נייטרליות מסוכנת: למה מדינות המפרץ לא מצטרפות למלחמה

למדינות המפרץ יחד יש יותר מפי 2 מטוסי קרב מאשר לישראל, כמו גם נשק אמריקני רב נוסף, ובכל זאת הן מסרבות בכל מחיר להילחם בחזרה באיראן - למרות שהן עצמן מותקפות ומאויימות על ידה. מה עומד מאחורי מדיניות זו?

תוכן השמע עדיין בהכנה...

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ונשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד | AFP

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ונשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד | צילום: AFP

במשך עשרות שנים, ארצות הברית מכרה למונרכיות במפרץ הפרסי נשק מתקדם בשווי מאות מיליארדי דולרים. משטרים אלה נקראו "בעלות ברית", זכו ליחס של שותפות ותויגו כעמודי תווך של יציבות אזורית. אך כעת, כאשר הן עצמן נמצאות תחת איום מאיראן, מאגרי הנשק שלהם, שנבנו על ידי ארה"ב, עומדים ברובם ללא שימוש.

עוד כתבות בנושא

בעשור האחרון, מכירות הנשק של ארה"ב לערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, קטאר וכוויית הסתכמו ב-300 עד 450 מיליארד דולר. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ קידם גם עסקה בסך 142 מיליארד דולר עם ערב הסעודית - הסכם הנשק הגדול ביותר אי פעם - ומטרתו למכור מטוסי F-35 לסעודים ולאמירויות.

במהלך שותפות זו, ארצות הברית סחרה בנשק תמורת נפט והשפעה, בעוד שמדינות המפרץ ניתבו הכנסות לחוזי הגנה אמריקניים. עסקה זו סיפקה לאמריקה גישה אסטרטגית, מקומות עבודה ויתרונות תעשייתיים, חיזקה את הכלכלה ותגמלה נשיאים ומחוזות קונגרס המעורבים בהגנה. במקביל, הפנטגון הפחית את עלויות הנשק ליחידה.

הכי מעניין

שמירת ה"ממלכתיות"?

אפילו כאשר ההצדקות למדיניות זו התפתחו - החל מהתנגדות להשפעה הסובייטית במהלך המלחמה הקרה ועד להרתעה מפני איראן לאחר מכן - מהות העסקאות נותרה עקבית. לדוגמה, ממשל רונלד רייגן בשנת 1981 תיאר באופן בלתי סביר את מכירת מטוסי המעקב AWACS לסעודיה כהרתעה מפני מוסקבה. מאוחר יותר, איראן הפכה לדאגה המרכזית. ללא קשר להצדקות המשתנות הללו, הייתה זו מעין הסכמה שבשתיקה שלמרות הארסנל הגדל שלהן, מדינות המפרץ בסופו של דבר יסתמכו על התערבות צבאית אמריקנית.

כעת, במקום להצטרף למאבק, ממשלות אלה מתמקדות בדבר האחד שתמיד היה חשוב להן ביותר: לשמור על ראשן המלכותי על כתפיהן. ואכן, תרומתן עד כה הוגבלה לירי על טילים ומזל"טים נכנסים - מעשי שימור עצמי, לא ברית.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מציג את עסקת הנשק עם ערב הסעודית, כשלצידו יורש העצר מוחמד בן־סלמן, 2018. צילום: EPA | EPA

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מציג את עסקת הנשק עם ערב הסעודית, כשלצידו יורש העצר מוחמד בן־סלמן, 2018. צילום: EPA | צילום: EPA

מדינות המפרץ התנגדו לפעולה אמריקנית נגד איראן, מחשש לאיומים על עצמן. סביר להניח ש-CENTCOM לא שקלו את מעורבותן בתכנון "מבצע זעם אפי" לצד "שאגת הארי" של ישראל, מה שהיה כנראה חכם. מישהו (כנראה קטאר) אולי הדליף מודיעין לטהרן, ואלמנט ההפתעה אבד. אבל שלב זה חלף. הסכסוך הוא כעת מבחן של יישור קו, ומדינות המפרץ נכשלות.

למרות שיש להן כוחות אוויריים גדולים ומודרניים, מדינות אלה נמנעו מפעולות התקפיות נגד איראן. איפוקן עוצב על ידי חששות מנקמה, חוסר יציבות וחשיפה.

עוד כתבות בנושא

עם זאת, נייטרליות נושאת סיכונים משלה: אם הן יישארו לעמוד ולהביט מהצד והמשטר האיראני ישרוד, הן עלולות להיות פגיעות לצמיתות - תלויות בערבות ביטחון אמריקנית המוגבלת בעצמה על ידי התנגדות פנימית להרפתקאות זרות. כתוצאה מכך, מנהיגי המפרץ - ובמיוחד יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן - דחקו באופן פרטי בטראמפ לסיים את העבודה, תוך יישור קו עם השקפתה של ישראל כי שינוי משטר הוא הכרחי.

היכולת הבלתי מנוצלת שלהם מדהימה. לסעודיה יש 320 עד 350 מטוסי קרב, לאיחוד האמירויות הערביות 130 עד 150, לקטאר 90 עד 110 ולכווית 70 עד 90. ציי מטוסים מתקדמים אלה כוללים מטוסי F-15, F-16, F/A-18 ודגמים אירופיים כמו יורופייטר ומיראז'. יחד, למדינות המפרץ יש יותר מפי שניים מטוסי קרב מאשר למדינת ישראל.

לפיכך, אפילו תרומה מוגבלת של כוחות אלה עלולה לשנות באופן משמעותי את הנוף המבצעי: יותר מטרות ייפגעו, יכולותיה של איראן ידרדרו מהר יותר, והנטל על צבא ארה"ב וישראל יוקל משמעותית.

עוד כתבות בנושא

הנרטיב הציבורי באמריקה נסחף לעבר תבוסתנות מוזרה. נאמר לנו שאיראן "מנצחת" משום שהמשטר נשאר על מקומו, ממשיך לירות טילים ברחבי האזור, ועדיין מאיים על מצר הורמוז. נאמר לנו שהמטרות של חיסול תוכניות הגרעין והטילים של איראן אינן ניתנות להשגה משום שהמתקנים קבורים עמוק מדי. אזכורים לכוחות הקרקע של ארה"ב מלווים בתחזיות של נפגעים המוניים, וכל אזכור של לחץ צבאי מתמשך נתקל בהפניות לעיראק.

יש לדחות תבוסתנות זו. ארה"ב הסירה את משטרו של הדיקטטור העיראקי סדאם חוסיין, שחררה את העיראקים מעריצות, את האזור מחוסר יציבות ואת בעלות בריתה מאויב רב עוצמה. דבקות במלחמה באיראן באיראן מציעה תגמולים אסטרטגיים דומים - אם יהיה את הרצון ואת בעלות הברית להתמיד.

מצר הורמוז, נתיב מים חיוני לסחר עולמי בנפט ובגז | EPA

מצר הורמוז, נתיב מים חיוני לסחר עולמי בנפט ובגז | צילום: EPA

במשך עשרות שנים, ארצות הברית סיפקה ביטחון, נשק ותמיכה פוליטית, וסייעה למונרכיות במפרץ להימנע מבחירות קשות. אם CENTCOM מאמינה שהשתתפות רחבה יותר תקצר את המלחמה ותשפר את תוצאותיה, טראמפ צריך להזהיר את מדינות המפרץ כי גישה עתידית לנשק, מודיעין והגנה אמריקניים קשורה למעורבות פעילה - גישה שמעולם לא נועדה להיות ללא תנאי.

כדי להבטיח את המשך התמיכה האמריקנית, מדינות אלה חייבות להקצות כוחות כעת - ולהצטרף למלחמה.

עוד כתבות בנושא

 

י"ח בניסן ה׳תשפ"ו05.04.2026 | 17:03

עודכן ב