הבן, משמרות המהפכה והתגובה של העם: היום שאחרי חמינאי

הוא כבר בן 86, חולה בסרטן הערמונית. בכל כמה חודשים מתפרסם דיווח על קיצו הקרב, אך הוא מסרב להיעלם מן הבמה. אבל השבוע, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ סימנו את המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, כמי שחי על זמן שאול.

כאשר נשאל בנימין נתניהו בריאיון לרשת NBC, אם אחרי שקיפדה את חייהם של רבים בצמרת האיראנית, ישראל תגיע גם למנהיג העליון, הוא היה ברור מאוד: ״אנו עושים מה שנדרש מאיתנו. לא אכנס לפרטים, אבל תקפנו את המדענים הגרעיניים הבכירים שלהם, זה בעצם הצוות הגרעיני של היטלר״.

טראמפ אומנם לא השווה את חמינאי להיטלר, אך לא היסס לאיים עליו. בעקבות הדיווחים על כך שחמינאי הועבר לבונקר מבוצר אי־שם בטהרן, אמר טראמפ: "אנחנו יודעים בדיוק איפה 'המנהיג העליון' מסתתר. הוא מטרה קלה. אם כי אנחנו לא עומדים להרוג אותו, לפחות לא כרגע".

גם אם חמינאי הוא מטרה קלה וגם אם לא, שאלת חיסולו ובעיקר העיתוי הם עניין מורכב. השאלה החשובה היא מהי מטרת החיסול. אם המטרה היא להביא לקריסתו המיידית של משטר האייתוללות, יש לשאול אם די בחיסולו של חמינאי עצמו, או שכדי לייצר את האימפקט המתבקש דרוש בעצם חיסול כפול, גם של בנו מוג'תבא, ששמו עלה כבר לפני שנה כיורש אפשרי.

הדיון המוקדם בשאלת הירושה נפתח אז בעקבות מותו הפתאומי של נשיא איראן אבראהים ראיסי בתאונת מסוק. עד אז נחשב ראיסי לבחירה האישית של חמינאי כיורשו, וזה היה התרחיש העיקרי. חמינאי עצמו, אגב, היה בעבר נשיא איראן. עם מותו של ראיסי עלה שמו של מוג'תבא חמינאי כיורש. בסוף השנה שעברה אף התפרסמה באיראן ידיעה שלפיה מועצת המומחים של איראן, המונה 88 חכמי דת בכירים, בחרה בחשאי בשלושה מועמדים פוטנציאליים לרשת את חמינאי ובהם בנו, וזאת אף שהעברת השלטון בירושה נחשבת באופן עקרוני לרעיון לא אסלאמי.

מה אנחנו יודעים על מוג'תבא? ובכן, הוא בן 56, נשוי ואב לשניים. נולד בעיר הקדושה משהד, ובהמשך עברה משפחתו לטהרן. כמי ששייך לאצולת פעילי המהפכה הוא למד בתיכון מיוחד לילדי חלוצי המהפכה, בעוד אביו טיפס בסולם המהפכני והתמנה בראשית שנות השמונים לנשיא הרפובליקה. עם סיום לימודיו התגייס מוג'תבא לצבא איראן והשתתף במלחמת שמונה השנים בין איראן לעיראק.

בתקופה זו הוא יצר קשרים עם דמויות שלימים יהפכו לגורמי כוח ועוצמה במנגנוני הביטחון האיראניים. אחד מהם הוא ידידו הקרוב חוסיין טאיב, שעד לפני שנתיים שימש ראש ארגון המודיעין של משמרות המהפכה. טאיב נודע בשיטות הדיכוי האכזריות שהפעיל כלפי מתנגדי משטר עוד בהיותו ראש הבסיג', המשטרה הפנימית של משמרות המהפכה. אם מוג'תבא יחתור למלא את מקום אביו, טאיב הוא האיש שצפוי לעמוד לימינו. בתמורה לתמיכתם במוג'תבא, משמרות המהפכה צפויים לדרוש שליטה במשרדי המפתח באיראן. בעיקרון, חיסול השכבה הבכירה של משמרות המהפכה ושל הצבא האיראני מחזק בסך הכול את הפוטנציאל של מוג'תבא להפוך לדמות מפתח ביום שאחרי, אף שזו בהחלט לא הכוונה מאחרי מסע החיסולים הישראלי.

בין מוג'תבא למשמרות המהפכה קיים חיבור קרוב. אלה אנשים שהוא גדל עימם ושירת עימם בצבא. אם וכאשר המנהיג העליון ייצא מן התמונה, הם צפויים להתייצב מאחוריו. המשמעות היא שלא רק במקרה של חיסול, אלא גם אם חמינאי ימות מוות טבעי או יחלה ולא יוכל להמשיך לתפקד, במקום משטר האייתוללות הנוכחי עלולה לצמוח באיראן חונטה צבאית של אנשי משמרות המהפכה, שתהיה קיצונית ואכזרית עוד יותר. מכאן גם ההערכה שאם אכן תתקבל החלטה לחסל את חמינאי, זו תהיה טעות פטאלית להשאיר לבנו מוג'תבא את האפשרות לתפוס את מקומו בתמיכת משמרות המהפכה.

עם זאת, מוג'תבא הוא לא האופציה היחידה ליום שאחרי חמינאי. איראן היא מדינה ענקית בעלת מבנה חברתי, כלכלי ואתני מורכב. כל זה צפוי לבוא לידי ביטוי במאבקים הפנימיים ביום שאחרי. בין שיימצא פתרון דיפלומטי ובין שנראה כניעה מוחלטת כפי שדורש כעת דונלד טראמפ, צפויים להתנהל מאבקים בין מרכזי הכוח במדינה. תחילה בתוך משמרות המהפכה עצמם – בין הזרוע הפוליטית לזרוע הכלכלית רבת העוצמה, השולטת על נכסים וקרנות אדירים – ואז בין משמרות המהפכה ובין בכירים בגופי המודיעין השולטים במדיניות הפנים והחוץ.

גורמי כוח נוספים הם אנשי דת שמרנים בעלי עוצמה והשפעה על מידת הלגיטימיות של בכירי השלטון, ודמויות מרכזיות באליטה הפוליטית והמנהלית. בתוך כל אלה יש תפקיד מרכזי למשפחות השולטות באיראן, בהם בני משפחות חמינאי, חאתמי, לריג'אני ורפסנג'אני.

אבל הנעלם הגדול הוא התגובה העממית. האם האנשים שעמדו מאחורי מחאת התנועה הירוקה ב־2009 ומאחורי מחאת החיג'אב שפרצה בסוף 2017, יידעו לקום שוב ולהפעיל את המנוע לשינוי חברתי ופוליטי? והחשוב ביותר, האם איראן תישאר מדינה אחת או שהיא תלך בדרכה של ברית המועצות שהתפרקה? תרחיש כזה מגביר את הסיכוי להשלטת משטר צבאי באיראן, לצד הסלמה של מאבקים פנימיים בכלל החזיתות.

אחרי שנות הדיכוי הארוכות, המיעוטים השונים ובהם האחוואזים, הכורדים, הבלוצ'ים והאזרים, אולי יחפשו לעצמם עתיד אחר, מה שעלול לגרור זעזועים פנימיים וחיצוניים שישפיעו על יציבות האזור כולו. זאת במיוחד אם וכאשר תעלה הדרישה לעצמאות באזור חוזיסטאן, שבו מרוכזת תעשיית הנפט האיראנית אך אוכלוסייתו מורכבת מבני המיעוט האחוואזי, שהם מוסלמים סונים הסובלים מרדיפה ודיכוי ודורשים עצמאות מאיראן.

לכאורה מוקדם לדבר על התרחישים הללו, כשהמלחמה בין ישראל לאיראן בעיצומה ולא ברור אם ארה"ב והמערב יצטרפו אליה, מה יעלה בגורל תוכנית הגרעין, ואם אכן תיתכן כניעה איראנית – בין אם בסגנון הכניעה היפנית במלחמת העולם השנייה ובין אם בדרך אחרת, שתאפשר חזרה מדורגת של איראן למשפחת העמים.

לפי שעה, ההערכות הן כי למרות כל המכות שספג השלטון האיראני מאז פרוץ המלחמה, המנהיג העליון עלי חמינאי עדיין שולט במצב. אם כי הבידוד שהוא שרוי בו והאובדן המסיבי של שדרת הפיקוד הצבאית והמודיעינית בעקבות החיסולים הממוקדים, מגבירים את הסיכוי לשגיאה אסטרטגית מצידו. הסיכון למיסקלקולציה גובר.

בימים הקרובים צפויה להתקיים פעילות צבאית ודיפלומטית אגרסיבית מצד ישראל וארה"ב, מאחורי הקלעים ולפניהם, אך נכון לעכשיו הן יימנעו ממהלך לחיסולו של המנהיג העליון. מצד חמינאי ההערכות מדברות על ניסיון לנהל מערכה דיפלומטית באמצעות תיווך קטארי ועומאני, בעיקר מתוך שאיפה להרוויח זמן ולמנוע כניסה של ארה"ב למערכה. ובכל מקרה, אין כרגע סימנים שחמינאי מתכוון לעזוב את כיסאו. בתגובה על דרישתו של טראמפ השבוע מאיראן לכניעה בלי תנאים השיב חמינאי כי "הקרב מתחיל", והזהיר ברשת X כי "תגובת איראן למשטר הציוני תהיה חסרת רחמים".

על פי מקורות איראניים, בימים האחרונים הועבר חמינאי עם בני משפחתו לבונקר תת־קרקעי מבוצר ומאובטח היטב בשכונת לוויזאן בצפון מזרח טהרן, שם נמצאים גם מתקנים צבאיים ומתקנים של תעשיית החלל האיראנית. לפי אתר האופוזיציה "איראן אינטרנשיונל", באותו מקום הסתתר חמינאי בזמן מתקפות הטילים על ישראל באפריל 2024. בנו מוג'תבא נמצא עימו אך שני אחיו האחרים, מסעוד ומוסטפא, לא. ביום רביעי פורסם כי חיל האוויר של ישראל תקף בשכונה הזאת, ולא מן הנמנע שהיה בכך איתות למנהיג העליון בעקבות איומיו לנקום. ייתכן גם שבאותה הזדמנות הופצצו אתרים הקשורים לתעשיית הטילים הבליסטיים.

מבחינה טקטית ואסטרטגית, בשלב הנוכחי נכון ונוח יותר לארה"ב, לישראל ולמערב להמתין עם אופציית החיסול של חמינאי, אף שהיא נזרקה לחלל האוויר, זאת כדי לשמר את האפשרות, לפחות באופן עקרוני, ליצור דיאלוג עם הגורם המוסמך באיראן בניסיון להגיע להסכם. אבל אם יתברר שפניו של המנהיג העליון מועדות שוב בעיקר לקניית זמן, כל זה עלול להשתנות מהר מאוד.