לפני בריטניה וצרפת: המדינה המוסלמית שהובילה זכות הצבעה לנשים

נשים אזרבייג'ניות תרמו לאורך ההיסטוריה באופן משמעותי להתפתחות החברה. היום במולדתנו, לנשים יש תפקיד מרכזי ומקום גבוה, והן זוכות להערכה רבה.

כשאני מחפשת דמויות נשיות להזדהות איתן, אני לא צריכה ללכת רחוק. נזאמי גנג'אווי, המשורר הגדול שלנו (המאה ה־12), כתב על נושאבה, שליטת בּרדא, אישה נבונה ורואת נולד, שמנהיגותה לא נפלה מאף גבר. שרה ח'אתון (המאה ה־15), אימו של השליט הגדול אוזון חסן, נחשבת לדיפלומטית הראשונה בהיסטוריה של המזרח ושל העולם המוסלמי, וניהלה משא ומתן עם הסולטן העות'מאני מהמט השני, כמנהיגה שוות ערך. עאלם־שאה ביים, בתו של אוזון חסן ואימו של מייסד המדינה הספווית, המשורר הגדול שאה איסמעיל הראשון, עיצבה את ההיסטוריה וגישרה בין תרבויות. המשוררת והפילנתרופית חורשידבאנו נטוואן (המאה ה־19) הותירה חותם בל יימחה על התרבות שלנו.

בעידן המודרני אפשר לציין גם את זריפה אלייבה, רופאת עיניים פורצת דרך ואשתו של הנשיא הֵיידָר אָלִיֵּיב, כאחת הנציגות המופתיות של האישה האזרבייג'נית.

בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 חלו שינויים משמעותיים בחינוך ובתרבות של הנשים באזרבייג'ן. בזכות פועלו הרב של התעשיין, מגלה הנפט והפילנתרופ האזרבייג'ני חאג'י זיינאלעאבדין תאגייב, נפתח בבאקו באוקטובר 1901 בית ספר חילוני לבנות. הוא הרבה לומר: "חיוני שבנותינו יקבלו חינוך מודרני".

שבע־עשרה שנה לאחר מכן, ב־1918, עם הקמת הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן, הפכה אזרבייג'ן למדינה המוסלמית הראשונה שהעניקה לנשים זכות הצבעה – לכל הנשים, מכל העמים החיים בתחומיה. לשם השוואה, באותה שנה בדיוק קיבלו נשים בבריטניה זכות הצבעה חלקית בלבד, ובצרפת הן היו צריכות להמתין עד 1944.

בסעיף 25 של החוקה של רפובליקת אזרבייג'ן, שאומצה בשנת 1995, נאמר במפורש שכולם שווים בפני החוק ובפני בתי המשפט, וכן שגברים ונשים נהנים מאותן זכויות וחירויות. באותה שנה, הנשיא היידר אלייב חתם על אשרור "האמנה לביטול כל צורות האפליה נגד נשים". ב־1998 חתם אלייב על צו לחיזוק תפקיד הנשים, ובאותה שנה הוקם הוועד הלאומי לענייני נשים.

בנו, הנשיא אִילְהָם אלייב, המשיך בדרך הזו. ב־2006 הורחב תפקידו של הוועד, ושמו שונה לוועד הלאומי לענייני משפחה, נשים וילדים. באותה שנה אימצה האסיפה הלאומית את חוק "הבטחת שוויון מגדרי", ביוזמת הנשיא עצמו. ב־־2010 נוסף חוק חשוב למניעת אלימות במשפחה.

אני עובדת. אני מצביעה. אני נוהגת. אני יוצאת עם חברות, ובוחרת את דרכי. הנשים בחברה שלנו ממשיכות להשיג הצלחות בתחומים שונים. הן מכהנות בפרלמנט, עומדות בראש מחלקות אקדמיות, מכהנות כסגניות רקטור, מנהלות חברות פרטיות וממשלתיות. זה נפוץ מאוד.

הנשים האזרבייג'ניות נלחמו לצד הגברים ורשמו שיאים של גבורה. לדוגמה, העיתונאית סָלָאטין עַסְגָרוֹבה והרופאה גוּלְתָקין עסגרובה, הגיבורות הלאומיות של אזרבייג'ן, נפלו בחזית.

כיום, כל נציגי הקבוצות האתניות השונות באזרבייג'ן חיים בשלום ובביטחון. החוקה מעגנת את הערכים הללו במפורש, ומגינה על זכויות כל האזרחים באופן שווה ללא קשר למגדר, גזע, דת ולאום. הערכים האלה מוצהרים ומקוימים, והם מה שמנחה אותנו.

חוסיין ג'אוויד, אחד המשוררים הבולטים של אזרבייג'ן, ביטא את הערך הניתן לאישה באזרבייג'ן במילים הבאות: "אם אישה תחייך, אדמתנו השוממה תחייך; האנושות שנגררה למטה תתרומם עמה". זהותי כאישה אזרבייג׳נית היא עבורי מקור עמוק וייחודי של אושר.

גונאי ספרובה היא מרצה בכירה לשפה העברית וחוקרת במרכז לחקר ישראל והמזרח התיכון באוניברסיטת אזרבייג'ן לשפות בבאקו