קטאר היא דוגמה לכוחו של ההון, אך גם למגבלותיו: זו מדינה קטנה, אך עשירה ובעלת עוצמה. אימפריית הגז של המפרץ מצליחה למנף את ההכנסות האדירות מאוצרות הטבע שיש לה בשפע, לטובת עושר ואיכות חיים לתושביה המעטים, וגם להישגים מדיניים ולעוצמה בינלאומית. הכסף הקטארי מתורגם להשפעה רבה.

קטאר היא אחת הכלכלות העשירות בעולם. כאשר מתבוננים על התמ"ג לנפש, היא נמצאת באופן קבוע ברשימת עשר המדינות העשירות בעולם; בחלק מהשנים היא העשירה ביותר בעולם. במספרים מוחלטים, התוצר הלאומי הקטארי עומד על כ־213 מיליארד דולר אמריקני, פחות מחצי מהתוצר הלאומי הישראלי, שהיקפו הוא כ־513 מיליארד דולר אמריקני. אלא שבקטאר העושר האדיר הזה מתחלק בין כ־400 אלף איש בלבד המחזיקים באזרחות קטארית. כשהרבה מאוד כסף מתחלק בין מעט אנשים, כל אחד מהם נהנה מרמת חיים גבוהה. שאר תושבי האמירות, יותר משני מיליון תושבים, הם עובדים זרים שדואגים לשמר את רמת החיים הגבוהה, לספק את כל השירותים החברתיים, להפעיל את כלל המגזר העסקי ולתחזק את הכלכלה הקטארית.

רמת החיים הזו כוללת הטבות סוציאליות נדיבות מאוד, שירותים חברתיים נרחבים, מערכת חינוך, שירותי בריאות מסובסדים ואירועי תרבות מהגדולים בעולם, כולל המונדיאל האחרון, ולמעשה כל מה שכסף יכול לקנות. כל זה ניתן לתושבים הקטארים תמורת מעט מאוד מיסים. בקטאר אין מס הכנסה ואין מע"מ, ומס החברות נמוך מאוד - כ־10%. חברות בבעלות קטארית כפופות למס דתי מיוחד על פי חוקי השריעה, כ־2.5% צדקה.

כל זה ממומן על ידי מקור העושר הקטארי הגדול: גז טבעי. קטאר־אנרג'י היא חברת האנרגיה הלאומית של הנסיכות. היא מאחדת את תעשיית הגז והפטרוליום, ומיועדת בעיקר לייצוא. המדינה קטנה, ואין בה שוק פרטי גדול. בקטאר נמצא אחד משדות הגז הטבעי הגדולים בעולם, "דרום פארס", שאותו היא חולקת עם איראן. היא מייצאת יותר מ־100 BCM (מיליארד מטר מעוקב) בשנה, פי 10 מהצריכה הישראלית השנתית. טכנולוגיית ההנזלה המפותחת מאפשרת להגדיל מאוד את היקף הייצוא.

קטאר מייצאת זה שנים גז טבעי מונזל למדינות אסיה, ויש לה חוזים ארוכי טווח ורחבי היקף עם סין ומדינות נוספות. אלא שהמלחמה באוקראינה הפכה את קטאר לספקית אנרגיה גם עבור השוק האירופי. הפלישה הרוסית לאוקראינה ב־2021 והעיצומים שהוטלו על רוסיה בעקבותיה הותירו את אירופה עם מחסור בגז טבעי, והקפיצו את מחיריו בעשרות ומאות אחוזים. קטאר השכילה להשתמש בצורך הזה כדי להגדיל את הכנסותיה, לחתום על חוזי גז ארוכים עם מדינות אירופה, ולמנף את כל זה ליתרונות פוליטיים.

ככל שאירופה ניסתה להתרחק מהתלות שלה בגז הרוסי, כך היא התמכרה יותר לגז הקטארי. "כאשר הביקוש לגז הקטארי באירופה הלך וגדל, ההשפעה של קטאר באירופה גדלה", אומר ד"ר אריאל אדמוני, חוקר קטאר באוניברסיטת בר־אילן. "כשמנכ"ל חברת האנרגיה הקטארית הוא גם שר האנרגיה וחלק מהממשל בעצמו, רואים איומים לא רשמיים מצד קטאר במהלך דיונים באיחוד האירופי על מיסוי הגז או על חוקי הגנת סביבה שהאיחוד מקדם". קטאר סופגת ביקורת רבה במערב סביב יחסה לעובדים הזרים הרבים שנמצאים בה. הביקורת הזו גברה לקראת המונדיאל, כאשר נטען שפועלים רבים נהרגו בבניית מתקני הספורט הגרנדיוזיים. ואולם הצורך בגז הקטארי גבר על הכול.

יותר מ־70% מהגז הקטארי מיוצא למדינות אסיה. אירופה ניצבת במקום השני, ומייבאת כ־25% מהגז הקטארי. בקטאר מתכננים להכפיל את ייצוא הגז לאירופה עד תום העשור. בינתיים חתמו שם על הסכמי רכש עם איטליה, גרמניה ובריטניה. החברה הצרפתית טוטאל־אנרג'י הפכה לשותפה בכירה בפרויקט הקטארי להקמת קווי ייצור חדשים של גז נוזלי. לא רק שם: קטאר־אנרג'י משקיעה בתשתיות אנרגיה ובחיפושי גז גם בסורינאם ובארצות הברית, ויש לה מיזמים משותפים במצרים ובקפריסין. בעקבות הסכם הגבול הימי שנחתם בין ישראל ללבנון, היא שיתפה פעולה גם בחיפוש גז בחופי שכנתנו מצפון.

ב־2022 דיווחה קטאר־אנרג'י על רווחי שיא של 42.47 מיליארד דולר ממכירת גז ונפט, עלייה של 58% בשנה אחת, לאחר שהביקוש לגז טבעי עלה בעקבות המלחמה באוקראינה. בשנה הבאה, 2023, הסתפקו שם ברווחים צנועים יותר: כ־28 מיליארד דולר.

בנקאות אסלאמית

בשעה שמדינות אחרות באזור שואפות לגוון את כלכלתן ולא להסתמך רק על ענף האנרגיה, קטאר פחות סובלת מהסוגיה הזו. "זו לא סעודיה וגם לא איחוד האמירויות, יש להם משאבים אדירים עם אוכלוסייה קטנה מאוד", מסביר ד"ר יוסי מן, מתמחה בחברה ובכלכלה במדינות המפרץ ומרצה באוניברסיטאות בר־אילן ורייכמן. ובכל זאת, בקטאר מנסים להימנע מ"המחלה ההולנדית", מונח כלכלי המתאר קשר בין גילוי אוצרות טבע במדינה מסוימת לפגיעה בענפי תעשייה אחרים.

שנות התשעים חוללו את השינוי הגדול, שבא לידי ביטוי בשורה של החלטות אסטרטגיות. "עד 1995 הייתה קטאר מדינה קטנה, שמרנית וסגורה ומאוד", אומר מן. "באותה שנה הדיח השייח' חמד בן ח'ליפה את אביו בהפיכה שקטה, בגיבוי אמריקני. עם עלייתו לשלטון הוא פתח את קטאר לעולם: הם התחילו למכור גז לאמריקנים, הקימו את אל־ג'זירה מתוך מחשבה אמריקנית של הרחבת הדמוקרטיה והרחבת חופש העיתונות, וכמובן הקימו את קרן ההשקעות שלהם".

קרן ההשקעות הקטארית לוקחת את רווחי הענק מייצוא הגז הקטארי לעולם, ומשתמשת בו להשקעות אסטרטגיות. ההשקעות הללו נעשות גם מתוך מחשבה על הגדלת ההשפעה ועל יצירת אפיקי עוצמה בינלאומית. "כמו שהסעודים הבינו שלא חכם להסתמך רק על משאב האנרגיה, גם הקטארים פועלים באפיקים כלכליים נוספים", אומר אדמוני. "לקטאר יש מדיניות השקעות חזקה מאוד, כמעט בכל מדינה בעולם. יש לה מיזמי ביטחון בצרפת ובבריטניה, היא פעילה בקנדה, בארצות הברית. כמעט בכל תחום עסקי יש השקעות קטאריות. קרן ההשקעות הקטארית מנהלת נכסים בהיקף המוערך ב־526 מיליארד דולר".

ההשקעות הללו נעשות בתחומי ממשל, ביטחון, נדל"ן, תעופה, אקדמיה ותרבות פופולרית, מתוך מטרה לייצר לקטאר השפעה מדינית באמצעות סכומי העתק שהיא מפזרת. דרך קרן ההשקעות הקטארית (QIA) ביססה קטאר את השפעתה בבריטניה באמצעות השקעה ברשת הרודס המפורסמת, בנמל התעופה הית'רו ובחברת רולס־רויס. היא רוכשת נכסים רבים במרכז לונדון. בביקור האחרון של אמיר קטאר בלונדון אירח אותו המלך צ'רלס, בסעודה רשמית שכללה בכירים קטארים ואנשי עסקים בריטים רבים. בארצות הברית השקיעה קטאר בנכסים בולטים כמו האמפייר סטייט בילדינג ומלון פלאזה. בצרפת רכשה קטאר את קבוצת הכדורגל פריז סן־ז'רמן, והיא משקיעה רבות בתעשיית האירוח, כולל רשת מלונות וחברות נסיעות.

"הקטארים התמחו בהבנה שהרגל הכלכלית והרגל הפוליטית משתלבות זו בזו", מוסיף אדמוני. "הם הבינו שברגע שאתה מגביר נוכחות בתחומים כמו הגנה וחינוך, וגם בתחומים הנוגעים להמונים כמו ספורט, יש לך ערוצי השפעה גם על הממשלה. זה כמובן גם משיא להם רווחים".

קטאר מנסה לפתח גם את התיירות המקומית, ולהבליט את עצמה כמוקד תיירותי. במסגרת המאמצים הללו נפתחו מלונות פאר, הוקמה רשות תיירות, ונוסדו אירועי תרבות גדולים כדי למשוך תיירים. כמו כל מדינות המפרץ, קטאר מנסה לרכוב על גל הבינה המלאכותית ולהשקיע בחברות טכנולוגיה, כולל בחברה של אילון מאסק. המהלך הזה מעניק להם גם השפעה בינלאומית וגם פוטנציאל רווח, שכן ענף הבינה המלאכותית נתפס כענף כלכלי מרוויח וגם בעל תשואה גיאו־פוליטית. תחום כלכלי נוסף שקטאר מקדמת, והפעם קשה לומר שהדבר נעשה מתוך מחשבה על שורת הרווח - הוא פיתוח בנקאות אסלאמית. זהו תחום מעורפל מאוד, שהמאפיין הייחודי העיקרי שלו הוא איסור ריבית ומתן מענה לחוקי השריעה.

מנכ"לים כפולים

אלא שהעושר הוא גם חרב פיפיות, המייצר לקטאר אתגרים חברתיים ותרבותיים. מדינה שמתנהלת על פי חוקים אסלאמיים שמרניים ומייבאת אליה מיליוני עובדים זרים, עד פי חמישה מגודל האוכלוסייה המקומית, מתמודדת עם אתגרים חברתיים עצומים. למשל, כשגברים עובדים בחנויות לבגדי נשים או כשנשים זרות עובדות במשק בית. קטאר מנסה לעודד את אזרחיה לעבוד, באמצעות תנאים מיטיבים וקמפיינים מקומיים. נעשים גם ניסיונות לעודד התאסלמות ושמירת נורמות אסלאמיות במגזר הציבורי. העובדים הזרים עושים בקטאר כמעט הכול; הם מבצעים את כל העבודות הפיזיות ומאיישים את תעשיית השירותים, ואת ענפי התחבורה והקמעונאות. גם בעולם העסקי נשמעות טענות על תופעה של מנכ"לים כפולים – מנכ"ל זר שעושה את העבודה בפועל, ומנכ"ל קטארי שחותם על המסמכים ומכהן רשמית בראש החברה. עוד נטען כי העובדים הזרים סובלים מתנאי העסקה קשים, כולל הגבלות על האפשרות לעזוב את המדינה.

"הקושי הכי גדול של קטאר הוא בית מלוכה שמאוד מסוכסך בתוך עצמו, ואם הוא מתפרק - הכול עלול להתפרק", אומר יוסי מן. "האתגר השני הוא בעניין כוח האדם. במשך שנים הצליחו שם להצמיח כוח אדם איכותי שמנהל את העולם, אבל לא קל להצמיח את הדור הבא. אין תעשיית הייטק או תעשיות אחרות. במציאות כזו קשה להצמיח מנהלים גדולים עם חזון. יזמות בלי סיכון היא בעייתית. יזם חושש בדרך כלל מכישלון, הוא מגייס כסף וצריך להראות הצלחה מהירה. מי שמקים מיזם בלי חשש לאבד את הכסף, אין לו חשש מכישלון שנותן את הדרייב להצליח. יש להם משאבים גדולים, כך שכישלון הוא לא סיפור. זו אחת הסיבות להשקעה באוניברסיטאות. איחוד האמירויות מצליחה למשוך אליה חברות טכנולוגיה והשקעות זרות, לקטאר אין דברים כאלה. הם מנהלים קרנות ומנהלים אסטרטגיה, לא יזמים".