החומוס בדמשק יחכה: השיחות בין ישראל לסוריה מתנהלות לאט

"ניצול ההצלחה הוא לא פחות חשוב מהשגת ההצלחה עצמה", אמר בנימין נתניהו בישיבת הממשלה השבוע, והוא צודק לחלוטין. ואכן, בשבוע הבא ייצא ראש הממשלה לביקור בארה"ב וינסה למנף שם שורה של עניינים בוערים. מטבע הדברים, שני הנושאים המרכזיים על סדר היום הם איראן ועסקת חטופים. אבל בהינתן העיקשות של חמאס וקשיות העורף האיראנית, יש מצב שמה שיככב בוושינגטון הוא דווקא המגעים השקטים שמנהלות ישראל וסוריה בחצי השנה האחרונה. מגעים שאולי יבשילו להסדר ביטחוני חדש, ומי יודע, אולי אפילו הצהרה על סיום מצב האיבה, מה שאמור להעלות את סוריה על המסלול המהיר לקראת הצטרפות להסכמי אברהם.

על פניו, הדיאלוג המתפתח עם אחמד א־שרע, הג'יהאדיסט שהשיל את מדי הקרב ועלה על חליפה, נראה כנושא שמצוי בעדיפות שנייה. אבל זו טעות אופטית. במפץ הגדול שנוצר במזרח התיכון, סוריה היא צומת עצבים אסטרטגי ששלוש המעצמות האזוריות, ישראל, איראן וטורקיה, מתחרות עליה כעת. אומנם כרגע איראן היא המפסידה הגדולה בתחרות הזו, אך היא לא ויתרה לרגע על שאיפותיה בסוריה. רק השבוע עצר צה"ל באזור קונייטרה חוליית מחבלים שהפעילה איראן. המנצחת הגדולה לעומת זאת היא טורקיה, שתמכה בא־שרע לכל אורך הדרך, וכעת שואפת לקצור את הפירות ולהפוך את סוריה למדינת חסות טורקית.

בתווך נמצאת ישראל, שיש לה אינטרס מובהק לשמר את השקט לאורך גבולה המשותף עם סוריה, להרחיק את איראן ככל האפשר, ולמנוע מטורקיה להחליף את איראן כמי שיושבת לנו על הגבול. במבט אסטרטגי רחב יותר, להעלאתה של סוריה על מסלול הסכמי אברהם יהיו פירות שיהדהדו מעבר לגבולותיה. הם יחזקו את המומנט החיובי של זיקתה לארה"ב ולמדינות המפרץ, וימתנו את השפעת אחיזתו הרעילה של הציר הטורקי־קטארי־איחוואני.

הימים הראשונים לאחר נפילתו של בשאר אל־אסד היו קריטיים. בישראל ראו כיצד צבאו של אסד מתאדה מן השטח, וצפו במתרחש בתקווה מהולה בדאגה עמוקה. לא פעם אפשר היה לראות בצידי הדרכים מדים זרוקים של חיילים שהעדיפו לפשוט זהות ולחזור הביתה. בישראל נוצר חשש מפני היווצרות ואקום ביטחוני, וממצב שבו כנופיות חמושות של ג'יהאדיסטים וקבוצות פרו־איראניות יתפסו מתקנים צבאיים ומצבורי נשק ויתיישבו בנקודות אסטרטגיות. אחד החששות הכבדים היה מפני השתלטות על מצבורי נשק כימי בלתי מוצהרים.

במקביל, קריסת משטר אסד יצרה הזדמנות בלתי חוזרת להשמיד באופן מסודר ושיטתי את הנכסים החשובים ביותר של צבא סוריה, ובראשם מערכות ההגנה האוויריות מתוצרת רוסיה. בדיעבד התברר שהייתה זו פעולה צופה פני עתיד, בדרך ליצירת המסדרון האווירי לטהרן. לצד כל אלה הקפידה ישראל להכריז על מחויבותה להגן על בני המיעוט הדרוזי בסוריה. הפעילות הזו חייבה את ישראל להשתלט על שטחים נרחבים מעבר לגבול, כולל שטחי הגולן והחרמון הסורי, מה שעורר כמובן התנגדות עזה מצד השלטון החדש בדמשק. אבל דווקא בנתונים אלה, כאשר נשיא סוריה החדש היה עסוק בביסוס שלטונו מבית, ומתוך הכרה בנחיתות הצבאית המוחלטת שלו מול ישראל, נוצרו התנאים לדיאלוג.

השיחות הראשוניות החלו כבר לפני חצי שנה, בתיווך גורמים פרטיים וממשלתיים, בעיקר מאיחוד האמירויות, תחת פיקוח צמוד של אנשי טראמפ. במקביל נערכו מפגשים לא פורמליים בדובאי, באיסטנבול ובערים אירופיות ניטרליות, שבהן נרקם מתווה השיחות הראשוני, כאשר כל צד ניסה לבחון את רצינות הצד השני. בתחילת אפריל דיווח אתר אל־מוניטור כי במהלך אותם מפגשים נחשפו הקשיים הראשוניים, בין השאר בהגדרת גבולות ההסדרה הביטחונית. אך המפגשים הללו הובילו גם ליצירת ההבנות הראשוניות לגבי מנגנוני פיקוח משותפים ויצירת אמון מבוקר.

כך החל להיווצר פורמט השיחות. את השיח מהצד הסורי הוביל נציגו של נשיא סוריה, מושל קונייטרה אחמד דאלאתי, המהווה ציר מרכזי בקואליציה האזורית בדרום סוריה. דאלאתי הוא איש שטח בעל ניסיון רחב, המשמש בימים אלה מתאם בין השלטון המרכזי בדמשק ובין הכוחות השונים הפועלים בדרום סוריה – מכנופיות מקומיות ועד הקהילות הדרוזיות. הוא נחשב בעל תפקיד קריטי בגיבוש הסכמות והסדרים מקומיים, שמטרתם להוביל ליציבות יחסית באזור שבו השליטה הצבאית המרכזית של דמשק חלשה ומפוצלת. בדיווחים שונים מתואר דאלאתי כ"גורם מקשר מרכזי שבלעדיו לא ייתכנו הסדרים ביטחוניים משמעותיים בדרום סוריה". ואולם למרות החשיבות הרבה המיוחסת לו, בריאיון לרשת אל־אחבאריה העדיף דלאטי להכחיש את מגעיו עם ישראל.

מהצד הישראלי מובילים את השיחות ראש המל"ל צחי הנגבי, ועל פי דיווחים באזרבייג'ן גם אלוף עודד בסיוק.  על פי הדיווח, אחת הפגישות המרכזיות בשלב הראשוני התקיימה בבאקו בירת אזרבייג'ן, שם נפגש אלוף בסיוק עם נציגים המקורבים לנשיא סוריה. על פי מקורות זרים, נוסף ניסיון להקים מנגנון תיאום ביטחוני חשאי בין ישראל לסוריה שיסייע במניעת עימותים ישירים, ושיזכה לליווי מצד ארה"ב והאמירויות.

לא מהלכים בגדולות

לתמונה הזו מצטרף איש מפתח הפועל כמתווך־על. זהו תומאס ברק, שגריר ארצות הברית בטורקיה ושליחו המיוחד של הנשיא טראמפ לסוריה. על פי דיווח באתר אקסיוס, היה זה ראש הממשלה בנימין נתניהו שביקש מהאמריקנים לצרף אותו לשיחות. ברק הוא מיליארדר אמריקני. מוצאו ממשפחה נוצרית מארונית מהעיירה זחלה בלבנון, שהיגרה לארה"ב בראשית המאה הקודמת. הוא מוכר כאיש עסקים ממולח ביותר המקורב לנשיא טראמפ ולחתנו ג'ארד קושנר. ברק מתמחה בפעילות על הציר שבין העסקי לפוליטי. יש לו קשרים ענפים במדינות המפרץ, בעיקר באיחוד האמירויות ובסעודיה, ויצאו לו מוניטין כמי שיודע לקדם השקעות אזרחיות כבסיס לתהליכים מדיניים. בין השאר, הוא מילא תפקיד כמגשר במגעים שהובילו להסכמי אברהם. בשנה האחרונה התרחב תפקידו לכדי מעורבות ישירה בשיחות בין ישראל לסוריה, תוך ניסיון לייצר "מעטפת מדינית־אזורית להסכם שאינו חתום אך ניתן לאכיפה", כפי שצוטט לפני חודשיים באתר Middle East Eye. הוא היטיב לתאר את המצב באומרו כי "האינטרס המיידי של כל הצדדים הוא ייצוב השטח ומניעת חיכוך בלתי מבוקר. שיחות על שלום רשמי הן חזון רחוק, אבל מנגנונים ביטחוניים הם צו השעה".

מעבר לקשריו במדינות המפרץ, לברק יש קשרים בצמרת הממשל בטורקיה, כולל הנשיא ארדואן ובכירים במודיעין. קשרים אלה מאפשרים לו לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות במזרח התיכון ומרחיבים את יכולתו להשפיע גם על השיחות בין ישראל לסוריה. ההערכה היא כי השילוב של קשרי ברק עם טראמפ, לצד מגעים לא רשמיים עם המודיעין הטורקי, מסייע ביצירת מערך תיווך מורכב שתכליתו לקדם את היציבות בדרום סוריה ולהפחית את השפעתה של איראן.

עם זאת, בישראל יש גם גורמים המזהירים כי לצד היותו מתווך מנוסה, המרחב שבין תפקידו של ברק כשגריר ארה"ב בטורקיה וקשריו הרחבים עם מדינות המפרץ לצד פעילותו העסקית הפרטית, עלול ליצור ניגודי אינטרסים. כך למשל בנוגע למאמצים הגדולים שארדואן מפעיל כדי לחזור לתוכנית לאספקת מטוסי F35 לטורקיה. ברק התייחס באחרונה לסוגיה סופר־רגישה זו, שמעוררת את התנגדותה של ישראל. בריאיון לסוכנות בלומברג בשבוע שעבר אמר כי "אם טורקיה תעמוד בכל ההתחייבויות הביטחוניות, ויש אינדיקציות שהיא נעה בכיוון הזה, אפשר לדמיין תרחיש שבו היא תחזור לתוכנית ה־F35 בעתיד הקרוב. אבל זה יקרה רק בהסכמה שקטה עם ישראל". לדבריו, השאלה אינה רק טכנית אלא פוליטית: "טורקיה נמצאת בצומת, השאלה היא לאן היא פונה, וישראל רוצה לוודא שזה לא יקרה על חשבונה".

בביקורו בוושינגטון, נתניהו ירצה לרכוב על הצלחת הפעולה המשותפת לחיסול תוכנית הגרעין האיראנית כדי לקדם את האינטרסים החיוניים של ישראל בסוריה. זה לא הימור, אלא שילוב של נטילת סיכונים מחושבת עם ניצול הזדמנויות. נכון לרגע זה, המצב בדמשק נזיל למדי. נשיא סוריה אחמד א־שרע נתמך בידי קואליציה רחבה של גורמי ביטחון לשעבר ושל ראשי שבטים עלווים וסונים. הוא הצליח אומנם לייצב את המצב בבירה, אך טרם ביסס שליטה מלאה בפריפריה הסורית. הוא ייבחן ביכולתו לשמר את ההסכמות השבריריות עם הכוחות המקומיים, בלי להיגרר להתנגשות עם הגורמים האזוריים כמו איראן וחיזבאללה או לאבד את תמיכת מדינות המפרץ.

מן הזווית הישראלית, התקווה היא שדווקא חולשתו היחסית של א־שרע תאפשר לו גמישות פוליטית שתתורגם להתקדמות במו"מ הביטחוני עם ישראל. בשיחות החשאיות בין ישראל לסוריה, המיקוד הנוכחי אינו מהלך בגדולות. השאיפה היא לא להסכם שלום קלאסי. במיוחד כאשר בחדר יש פיל ששמו הריבונות על רמת הגולן. ואף שגם בעניין הזה יש הצעות, המיקוד הנוכחי הוא ביצירת מנגנוני תיאום ביטחוני, ופיתוח קשרים אזרחיים מוגבלים, כחלק מהשתלבותה של סוריה בגרסה מרוסנת של הסכמי אברהם. והעסק מתקדם, לא בהכרח בשל רצון בשלום, אלא בגלל אילוצים טקטיים ומדיניים של כל הצדדים המעורבים.

ואחרי כל האמירות והסייגים המתבקשים, התקווה היא שהמהלך הזה לא רק ייצור שקט בגבול הצפון ויחסום את טורקיה מדרום, אלא שזו תהיה אבן דרך במסע אל הגביע הקדוש, הנורמליזציה עם סעודיה, שאמורה לפתוח עידן חדש במזרח התיכון.