משהו יוצא דופן קרה השבוע וכמעט אף אחד לא מעכל את המשמעות שלו - הרשות הפלסטינית גינתה את איראן ואת התקפותיה על מדינות ערב.
עוד כתבות בנושא
היא עשתה זאת "בתוקף", תוך שהיא מפרטת את ערב הסעודית, ירדן, קטאר, כוויית, בחריין, איחוד האמירויות הערביות ועיראק בין המדינות שהותקפו על ידי טהרן.
יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, אף האשים את איראן בפגיעה בחבריה הערבים וקרא לאיחוד מחדש של העולם האסלאמי. טענה זו, שמקורה בהנהגה שבמשך עשרות שנים הסתמכה על אותה דינמיקה אזורית כדי לבודד את ישראל, אינה רק אירוניה - זוהי עדות לתנועה טקטונית.
הכי מעניין
אבו מאזן | צילום: EPA
איראן לא פעלה מתוך טיפשות. היא פעלה מתוך אידיאולוגיה - וחישוב שגוי. המשטר תקף לא רק את האינטרסים של ישראל ואת ארה"ב, אלא גם את מדינות ערב המארחות בסיסים אמריקניים ואפילו את קפריסין, שנחשבה זה מכבר על ידי טהרן כחלק מאירופה מהוססת ועייפה. התוצאה הייתה ההפך מהרתעה.
בריטניה הגיבה בכעס גלוי. צרפת, שנכסיה הימיים הותקפו באיחוד האמירויות, רמזה על השתתפות צבאית אפשרית. אפילו גרמניה הזהירה החלה לדבר בשפת ההגנה במקום בשפת הריסון.
משמרות המהפכה הציתו גם את תשתית האנרגיה של סעודיה, ואיימו על שוק הנפט העולמי בניסיון להפחיד את המערכת הבינלאומית וללחוץ על וושינגטון לעצור את המלחמה. במקום זאת, הם שכנעו ממשלות רבות שאיראן מוכנה לסכן את הכלכלה העולמית כדי לשמר את הדוקטרינה המהפכנית שלה.
עוד כתבות בנושא
מנהיגי הצבא האמריקניים מתארים כעת בגלוי מערכה ארוכה נגד אויב אשר מאז 1979 בנה בשיטתיות רשת מתוחכמת המוקדשת לערעור העולם החופשי תוך דיכוי ברוטלי של אוכלוסייתו.
טהרן האמינה שטקטיקות מוכרות - הבטחות למתינות גרעינית שמעולם לא יושמו - יוכלו שוב לקנות זמן. אך טבח חמאס ב-7 באוקטובר והמלחמות שבאו לאחר מכן, שינו את הפסיכולוגיה האסטרטגית של האזור.
אפילו לבנון, שהייתה היסטורית בת ערובה להחלטות חיזבאללה, חוששת כעת להיגרר לאסון. ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, הזהיר את דמויות חיזבאללה מפני הצתת מלחמה נוספת על אדמת לבנון. זה לבדו מסמן שינוי עמוק.
לא עוד קישוט דיפלומטי
ראש הממשלה בנימין נתניהו פעל לקראת רגע זה במשך ארבעה עשורים. הוא זיהה את מקור האיום וסימן לעולם היכן טמון ראש התמנון. מאז 7 באוקטובר, הוא הפך את עקרון הסירוב לכל איום על העם היהודי לדוקטרינה צבאית קונקרטית.
הסכמי אברהם אינם עוד קישוט דיפלומטי; הם הופכים לארכיטקטורה ביטחונית. מדינות מבינות כעת כי הישארות מחוץ למערך המתהווה פירושה חיים קבועים תחת הפחדה איראנית. טהרן, בניסיון להפגין כוח, האיצה את הקמת הקואליציה אותה ביקשה למנוע.
הסכמי אברהם. | צילום: EPA
ברקע ניצבות רוסיה וסין, בעוד שבאירופה - אפילו בעל כורחן - מדינות מתחילות למקם את עצמן מחדש. השאלה אינה האם איראן מאיימת על היציבות העולמית, אלא האם המערכת הבינלאומית מוכנה סוף סוף להודות בכך בגלוי.
נותרה תופעה מוזרה: חלקים מהשיח הפוליטי המערבי ממשיכם לחזור על נרטיבים מנותקים מהאירועים, ומאשימים את ישראל בפעולות שבוצעו באופן מוכח על ידי איראן עצמה. אך מעבר לרטוריקה, המציאות האסטרטגית משתנה. ממשלות פועלות לפי אינטרסים, לא לפי סיסמאות.
האמת, שמובנת בשקט בבירות רבות יותר ויותר בכל יום, פשוטה: עולם ללא משטר הבנוי על עימות מהפכני מתמיד - יהיה עולם בטוח יותר. טהרן התכוונה להפחיד. במקום זאת, היא גרמה לאויביה להבין את המציאות טוב מתמיד.
עוד כתבות בנושא
