כבר מזמן ברור כי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלסטינים במזרח התיכון (אונר"א) היא גוף מוטה, כושל ומגביר רדיקליזציה, וכי אין כל סיכוי "לתקן" אותו באמצעות פיקוח הדוק יותר. הגיע הזמן לחסל את אונר"א אחת ולתמיד.
מוסדות אונר"א בעזה – בתי ספר, מרפאות, בתי חולים ועוד – שימשו מסתור למחבלי חמאס ולמחסני נשק, וממש תחתם התגלו מנהרות תקיפה של חמאס. עשרות מעובדי אונר"א נטלו חלק פעיל או סייעו למתקפת ה־7 באוקטובר.
התברר כי יותר מ־2,000 עובדים של אונר"א היו למעשה מחבלים בארגוני חמאס או הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני. חמישית ממנהלי בתי הספר של אונר"א היו מחבלי חמאס, ו־10% מהתפקידים הבכירים – מנהלי מוסדות חינוך, סגניהם, ראשי מרכזי ההכשרה וסגניהם – היו אף הם אנשי חמאס או ג׳יהאד. למעלה מ־200 עובדים היו מחבלי חמאס מובהקים עם רקורד טרור מובהק, ומאות אחרים חגגו בפומבי את מעשי הרצח והאונס של 7 באוקטובר.
הכי מעניין
מעבר לעזה, אונר"א רקובה מן היסוד. בתי הספר שלה ביהודה ושומרון, בירדן, בלבנון ובמקומות נוספים מנציחים את "זכות השיבה" – כלומר, את "הזכות" להציף את ישראל מבחינה דמוגרפית – ובכך משמרים את המלחמה הפלסטינית בישראל במקום לסייע בפתרון הסכסוך.
עוד כתבות בנושא
ארגוני ניטור שונים תיעדו שוב ושוב את החינוך לשנאה בכיתות אונר"א. ילדים פלסטינים לומדים שיהודים הם שקרנים ונוכלים, מפיצי שחיתות שדינם כליה. מחבלים פלסטינים מוצגים כמודל לחיקוי. הסתה לאלימות משובצת בכל המקצועות – אפילו בשיעורי מתמטיקה ומדעים. אין פלא שהחינוך השיטתי לשנאה ואלימות במערכת אונר"א מוביל לטרור פלסטיני נגד ישראל.
וכמובן, הסוכנות אינה עושה דבר כדי ליישב מחדש את ה"פליטים". מספר ה"פליטים" הרשומים ממשיך לתפוח בקצב אקספוננציאלי. אונר"א מסרבת למחוק מן הרישום מיליונים המחזיקים באזרחות זרה ובתושבות קבועה – כאלה שבכל הגדרה הגיונית אחרת היו מפסיקים מזמן להיחשב כ"פליטים".
בקיצור: אף שאונר"א מציגה עצמה כארגון הומניטרי, מטרתה האמיתית היא להנציח את החלום הפלסטיני להציף ולמחוק את ישראל. אונר"א היא מכשול ענק בדרך לשלום.
*
למרות זאת, ביום שישי שעבר חידש האו"ם את המנדט של אונר"א לשלוש שנים נוספות, בטענה המוטעית שמדובר בכלי הומניטרי שאין לו תחליף.
למזלנו, השינויים המתרחשים בשטח – בעזה ובמזרח ירושלים – מוכיחים את גודל הטעות, ועד כמה ניתן לעשות הכול טוב יותר ללא אונר"א.
בעזה הוחלפה אונר"א בצורה מבורכת בידי יותר מעשרה ארגוני סיוע אחרים. כפי שהראתה אניה קריבין מהקרן להגנת הדמוקרטיות בוושינגטון, ארגוני הסיוע מצליחים לספק מזון ושירותים היטב, בלי האג'נדה המסיתה של אונר"א.
עוד כתבות בנושא
תוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP) מטפלת באשפה. UNOPS מנהלת חלוקת דלק. ארגון World Central Kitchen והתוכנית המזון העולמית (WFP) מספקים מזון. יוניצף (UNICEF) מעמיקה בפעילות הקשורה לילדים, וארגון הבריאות העולמי (WHO) מעניק סיוע רפואי.
המונופול רב־השנים של אונר"א על הסיוע – שבא ביחד עם המסרים העוינים כלפי ישראל – סוף־סוף נשבר. ממשל טראמפ (באמצעות מרכז התיאום האזרחי-צבאי בקריית גת) זכאי לחלק מהקרדיט לכך. כעת הממשל שוקל לסווג את אונר"א כגוף התומך בטרור – צעד שיפרק אותה למעשה.
ישראל מצידה חוקקה השנה חוקים חדשים האוסרים על תיאום עם אונר"א, מה שפוגע אנושות ביכולתה להמשיך לפעול. לא מפתיע שעורכי הדין ויחצ"ני אונר"א הזהירו מפני "אסון" – שאגב, לא התרחש.
כך למשל בתי הספר של אונר"א בירושלים נסגרו, ואלף תלמידים ערבים ממזרח ירושלים עברו למוסדות אחרים – חלקם לבתי ספר המלמדים את תוכנית הלימודים הישראלית. זהו הישג גדול. (איך בכלל הותר לאונר"א להקים בתי ספר בירושלים?!)
על פי החוק החדש, כל מתקני אונר"א בעיר אמורים להיסגר, ובראשם המתחם הענק בשכונת מעלות דפנה. השבוע פשטה המשטרה על המקום, החרימה ציוד, והורידה את דגל האו"ם לטובת דגל ישראל – מהלך שזכה כמובן לגינוי מצד מזכ"ל האו"ם. (המתחם אמור להפוך לשכונת מגורים ובה 1,400 יחידות דיור. פעילים חרדים כבר רבים על הפרויקט, הממוקם בסמיכות לשכונות חרדיות).
עוד כתבות בנושא
השלב הבא הוא מהלך פיננסי: בנק ישראל אמור לכפות על הבנקים לסגור את חשבונות אונר"א; משרד הרווחה אמור להפסיק להעביר תשלומים לעובדי אונר"א; ומשרד האוצר כבר ביטל את הטבות המס הנדיבות של הסוכנות על מכוניות, דלק וציוד. יתרה מכך: אונר"א חייבת לעיריית ירושלים מיליוני שקלים בארנונה שלא שולמה במשך שנים.
לאט לאט (לאט מדי), משרדי הביטחון והחוץ מפסיקים גם להנפיק היתרי עבודה ומגורים לעובדי אונר"א.
*
כשהעולם יבנה מסגרת עדכנית ליום שאחרי המלחמה בעזה, עליו להתמקד בבנייה מחודשת של החברה הפלסטינית – נקייה משחיתות, מהסתה, מהאדרה של טרור, ומהריקבון המוסרי הכללי שמזהם כבר עשרות שנים את הטיפול הבינלאומי בסוגיה הפלסטינית.
ראשית, יש לבטל את מעמד הפליט לכל הפלסטינים החיים בעזה, ביהודה ובשומרון. "מחנות הפליטים" צריכים להפוך לשכונות או לערים רגילות, ותושביהן – לתושבים מן המניין, לא "פליטים".
שנית, נדרש מהפך עמוק בתוכניות הלימודים – מגיל הגן ועד האוניברסיטה – להסרת תכנים אנטישמיים ואנטי־ישראליים, וליישום תוכניות דה-רדיקליזציה רחבות היקף.
שלישית, יש לפעול לפירוז מלא של האזורים הפלסטיניים (למעט משטרה קלה), כפי שהובטח בהסכמי אוסלו לפני שלושים שנה – הבטחה שמעולם לא קוימה.
עוד כתבות בנושא
אלא שישראל אינה תולה תקוות רבות ביכולתו של איש לבנות במהרה חברה פלסטינית יציבה או לגרום לרפורמה בשלטון הפלסטיני – אלא אם הפלסטינים עצמם יחפצו בכך. הזרמת עוד כספי סיוע בוודאי לא תועיל – כפי שלא הועילה בשלושת העשורים שחלפו מאז אוסלו.
למרות עשרות מיליארדי הדולרים שהזרימה "הקהילייה הבינלאומית" לרשות הפלסטינית – אין דמוקרטיה, אין שלטון חוק, אין שקיפות, אין קיימות כלכלית, אין חינוך לשלום.
לעומת זאת – יש שוחד, נפוטיזם, משכורת ותגמול למחבלים ולמשפחותיהם, תעמולה אלימה נגד ישראל (כולל תמיכה בפרעות 7 באוקטובר), והתקפה דיפלומטית על ישראל בכל פורום בינלאומי אפשרי.
גם ה"סיוע הביטחוני" של המערב הניב תוצאות מפוקפקות במקרה הטוב. הרשות אינה שולטת במעוזים מרכזיים של טרור ביהודה ושומרון, ואנשי המנגנונים משתתפים לא פעם בפיגועים או מסייעים להם. כיום 12 אחוזים מהמחבלים הפלסטינים הכלואים בישראל הם אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות.
בקיצור: התשואה על ההשקעה המערבית במבחני הבגרות הפלסטינית ובהכשרה לעצמאות – עלובה. רפורמה אמיתית בחברה ובשלטון הפלסטיניים תהיה תהליך ממושך וקשה, ותחייב ענישה וכפרה – לא רק תגמולים והכרה.
לכן מגוחכת ומחרידה יוזמתן של צרפת, בריטניה, קנדה ומדינות נוספות להחיות את האשליה של הקמת מדינה פלסטינית באופן מיידי. לצערנו, מדובר במתכון לאכזבה הרסנית ולהארכת הסכסוך.
דוד מ' וינברג הוא מנהל-שותף ועמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, בירושלים