עמידת העורף הביאה לקריסת תורת המלחמה האיראנית

לתוצאות המערכה נגד איראן יש כמה מוקדים שדורשים ניתוח וסיכום. יש סיכום כמותי־עובדתי למספר הגיחות, המטרות שהותקפו וכדומה, שמלמדות על הישג מופלא. במקביל מתקיים שיח שמבקש להעריך את משמעות ההישג.

לא אתמקד במה שהיה, אלא במה שעתיד להתרחש. המשטר באיראן נותר על מקומו, לא זנח את חלומו להשמדת ישראל, והוא כבר פועל לשיקום כוחו הצבאי. שלטון האייתוללות עלול לשוב למאמצי פיתוח הגרעין, שכן נראה כי הנזק לכורים הגרעיניים אינו מוחלט. רפאל גרוסי, ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מעריך שאיראן תוכל לשוב להעשיר אורניום בתוך חודשיים. החרדה מכך בוודאי מחייבת מאמץ לבחינה מודיעינית ולמוכנות מבצעית מתאימה בישראל, לקראת אפשרות לפעולת נקמה איראנית.

אולם פוטנציאל האיום האיראני אינו מתמצה רק בהערכת היכולת ביחס למערכות הנשק שבידיו. את האיום במלוא משמעותו צריכים להעריך במבט מקיף על תפיסת המלחמה הכוללת של איראן, על מה שקרה לה במהלך 12 יממות המתקפה, ומה שאירע מאז פריצת המלחמה ב־7 באוקטובר 2023. המבט הזה ממוקד בניסיון להעריך את משמעות הסדקים שנפערו בתפיסת המלחמה האיראנית נגד ישראל.

במידה רבה, זה מה שקרה לחיזבאללה במהלומה שספג במתקפה של צה"ל בספטמבר־אוקטובר 2024. על אף המכה הקשה, הוא ממשיך להתקיים כארגון חמוש. הוא עדיין מחזיק ביכולות צבאיות לפעולה נגד ישראל, אבל קריסת רעיון המלחמה שלו מקשה עליו לפעול. בתנאים החדשים הוא נזקק לא רק להצטיידות מחודשת באמצעי לחימה, אלא גם לגיבוש תפיסת מלחמה רלוונטית למצב החדש, שבלעדיה הוא נעדר כיוון מערכתי.

מערכת צבאית דומה לעיר. המרחב העירוני אינו מסתכם בבניינים הכלולים בו, ויש בו גם רעיון אדריכלי ומרקם תרבותי וכלכלי שמעניק לו את עוצמתו. גם מערכת צבאית אינה מסתכמת בזהותה וביכולותיה כפי שהן עולות ממערכות הנשק שהיא מחזיקה. ייחודה ופוטנציאל היכולות שלה נובעים מתפיסת המלחמה כהיגיון כולל שמערכות הנשק משולבות בו. בהיבט הזה, מה שקרה באיראן הוא ערעור היסודות לרעיון המלחמה נגד ישראל.

ההנחה שהמשילה את החוסן החברתי הישראלי לקורי עכביש הייתה יסוד מרכזי ברעיון המלחמה האיראני. הם זיהו את המתח הלא פתור שמדינת ישראל מתקיימת בו, בין שאיפתה להתקיים בנורמליות מערב־אירופית, ובין הכורח להקריב מבניה במלחמה מתמשכת. רעיון המלחמה האיראני התמקד במיצוי המתח הזה. על היסוד הזה הגה קאסם סולימאני את טבעת האש סביב ישראל, ונבנו מערכי אש לכל הטווחים – מטילים בליסטיים ועד רקטות קצרות טווח. זהו נשק שתכליתו לפגוע בריכוזי האוכלוסייה, לזרוע הרס ואימה, ולגרום ליהודים לקום ולנטוש את ישראל.

ההנהגה בטהרן האמינה שדי בחרדת הקיום כדי להביא את ישראל לקריסה. ברעיון המלחמה הזה ציפו שם להתיש את ישראל בהדרגה, בלי להביא את המערכת הצבאית שבנו לכדי מלחמה כוללת - כלומר, בלי לסכן את האומה האיראנית במלחמה ישירה נגד ישראל. בהיגיון הזה פעל חסן נסראללה מאז שהצטרף למלחמה בבוקר 8 באוקטובר. בשנה הראשונה הוא הצליח להביא להישג אסטרטגי של דחיקת ישראל לנטישת יישובי הצפון בלי שנדרש למלחמה בהיקף מלא.

אולם יציאתה של ישראל למתקפה ישירה נגד איראן הפריכה את הנחות היסוד האיראניות. החברה האזרחית בארץ גילתה חוסן שלא ציפו לו בטהרן, שסברה כי ישראל לא תוכל לעמוד לאורך זמן במלחמה ממושכת בכל החזיתות. אבל בחודשי המלחמה גילתה ישראל חוסן מפתיע, שהתעלה לעוצמה לאומית מלוכדת במלחמה עם איראן.

ישראל פגעה לא רק בנשק של איראן, אלא בבביטחון העצמי שלה ובהערכת נכונותה הצבאית למלחמה. איראן יכולה לשוב לירי טילים ותוכנית הגרעין, אבל תפיסת המלחמה שלה התערערה. תפיסה חדשה אינה מונחת על המדף.