנאר הציגו את המשא ומתן בוושינגטון כמלכודת אמריקנית או כתרגיל יחסי ציבור של צה"ל בזמן שהוא דורס את לבנון - המיינסטרים הלבנוני ועיתוני המרכז־ימין כמו "א־נהאר" חגגו את המפגש בין שגרירת לבנון בוושינגטון עם עמיתה הישראלי בחסות שר החוץ האמריקני כקרן אור של ריבונות. הפער הוא לא רק תקשורתי. הוא ביטוי מזוקק למאבק הפנימי על נשמתה של לבנון, בין אלה הרואים בכל מגע ישיר עם ישראל בגידה בערכי ה"מוקאוומה" (התקוממות) - לבין אלה השואפים לסיים את המלחמה בדרכי הדיפלומטיה הממלכתית ולשוב אל חיקה החמים של משפחת העמים.
וזה בדיוק הפורטה של נביה ברי. הוא השחקן היחיד במשולש השלטוני האוחז בלוליינות הפוליטית הנדרשת ובמיומנות דיפלומטית, כדי לתרגם את האופטימיות מוושינגטון לשפת המציאות הקשה בביירות.
הכי מעניין
הבמה כולה של השגרירה
נביה ברי נולד לפני 88 שנים בסיירה־לאון, בן למשפחה שיעית לבנונית שהיגרה לאפריקה והתעשרה מסחר ביהלומים. כנער שב להתגורר בלבנון, משם נסע לצרפת ללימודים בסורבון, ובשנות ה־70 היגר לארה"ב. הוא התגורר בדירבורן מישיגן, התחתן עם ליילה, אשתו הראשונה, ושם נולדו שישה מעשרת ילדיו. התקופה הזאת יצרה קשר אמריקני עבות הקיים עד היום ומהווה בסיס לאימפריית הנכסים של משפחת ברי המוערכת ב־2־5 מיליארד דולר וכוללת בין השאר רשת תחנות דלק ואימפריית נדל"ן.
כששב ללבנון השתלב ברי בתנועת אמל השיעית. עם היעלמותו המסתורית של מנהיגה, האימאם מוסא א־סדר ב־1978, השתלט ברי על התנועה. הוא הפך אותה מכוח חברתי למיליציה לוחמת. בהמשך, במהלך מלחמת האזרחים, הפך ברי למפקד מיליציה דומיננטי, שהתפרסם כמתווך בשחרור חטופי מטוס TWA ב־1985. החוטפים, אנשי חיזבאללה בראשות עימאד מורנייה, הנחיתו את המטוס בביירות, וברי, אז שר בממשלה וראש תנועת אמל, נכנס לתמונה. הוא דאג להעברת רוב בני הערובה מהמטוס למקומות מסתור בחסות תנועתו, וכך הפך ל"בעל הבית" של האירוע ולכתובת היחידה למשא ומתן. זו הייתה נקודת המפנה שהפכה אותו מדמות של מנהיג מיליציה לשחקן מדיני בינלאומי המקובל על המערב.
היריבות ההיסטורית הזו עם חיזבאללה, לעיתים עקובה מדם, בשנות ה־80, היא המפתח להבנת הדינמיקה הנוכחית: ברי הוא אמנם בעל ברית של חיזבאללה, אך רואה בהם מתחרים על הנהגת העדה. מה שכעת מהווה בסיס לחשיבה ישראלית ואמריקנית בניסיון לתמרן את ברי לעמדה שבה יידרש להפעיל פוליטית חלקים גדולים בעדה הכועסים על חיזבאללה, שהכניס אותם למלחמה בניגוד לרצונם והפך אותם לפליטים בארצם כדי לייצר הסכם עם ישראל.
הכוח בידיו מאז סיום מלחמת האזרחים בלבנון כמי שמחזיק בכיסא יו"ר הפרלמנט, שאותו הפך לצומת הכוח המרכזי של המדינה. בלי חתימתו שום חוק או הסכם בינלאומי לא עובר. זה גם מה שהופך אותו ל"מבוגר האחראי" היחיד במערכת שיכול להעניק לגיטימציה חוקית להסדר, אבל גם לחסום הסדר, כפי שהוא נתפס כעת אצל האמריקנים. בכוחו לעכב כל חוק או הסדר ואפילו בחירות, כפי שעשה כשעיכב במשך שנתיים בחירת נשיא ללבנון.
אבל ברי יכול להיות גם הכלי לביצוע. באוקטובר 2020 הוא היה אדריכל הסכם המסגרת, שהכריז על תחילת המשא ומתן על הגבול הימי עם ישראל. במהלך זה הוכיח ברי שהוא מסוגל למכור לציבור השיעי ולחיזבאללה הידברות עם ישראל תחת כותרת של "אינטרס לבנוני", יכולת שכעת היא קריטית להצלחת השיחות שנפתחו השבוע בוושינגטון.
וכך, אפשר רק לדמיין כיצד צפה השבוע השועל הזקן, ספון בכורסת עור רכה מאחוזתו המפוארת בעין א־תינה, בשידורי הטלוויזיה של המפגש ההיסטורי בין שגרירי ישראל ולבנון בוושינגטון. אבל אסור להתבלבל. 2026 אינה 2020. הימים האלה שונים, קיצוניים וגורליים יותר מבעבר. הפעם לא רק לבנון על הכף. הסדר העולמי כולו מתנדנד. והשאלה היא אם בתנאי הקיצון שנוצרו, אל מול האיומים הבלתי מתפשרים של חיזבאללה והכאוס בזירה האיראנית, יעדיף ברי להישאר בפרופיל נמוך ולנהוג משנה זהירות; ינסה להתרחק מאור הזרקורים ולהאציל סמכויות לשגרירת לבנון הצעירה בוושינגטון. לפעול יותר כווטו שקט מאחורי הקלעים ולהרחיק את עצמו מאחריות ישירה לוויתורים כואבים. כאלה שאולי עלולים לעלות לו במחיר התנקשות בחייו.
ללחוץ על השועל
לא בטוח שהפעם ברי יוכל לעשות כרצונו. בניגוד לעבר, הוא כבר לא נתפס כחסין. לא על ידי ישראל ולא על ידי ארה”ב. כבר בתחילת החודש תקף צה”ל מפקדות ומבנים המשויכים לתנועת אמל, כולל שכונות בביירות שבהן יש לאמל ולחיזבאללה השפעה פוליטית גדולה. הותקפו גם יעדים בעיירת הולדתו תיבנין, שבה מתגוררת משפחתו. והשבוע, ב־13 באפריל, ממש ערב מפגש השגרירים בוושינגטון, אף דווח על פגיעה במרכז של תנועת א־ריסאלה המזוהה עם אמל. ההערכה היא שמטרת התקיפות הממוקדות של צה”ל נגד נכסי אמל הייתה להבהיר לברי כי המשך תמיכתו המדינית והצבאית בחיזבאללה גובה ויגבה ממנו מחיר אישי ופוליטי ישיר, וכי הוא אינו חסין עוד מפני עוצמתו של צה"ל.
גם בוושינגטון ברי נמצא כבר זמן מה על הכוונת. ממי שנתפס בעבר כמבוגר האחראי וכערוץ היחיד להידברות עם הציר השיעי, ברי מתויג כעת בוושינגטון כ"מחסום", אדריכל הקיפאון המונע רפורמות ומעכב את התקדמות המשא ומתן. בעיני ממשל טראמפ, שליטתו המוחלטת בפרלמנט והגנתו על האינטרסים של חיזבאללה הפכו אותו מגורם מאפשר לגורם מעכב. מה שהוביל באחרונה לאובדן הסבלנות האסטרטגית והחרפת הטון כלפיו, כולל שימוש באיומים ובסנקציות מבניות ואישיות ככלי לחץ עליו.
ולא חסר על מה לאיים. האימפריה הכלכלית של נביה ברי, שנבנתה לאורך עשורים, היא נקודת התורפה המשמעותית ביותר שלו מול ממשל טראמפ.
קחו לדוגמה את המידע המאוד ספציפי שמספקת מערכת analytics 240 הישראלית, המתמחה בניתוח סיכונים גלובליים על בסיס חומר גלוי - ולפיו האימפריה העסקית של ברי ובני משפחתו מהווה צומת פיננסי קריטי המשיק לרשתות הטרור של חיזבאללה. מחקר שבוצע במערכת חושף כי לפחות שישה מעשרת ילדיו של יו"ר הפרלמנט הלבנוני מחזיקים בנתחים נכבדים בחברות נדל"ן, אחזקות ומסחר בזהב המנוהלות בידי רואה החשבון זוהייר חביב סידאני. אלא שסידאני אינו רק איש המקצוע הנאמן על שבע חברות בפורטפוליו של ילדי ברי, אמל ובאסל. הוא משמש במקביל רואה החשבון של ארבע חברות הנתונות לסנקציות של משרד האוצר האמריקני (OFAC) בשל היותן חלק מהרשת הפיננסית של חיזבאללה. שימוש זה בסייען פיננסי משותף קושר באופן ישיר בין הונם האישי של בני משפחת ברי לבין מנגנוני הלבנת ההון של חיזבאללה, והופך את נכסי המשפחה למטרה מיידית לסנקציות בינלאומיות ולמנוף לחץ משמעותי במשא ומתן.
וזה לא החלק היחיד. עם השנים צברו בני משפחתו של ברי, ובעיקר ילדיו מאשתו הראשונה המתגוררים באזור דטרויט ודירבורן, נכסי נדל"ן ועסקים ענפים כולל עשרות תחנות דלק תחת המותג Berri Brothers, מרכזים קמעונאיים ונדל"ן מסחרי. דמות מפתח קריטית ברשת זו היא חתנו, איימן ג'ומעה, שסומן בידי ארה"ב כקשור לרשתות הלבנת הון וסחר בסמים בעבור חיזבאללה. האיום בהקפאת נכסים אלה תחת "חוק מגניצקי" או סנקציות של משרד האוצר האמריקני הוא נשק שובר שוויון. ברי מבין כי המשך הגיבוי מצידו לחיזבאללה עלול להוביל לאובדן מפעל החיים הכלכלי שלו ושל משפחתו ולבידודם הפיננסי.
בתוך לבנון, האימפריה של ברי נשענת על "מועצת הדרום", גוף ממשלתי בעל תקציבי עתק המשמש כקופה פוליטית המחלקת חוזים לקבלנים ואנשי עסקים המקורבים לאמל, מה שמייצר נאמנות מוחלטת בקרב קבלנים ואנשי עסקים שיעים בדרום. אשתו השנייה של נביה, רנדה ברי, המכונה "גברת 51 אחוזים", דורשת על פי דיווחים בתקשורת הלבנונית נתח שליטה ברוב מיזמי הפיתוח, התשתית, התיירות והחינוך בדרום. האמריקנים מסמנים כעת את המנגנונים הללו כצנרת להזרמת כספים למקורבים ומאיימים לנתקם ממערכת הבנקאות העולמית.
כעת, גם השפעתו העמוקה של ברי על המגזר הבנקאי הלבנוני הופכת למשקולת על צווארו. האיום האמריקני לנתק בנקים לבנוניים המשרתים את האינטרסים שלו מהמסחר בדולרים, שווה ערך לפצצה אטומית כלכלית. השילוב בין נכסי הנדל"ן בארה"ב, השליטה בתקציבי המדינה והממשק עם הבנקים יוצר מארג אינטרסים שהופך את ברי לשחקן שאינו יכול להרשות לעצמו עימות חזיתי עם הממשל בוושינגטון.
האם כל זה יספיק כדי לגרום לברי להפעיל את כובד משקלו כצלע במשולש הכוחות הלבנוני, כדי לייצר בעדה השיעית עוצמת התנגדות מספקת שתשבור את המונופול של חיזבאללה על הכוח בלבנון? לא בטוח. אבל אין ספק שזה הרגע לעשות. ובכל הכוח. ז'ק נריה, אחד המומחים הבכירים בישראל לענייני לבנון ובעצמו יליד ביירות, מגדיר את ברי כתערובת בין מקיאוולי, השועל האולטימטיבי, טליראן אבי הדיפלומטיה המודרנית, והקרדינל רישלייה, הפרגמטיסט הנצחי. ובקיצור, לוליין פוליטי ושורד נצחי. והשאלה היא אם כל הכישורים האלה יעמדו לו כעת בגילו המתקדם, כדי שארה”ב וישראל יצליחו לגרום לו להפעיל את המתונים בעדה השיעית בלבנון ולשבור את משוואת הכוח של חיזבאללה, בתקווה להשיב לממשלת לבנון את ריבונותה ולכונן תהליך של שלום עם ישראל.