בספטמבר 2018, ארבעה חודשים לאחר שארכיון הגרעין של איראן הובא לישראל במבצע הגבורה של המוסד, עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו על בימת עצרת האו"ם ושלח מסר לעריצי טהרן: "ישראל יודעת מה אתם עושים, ישראל יודעת איפה אתם עושים זאת. ישראל לעולם לא תאפשר למשטר שקורא להשמדתנו לפתח נשק גרעיני - לא כעת, לא בעוד עשר שנים. אף פעם לא".

בתוך האולם, מאחורי שולחן המשלחת הישראלית, הקשבנו אז לנאום. היינו שם השגריר דאז רון דרמר, ראש הסגל יואב הורביץ ואני. שפת הגוף שלנו הביעה הזדהות מוחלטת עם הדברים. לא היה כל ספק בכנותה של ההצהרה, הגם שלא יכולנו אז לדמיין את העיתוי, הנסיבות והאופן שבו היא תיושם, כפי שראינו השבוע.

מה הביא את ישראל לפעול כעת? נראה כי זו תולדה של כמה גורמי רקע, גורמים מאפשרים וזרזים. לפני הכול, שינוי הגישה בישראל בעקבות טבח 7 באוקטובר חידד אצל כולם - הדרג המדיני, מערכת הביטחון והאזרחים - את המחיר האפשרי של הכלה. הוא גם סיפק לגיטימציה לפעול אחרת, חרף המחירים והסיכונים.

גורם אחר הוא התקפות הטילים של איראן נגדנו באפריל ובאוקטובר 2024, שהראו כי ההנהגה בטהרן נעדרת רסן בהפעלת כוחה מול ישראל. המתקפות גם סיפקו המחשה לסכנה מצד הרפובליקה האסלאמית. על הרקע הזה, תוכניתה של איראן להעצים את מערך הטילים הבליסטיים שלה, כך שיוכל לשמש להשמדת ישראל, קיבלה משמעות קיומית.

זרז נוסף הוא ההבנה שהתגבשה בדרג המדיני ובמערכת הביטחון: איראן מאיצה את ריצתה לגרעין צבאי, ומשתמשת במשא ומתן עם ארה"ב ככסות לכך. על קבלת ההחלטה הקלו מאוד חילופי הממשל בארה"ב, וההנחה שהנשיא דונלד טראמפ לכל הפחות לא ימנע מישראל לתקוף. כך גם הועילה ההנחה שהסכנה להתלקחות בזירה הצפונית או ממנה כשישראל תתקוף כבר אינה משמעותית בעקבות הבסת חיזבאללה והשינויים בסוריה. מעל כל אלה נוספו הבשלת ההכנות בתחום המבצעי, וכן תמימות הדעים בין הדרג המדיני למערכת הביטחון באשר להכרח לממש את התוכנית ובנוגע לסיכויי הצלחתה.

המידע שסיפקה ישראל על כוונותיה של איראן, התנהלותה בשנתיים האחרונות, התעקשותה במשא ומתן עם ארה"ב והכרזת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) על סירובה של טהרן לפיקוח בתחום הגרעין חיזקו את האופטימיות בנוגע ללגיטימציה הבינלאומית שתינתן להתקפה ישראלית, במיוחד מצד מדינות המערב.

עוז וענווה

תמונתה של שדרנית הטלוויזיה הממלכתית האיראנית, כשתקרת האולפן מתמוטטת עליה בעקבות תקיפה ישראלית בעיצומו של שידור חי, היא המחשה למצבה הנוכחי של איראן.

הפעולה הישראלית מכה בהלם את המשטר. התעוזה, עומק החדירה המודיעינית, מגוון היכולות המבצעיות ואיכותן, רוחב גזרת הפעולה, קצב המהלומות והחיסולים, מספר המטרות שהותקפו, חופש הפעולה המוחלט במרחב האווירי והעתקת המראות של עזה וביירות לטהרן - כל אלה, בעיני האיראנים ושאר הצופים במתרחש, הם מעבר למה שהיה אפשר לצפות לו ב"פעולה נגד הגרעין האיראני".

רצף האירועים מתחילת המבצע מציג את המשטר בחולשתו בעיני בני עמו, בעיני כוחות הפרוקסי שפרס עליהם את חסותו וגם בעיני מדינות האזור. כבודו מושפל בעקבות תמונותיהם של אלפי תושבי טהרן הנמלטים ממנה על נפשם, בעקבות הדיווחים על אזהרתו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין למנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, בדבר הסכנה שמשטרו נמצא בה, וכן בעקבות הכרזת טראמפ כי הוא מצפה לכניעה מוחלטת של איראן. כגודל ההישג הישראלי עוצמת המבוכה באיראן.

מותר להתגאות בהישגים, להודות לנותן כוח לעשות חיל, להוקיר את חיילינו ואת אנשי כוחות הביטחון, וגם את ראש הממשלה, שריה וכל השותפים להצלחת המבצע, להגנה על העורף ולחיזוק החוסן הלאומי. אך אין להיתפס לזחיחות. המשימה טרם הושלמה. משטר האייתוללות הוכיח במלחמתו עם עיראק את יכולת עמידתו, אפילו כששילם מחירים כבדים. הוא רגיש פחות להתשה ושחיקה, ומשתמש בהן נגד אויביו. מנגנוניו לא יבחלו בשום שיטה, יעד או זירה כדי להשיב נקם. חזקה על גורמי הביטחון בישראל כי הם נערכים לכך.

ועדיין, נשק הטילים הבליסטיים המשמש את איראן כדי ליצור סימטריה אינו בלתי מוגבל. על כך אפשר ללמוד גם מהירידה בהיקפי השיגורים. בהנחה שאיראן תתקשה במציאות הנוכחית לחדש את מלאי הטילים והנשק שלה, הריחוק הגיאוגרפי שהיה עד כה אתגר לישראל יהפוך ליתרון בשבילה בהיבטי ההגנה. הא־סימטריה לטובת צה"ל תהיה מוחלטת.

חתירה לקץ המשטר

הפלת המשטר האיראני או ערעור יציבותו לא הוגדרו כמטרות המבצע. אפשר להבין מדוע. אבל אין זו שאיפה נסתרת, ונכון לסייע לכך בין השאר באמצעות תקיפת בתי הכלא (כדי להביא להימלטותם של מתנגדי המשטר), תקיפת מנגנוני ביטחון הפנים וכוח הדיכוי של הבסיג', ותקיפת כלי התקשורת והזרועות האסטרטגיות של המשטר.

קשה לחזות קריסת מערכות. ראינו זאת בנפילות המשטרים ב"אביב הערבי", וגם לאחרונה בקריסתו של המשטר הסורי בעקבות מתקפת הפתע של כוחות האופוזיציה. רק לאחר מעשה התברר כמה תרמה לכך התבוסה שישראל הנחילה לחיזבאללה בלבנון. מהמקרים הללו למדנו על הקושי לזהות את נקודת השבר, אבל יותר מכך על ההשפעה המצטברת שעשויה להיות למכות מתמשכות, לסדקים ולחולשות.

על כל פנים, פעולותיה של ישראל להשגת מטרותיה המוצהרות מתנהלות כמתוכנן ומשיגות את היעדים הנקודתיים שהוגדרו ואף יותר מכך. הדיווחים על איכות הפגיעה במתקני הגרעין בנתנז ובאספהאן מעודדים. הפגיעה במדעני הגרעין, שנועדה להשפיע על המוטיבציה של מומחים אחרים להשתלב בתוכנית עתידית, מרשימה. כך גם חיסולה של הצמרת הביטחונית והפגיעה בזרועות האסטרטגיות. הטיפול במתקן בפורדו ישאיר את האיראנים לא רק בלי היכולות הייחודיות שבו, אלא גם בלי קלף מיקוח בכל משא ומתן - אם וכאשר יתקיים.

כניעה ללא תנאי

תביעתו של הנשיא טראמפ מהנהגת איראן מחזירה אותנו לרגעי סיומה של מלחמת העולם השנייה, כשגרמניה הנאצית נכנעה ללא תנאי בפני בעלות הברית. היא מעידה על הערכתו את המצב, ומספקת רמז לעמדתו בנוגע להתערבות ארה"ב. הסוגיה זו, שסביבה גברה המחלוקת גם בתוך חוגי הממשל, קרובה להכרעה. בזמן שהשורות הללו ייראו אור, ייתכן שהיא כבר תהיה מאחורינו.

הצטרפותה של ארה"ב למלחמה תוכל לקצר את משכה ולהעמיק את הישגיה. היא תשפד את המשטר על קרני הדילמה, ותלחץ אותו לבחור בין שרידות לכניעה. למרות האיומים שהשמיע, ח'אמנאי מודע היטב ליחסי הכוחות, וזוכר איך סדאם חוסיין ומועמר קדאפי סיימו את דרכם. לכן לא בטוח ששיקולי כבוד יבצרו אותו בעמדתו, במיוחד אם יוצב לפניו "סולם" שיקזז מעט מההשפלה.

אם תצטרף למערכה, ארה"ב תרצה להכתיב את מהלך הדברים. חיוני לתאם עמה את העמדות הרצויות. ראשית, מותר ואף חובה לנקוט גישה חשדנית ביחס לפניות מצד איראן או מדינות מקורבות לה לחדש את המשא ומתן עם ארה"ב. אם ישראל תידרש לכך, כי אז התשובה המומלצת היא "משא ומתן רק תחת אש". שנית, המלחמה צריכה להסתיים כשאיראן נעדרת יכולות שמאפשרות לה לאיים איום אסטרטגי על ישראל או על כל מדינה אחרת.

כל עוד משטר האייתוללות קיים, יש לשלול ממנו יכולות שמסכנות מדינות - ולא רק באמצעות גרעין צבאי, אלא גם בעזרת טילים בליסטיים, נשק מדויק ארוך טווח, יכולות צבאיות אסטרטגיות בים או באוויר, ייצוא טרור וכל הקשור בכך: מתקנים, מחקר ופיתוח, תשתיות ייצור, תשתיות ידע ועוד. כדי להשיג זאת יש צורך בהסדר כפוי שיאפשר אכיפה יעילה לאורך שנים.

עשרים חודשים חלפו מאז מתקפת 7 באוקטובר, שטלטלה את ישראל ותיזכר כאחת מנקודות השפל הנוראיות בדברי ימיה של המדינה. מתוך השבר הנורא קם העם כלביא, הכה שוק על ירך את אויביו, שינה את פני המלחמה וסלל את הדרך לשינוי סדרי עולם. ישראל מחזירה לעולם את התקווה שאפשר לנצח את הרשע.