תחקיר רחב היקף של ה"ניו יורק טיימס", המבוסס על ראיונות עם שישה בכירים איראנים, שלושה אנשי משמרות המהפכה ושני דיפלומטים לשעבר, מציג תמונה חריגה בעומקה של המתרחש בצמרת האיראנית: הנהגה הפועלת מתוך הנחה שמתקפה אמריקנית היא אפשרות ממשית, ומקיימת במקביל היערכות צבאית, פוליטית וארגונית ליום שאחרי – כולל תרחיש של חיסול המנהיג העליון עצמו.
לפי הדיווח, כבר בתחילת ינואר, בעיצומם של מחאות נרחבות ואיומים אמריקניים, פנה המנהיג העליון עלי חמינאי לאיש אמונו הוותיק, עלי לאריג׳אני, והפקיד בידיו את ניהול המדינה. לאריג׳אני, בן 67, פוליטיקאי ותיק, לשעבר מפקד במשמרות המהפכה ויושב ראש הפרלמנט במשך 12 שנים, מכהן כיום כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי – ובפועל הפך לדמות המרכזית בניהול המשבר.
מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, עלי לאריג'אני | צילום: AFP
הדיווח מתאר כיצד עלייתו של לאריג׳אני דחקה לשוליים את הנשיא מסעוד פזשכיאן, רופא לב במקצועו שנכנס לתפקידו בשנה מאתגרת במיוחד. פזשכיאן אף אמר בפומבי כי הוא "רופא, לא פוליטיקאי", ורמז כי אין לצפות ממנו לפתור לבדו את שלל בעיותיה של איראן.
הכי מעניין
על פי המקורות שצוטטו בכתבה, חמינאי הורה ללאריג׳אני ולחוג מצומצם של בכירים פוליטיים וצבאיים להבטיח שהרפובליקה האסלאמית תשרוד לא רק הפצצות אמריקניות או ישראליות, אלא גם אפשרות של חיסול הנהגה – כולל חיסולו של חמינאי עצמו. במסגרת ההיערכות, קבע המנהיג מנגנון ירושה רב-שכבתי: ארבע דרגות מחליפים לכל תפקיד צבאי וממשלתי שהוא ממנה אישית, והנחיה לכל בכיר למנות עד ארבעה מחליפים אפשריים מטעמו.
לפי הדיווח, במהלך מלחמה בת 12 ימים עם ישראל ביוני האחרון, שבה חוסלה צמרת הפיקוד הצבאית האיראנית כבר בשעות הראשונות, הסתתר חמינאי ואף מינה שלושה מועמדים פוטנציאליים לרשת אותו – שמותיהם לא פורסמו. לאריג׳אני, כך נכתב, כמעט בוודאות לא היה ביניהם, משום שאינו איש דת שיעי בכיר – תנאי יסוד לתפקיד.
מנהיג העליון האייתוללה עלי חמינאי מתפלל על קברו של מייסד המהפכה המנוח האייתוללה חומייני, לציון 47 שנה לחזרתו מגלותו במהלך המהפכה האסלאמית של 1979, ממש מחוץ לטהרן, איראן | צילום: AFP
במקביל למנגנוני הירושה, איראן פועלת מתוך הנחה שמתקפה אמריקנית היא "בלתי נמנעת וקרובה", גם בזמן שמתנהלים מגעים דיפלומטיים בנושא הגרעין. לפי שלושה אנשי משמרות המהפכה וארבעה בכירים, הכוחות המזוינים הועמדו בכוננות עליונה. משגרי טילים בליסטיים הוצבו לאורך הגבול המערבי עם עיראק – בטווח פגיעה בישראל – וכן לאורך חופי המפרץ הפרסי, בטווח בסיסים אמריקניים באזור. איראן אף סגרה מעת לעת את המרחב האווירי כדי לבצע ניסויי טילים, וקיימה תרגיל צבאי במפרץ שכלל סגירה זמנית של מצר הורמוז.
במישור הפנימי, מתוכננת פריסה של יחידות מיוחדות של המשטרה, סוכני מודיעין וגדודי הבסיג׳ – מיליציה עממית הכפופה למשמרות המהפכה – ברחובות הערים המרכזיות במקרה של מלחמה, כדי למנוע התפרצויות מחאה ולחסום פעילות של גורמים החשודים בקשרים עם סוכנויות זרות.
מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, עלי לאריג'אני (במרכז), מגיע למוסקט, עומאן, ב-10 בפברואר 2026. פקיד הביטחון הבכיר של איראן נפגש עם שליט עומאן במוסקט ב-10 בפברואר, ימים לאחר סבב שיחות חדש בין גורמים מוושינגטון וטהראן. עלי לאריג'אני, העומד בראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, והסולטן היית'ם בן טארק "דנו בהתפתחויות האחרונות במשא ומתן האיראני-אמריקאי", כך מסרה סוכנות הידיעות הרשמית של עומאן | צילום: National Security / AFP
אך ההיערכות אינה רק צבאית. לפי הדיווח, מתקיימים דיונים בשאלה מי ינהל את המדינה אם חמינאי ובכירי המשטר יחוסלו. לאריג׳אני עומד בראש רשימת המועמדים לניהול כזה, ואחריו יו״ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף. באופן מפתיע, גם הנשיא לשעבר חסן רוחאני – שנדחק בשנים האחרונות ממעגל ההשפעה – הוזכר כאפשרות.
לצד כל אלה, הכתבה מציינת כי אף אחד מהמועמדים אינו נהנה מתמיכה ציבורית רחבה, בין היתר בשל טענות לשחיתות או למעורבות בהפרות זכויות אדם, כולל דיכוי המחאות האחרונות שבהן נהרגו אלפי מפגינים לא חמושים בתוך ימים ספורים – מספר שארגוני זכויות אדם מזהירים כי עשוי להתברר כגבוה אף יותר.
בזירה הבינלאומית, לאריג׳אני הגביר מאוד את פעילותו: הוא ביקר במוסקבה ונועד עם הנשיא ולדימיר פוטין, נפגש עם מנהיגים במזרח התיכון, וקיים פגישות עם צוותי המשא ומתן האמריקניים והאיראניים בסוגיית הגרעין. נוכחותו התקשורתית עלתה משמעותית, לעיתים אף יותר מזו של הנשיא.
הפגנה בז'נבה נגד משטר האייתוללות לקראת השיחות בין ארה"ב לאיראן, השבוע | צילום: אי.פי.איי
במקביל, התברר כי בחודש ינואר ניסה שליחו של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, ליצור קשר עם שר החוץ האיראני עבאס עראקצ׳י, לאחר שטראמפ איים בתקיפה אם איראן תוציא להורג מפגינים. עראקצ׳י פנה לנשיא בבקשה לאישור מגעים – וזה השיב לו לפנות ללאריג׳אני לקבלת הסמכה. פרק זה ממחיש, אולי יותר מכל, מי מחזיק כיום בפועל במושכות השלטון בטהרן.
התמונה המצטיירת מהתחקיר היא של הנהגה דרוכה, מבוצרת ומודעת לשבריריותה – כזו המחלקת סמכויות, ממנה מחליפים ומפזרת מוקדי כוח, מתוך הבנה שמלחמה עלולה להאיץ גם את שאלת הירושה. כפי שניסח זאת אחד המומחים שצוטטו: חמינאי אולי פחות נראה לעין ויותר פגיע, אך הוא עדיין הדבק שמחזיק את המערכת יחד. השאלה היא מה יקרה אם הדבק הזה יוסר.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
