בעוד הסדר העולמי מתערער, המשטר האיראני נראה פחות כעמוד תווך ויותר כשריד. האייתוללות עדיין עומדים בתפקידיהם, אך הרחובות מספרים סיפור אחר: התקוממות החוצה מעמדות, גילאים ומקצועות, הדורשת לא רק לחם אלא חירות - תוך קריאות "מוות לחמינאי", המנהיג העליון של איראן.
עוד כתבות בנושא
מה שהשתנה השבוע הוא לא רק היקף המהומות אלא גם תגובתו האלימה של המשטר. כאשר כוחות חמושים ירו גז מדמיע - ולפי הדיווחים גם אש חיה - בתוך בית חולים המטפל בפצועים באילם, נחצה הקו המפריד בין דיכוי לפרובוקציה.
אפילו טהרן נראתה מזועזעת: נשיא איראן מסעוד פזשכיאן הודיע על חקירה. תחנות דלק נשרפו בבירה. הנרטיב של המדינה התקשה - מפגינים נגד "מורדים", מסתננים זרים, הלחשוש הרגיל על "מוסד" ו"ציונים" - לצד הבטחות ריקות ומגוכחות להקלה כלכלית שהמשטר אינו יכול לקיים.
הכי מעניין
נגמרו ימי ה-"TACO"
זה בדיוק התרחיש שממנו הזהיר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: אלימות המונית נגד אזרחים. הנאומים על פוליטיקת "TACO" (Trump Always Chickens Out – טראמפ תמיד משתפן) עולים כאן על שרטון. כאשר נגמרו הדד-ליינים של הגרעין, התגובה הייתה מהירה - מלחמת 12 הימים (מבצע "עם כלביא") לצד ישראל. איראן מכירה את ההיסטוריה הזו.
כעת הדילמות מתרבות. בתוך וושינגטון, שליחים קוראים לערוך שיחות; שותפים אזוריים מעודדים הפחתת הסלמה. אבל תיק עבה יותר מונח על השולחן - שהוכן יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו - המפרט תוכנית אחת הקושרת את תוכניות הנשק של איראן לסחר בוונצואלה, גיבוי רוסי וסיני, ונתיבי סמים המממנים את הטרור העולמי. המטרות ברורות: קודם ישראל, אחר כך ארה"ב.
עוד כתבות בנושא
עמדתה של ישראל פומבית ומאופקת. נתניהו דיבר על סולידריות עם האיראנים ברחובות ועל התקווה שהם יחזירו לעצמם את גורלם. באופן פרטי, השאלה היא בלתי נמנעת: האם זוהי הזדמנות נדירה להתעמת - אחת ולתמיד - עם המשטר שמממן את חמאס וחיזבאללה? מצד שני, טהרן שוקלת הימור אפל משלה: תקיפה בישראל כדי לגייס ציבור מפוחד ומפולג סביב מלחמה.
מרווחי הטעויות דקים כתער. מוסקבה מפללת לרגיעה; קריסה איראנית תפגע בקווי אספקת אנרגיה לאוקראינה באמצעות רחפנים. בייג'ינג שומרת על האינטרסים שלה. ישראל שומרת על פרופיל נמוך.
מימין לשמאל: הנשיא טראמפ, האייתוללה חמינאי וראש הממשלה נתניהו | צילום: AFP
אמת אחת בולטת: אלימות המשטר האיראני אינה עוד עניין פנימי. כאשר בתי חולים הופכים לשדות קרב, הלגיטימציה מתרוקנת. בין אם האייתוללות יפלו עכשיו או ישרדו כדי ליפול ביום אחר, רגע האמת הגיע.
ואם רוצים להשלים את האירוניה המרה של ההיסטוריה, אפשר לדמיין את הגולים של מחר חולקים ארוחות בוקר קרות במוסקבה - הוכחה לכך שפרויקטים טוטליטריים, חזקים ככל שיהיו איומיהם, בסופו של דבר נגמרת להם הקרקע.
עוד כתבות בנושא
