"ראש העיר יכול להיתמך בידי חמאס": מה יקרה כשערביי ירושלים יצאו להצביע

אחרי הזינוק בהשתתפות ערביי ישראל בבחירות לכנסת, השלב הבא עלול להיות שבירת הטאבו של תושבי מזרח ירושלים על ההצבעה לעירייה, שינוי יחסי הכוחות בבירה ואפילו בחירתו של ראש עיר ערבי

נעמה שטרן | הרובע המוסלמי 
18.11.2026

נעמה שטרן | צילום: הרובע המוסלמי 18.11.2026

תוכן השמע עדיין בהכנה...

יום רביעי, 8 בנובמבר 2028. ספירת הקולות בבחירות לראשות עיריית ירושלים, שהסתיימה לפני שעות ספורות, סימנה מהפך שעד לאחרונה איש לא חלם שיתרחש. ראש העיר החדש של ירושלים יהיה ערבי, תושב מזרח העיר. לפי התמונות ששודרו על מסכי הטלוויזיה, העיר נחלקה שוב. בצד אחד המונים יוצאים לרחובות, מנופפים בדגלי אש"ף וחמאס. בצד השני, הלם. על עניין אחד ישנה הסכמה מלאה משני הצדדים. עיר הבירה של המדינה היהודית שינתה את פניה. מה שהיה, לא יהיה עוד.

בתוך כמה שבועות, כשהוא מגובה בנציגיו הרבים במועצה, ראש העיר החדש מתחיל לעבוד. תקציבים, תוכניות בנייה, הכול. סדרי העדיפויות הישנים נזרקים. בא לשכונה שלטון חדש. במזרח העיר תנופת בנייה שלא נראתה כמוה. אלפי יחידות דיור שנבנו בלי אישורים, בלי היתרים ובלי לשלם עליהם מיסים והיטלים – מוכשרות בדיעבד. לאחר כמה חודשים, תושבי העיר מתחילים לחוש את השינוי ברחובות. סמלי השלטון והזהות הלאומית היהודית מקבלים פחות ביטוי במרחב הציבורי. סערה פורצת לאחר שוועדת השמות העירונית פוסלת יוזמת הנצחה של גיבורי מלחמת התקומה. לקראת חודש אייר, האווירה מגיעה לסף פיצוץ כשראש העיר מודיע על ביטולו של מצעד הדגלים המסורתי ביום ירושלים.

תסריט בלתי סביר? מופרע? מופרך? עד לפני זמן לא רב נדמה היה שאפשר לבטל אותו בהינף יד, שכן ערביי ירושלים מחרימים על בסיס קבוע את הבחירות המקומיות, מותירים אותן כמעט לגמרי לצד היהודי. אלא שחודש לאחר הבחירות לכנסת ה־26, ועל רקע ההתלהבות הגדולה מההישג של המפלגות הערביות ומהמקום שהן תופסות לפתע בתסריטים השונים על הרכבת הממשלה, נדמה שראוי לשאול מה יקרה ביום שבו הערבים יחליטו לנסות לממש את כוחם האלקטורלי גם בבירת ישראל. 

הכי מעניין

עוד כתבות בנושא

תושבי מזרח ירושלים, שרבים מהם מחזיקים במעמד של תושבי קבע ולא אזרחים, נמנעו עד כה מהצבעה, בין השאר מתוך רצון שלא להעניק לגיטימציה לריבונות הישראלית בעיר. אלא שההצלחה הפוליטית בבחירות הארציות עשויה לזמן התלבטות חדשה: האם כדאי להמשיך בחוסר ההתייחסות אל הזירה העירונית, או שמא נכון להסתער עליה כדי להשפיע על ניהול המרחב החשוב, הקדוש והמרכזי ביותר שיש כאן?

לפי מכון ירושלים למחקרי מדיניות, בסוף 2025 חיו בעיר מעט יותר ממיליון תושבים, מהם 410.5 אלף ערבים (כ־40.5%). רק 20,200 מתוכם הם אזרחי ישראל, היתר הם תושבי ירושלים ובעלי זכות בחירה בעיר בלבד. בבחירות המקומיות ב־2024 הצביעו 1.4% בלבד מבעלי זכות הבחירה במזרח ירושלים. בניכוי הרובע הארמני והיהודי, שיש בהם מצביעים יהודים, מדובר ב־1.2%.

האזרחים הערבים תושבי ירושלים הצביעו בבחירות לכנסת ה־26 בשיעור גבוה משמעותית לעומת העבר, שהגיע ל־27% מבין בעלי הזכות. בשכונות מסוימות, אלה ששיעור ההצבעה בהן למפלגות הערביות היה הגבוה ביותר, שיעור ההשתתפות נע בין 42 ל־68 אחוזים.

מה יקרה ביום שבו יוסר החרם הערבי על הבחירות המקומיות? קשה להעריך. האם נראה בקלפיות שיעורי הצבעה כמו אלה שראינו ברהט או באום אל־פחם לפני כחודש? ואם כן, האם זה יספיק כדי לכבוש את לשכת ראש העיר? ומה תעשה למועצת העיר כניסה של חברים ערבים בעלי אג'נדה שנוסעת בכיוון הנגדי לכל מה שירושלים סימלה עד היום?

ליווי משטרתי לטרקטור

כדי לבחון את הדברים מקרוב הגענו לשדה התעופה עטרות, העומד בשיממונו כבר קרוב ל־27 שנים. מאז סגירתו באינתיפאדה השנייה, בית הנתיבות ומגדל הפיקוח פרוצים וחלונותיהם מנופצים. תוכנית הממשלה להקים במקום מרכז מורשת לתולדות התעופה בישראל, עדיין מחכה למימוש. בעבר המריאו מכאן מטוסי ארקיע וישראייר; פעם אף נחת כאן מטוס אל־על. סמוך לאתר הנטוש, במרחק עשרות מטרים, מתנשאים בתי כפר־עקב –בתים לבנים, רבי קומות, הבנויים לתלפיות, המזכירים יותר את רעננה מאשר כפר פלסטיני. השכונה נמצאת בתחום השיפוט של ירושלים, אבל גדר ההפרדה מנתקת אותה פיזית משאר העיר.

חיים סילברשטיין | צילום: מיכאל טוכפלד

צילום: חיים סילברשטיין | צילום: מיכאל טוכפלד

״מאות גורדי השחקים הללו נבנו באופן בלתי חוקי, בלי אישורי בנייה או תוכנית מתאר״, אומר חיים סילברשטיין, מייסד ויו״ר מרכז ירושלים למדיניות יישומית (JCAP). "הגדר סילקה את ישראל מהשטח והפקירה אותו לבנייה פיראטית בהיקפים עצומים". סילברשטיין, איש עסקים ונדל״ן ולשעבר יועצו של שר התיירות בני אלון, הוא אביה של שירה איש־רן, שנפצעה בפיגוע הירי ליד עפרה בדצמבר 2018, ושכלה בו את בנה התינוק שנולד בעקבות הפציעה ומת כעבור זמן קצר. סילברשטיין הקים את JCAP בינואר 2022, לחיזוק בירת ישראל, ריבונותה, כלכלתה ומעמדה הבינלאומי.

האם מדובר במאבק לאומני או בהיעדר תכנון? שאלתי בעודנו עומדים על מסלול ההמראה הישן, מול גורדי השחקים. ״שני הדברים נכונים", משיב סילברשטיין. "הערבים שמחים לקנות כאן דירות של 200 מ״ר תמורת 300 אלף שקל, ובנוסף הרשות הפלסטינית מציעה מקורות מימון טובים ומשכנתאות. זה היה פרויקט לאומי מבחינתם״.

רצף בנייה מרמאללה ועד בית לחם. מזרח ירושלים | ליאם פורברג, JCAP

רצף בנייה מרמאללה ועד בית לחם. מזרח ירושלים | צילום: ליאם פורברג, JCAP

"כפר עקב היא שכונה שאין לה אח ורע בעולם", אומר סגן ראש העיר אדיר שוורץ, יו"ר סיעת התעוררות. "זו שכונה שנמצאת מעבר לגבול אפקטיבי, במרחב שאין בו משטרה. כשרוצים להכניס לשם טרקטור, הוא חייב להגיע בליווי של צה"ל. זה מצב הזוי. אין מי שיעצור בנייה בלתי חוקית. פשוט נתנו לעיריית ירושלים את השטח, בנו גדר ואמרו לה 'תסתדרי'".

עולים לתל אל־פוּל, שסילברשטיין מזהה עם גבעת שאול המקראית. בראשו ניצב השלד של ארמון המלך חוסיין, שבנייתו נקטעה במלחמת ששת הימים. רשות העתיקות טרם ערכה כאן חפירה מקיפה. על הקירות מופיעים צלבי קרס וכתובות נגד ישראל. מצפון נראית רמאללה, מדרום מבואות בית־לחם, וביניהן רצף של בטון. כפר משיק לכפר, שכונה לשכונה. באזור מחנה הפליטים שועפאט אין פחונים או אוהלים; בשכונת ראס ח׳מיס מתנוססים מגדלים נוסח מנהטן. אף אחד מהם לא נבנה בהיתר.

לדברי שוורץ, המצב שם דווקא גרוע פחות. "במחנה הפליטים שועפאט יש לפחות משטרה ומים זורמים. אם תיכנס פנימה, לתוך שכונות שועפאט ובית־חנינא, תראה מרכז קהילתי מתפקד, תושבים מעורבים בוועדות שכונתיות, וגם הרבה יותר ילדים שלומדים במערכת החינוך הישראלית". הוא עומד על ההבחנה בין שכונת שועפאט שבתוך הגדר למחנה הפליטים שועפאט שמחוצה לו. "בעיניי, חבר מועצה בעיריית ירושלים שאינו מבדיל ביניהם צריך להתפטר. העובדה שאני דובר הערבית היחיד במועצת העיר היא בעיה".

ראש העיר משה ליאון: "ככל שהרש"פ תעלה בדעתה להתערב בבחירות בירושלים, זה יטופל במישור הלאומי"

אחרי הבחירות המקומיות הבאות, ייתכן בהחלט ששוורץ לא יהיה דובר הערבית היחיד במועצת העיר. "ראש העיר הבא של בירת ישראל עלול בהחלט להיות תושב ערבי שייתמך בידי חמאס", מתריע סילברשטיין. אישים נוספים ששוחחנו עימם הזהירו אף הם מאובדן ריבונות בפועל בירושלים, עוד לפני שתחולק על הנייר. ״ההצלחה חסרת התקדים של ערביי ישראל בבחירות האחרונות עלולה לעורר את תאבונם של ערביי מזרח ירושלים. אם הם יפסיקו להחרים את הבחירות העירוניות, כ־40 אחוז מתושבי הבירה עשויים להפוך לכוח מכריע במועצה ובבחירת ראש העיר".

נעמה שטרן

צילום: נעמה שטרן

ראש העיר משה ליאון דוחה את ההקבלה להצלחת הערבים בבחירות לכנסת. "ערביי מזרח ירושלים אינם דומים לערביי מדינת ישראל בשום היבט. מעל לכול, הם אינם אזרחי מדינת ישראל ולא מימשו בשום תקופה את זכותם לבחור לעירייה, פרט למאות בודדות של מצביעים, וזאת בשל זיקתם האזרחית לרשות הפלסטינית או ליו"ש. בעבר הרשות הפלסטינית הפעילה את כל עוצמתה והשפעתה למניעת הצבעה, מכיוון שיש בכך הכרה פלסטינית בריבונות הישראלית בירושלים השלמה. העניין הזה לא עומד להשתנות בטווח הנראה לעין", הוא משוכנע.

"ככל שהרשות הפלסטינית תעלה בדעתה להתערב בבחירות בירושלים", מוסיף ליאון, "זה יהיה עניין שיטופל במישור הלאומי ולא המקומי, ואין ספק שהמחוקק הישראלי לא יאפשר לישות זרה להשפיע באמצעות מי שאינם אזרחי ישראל על בחירות לבירת ישראל. המדינה פסלה בעבר מועמדים ישראלים ורשימות לכנסת כשהם לא תאמו את ערכי המדינה, וזה יכול לקרות גם בבחירות לעיריית ירושלים״.

גם בעירייה דרושה אחדות

צילום:

העיתונאי נדב שרגאי, חוקר ותיק של ירושלים, אומר שהאפשרות הזו עולה כמעט בכל מערכת בחירות. עד כה התבדו התחזיות הפסימיות והאפוקליפטיות, אבל הדברים משתנים. "בעבר הם לא הצביעו מתוך חשש שההצבעה תתפרש כהכרה בריבונות הישראלית בירושלים, אבל אני חושב שהיום ברור להם שאף אחד לא יכול לטעות ולחשוב שאם יצביעו הם מכירים בריבונות הישראלית. אם התרחיש הזה אכן יתממש ושליש מהתושבים הערבים יבואו להצביע, או אפילו רבע מהם, הם יקבלו שליש מהמושבים. ההשראה שהמפלגות הערביות כאן קיבלו ממה שקורה עם מוסלמים בעולם, ומבחירתם של ממדאני ואל־סייד בארה"ב, בהחלט יכולה להשפיע. הם למדו שבאמצעות הקלפי הם יכולים להגביר את משקלם והשפעתם. ההוכחה הטובה ביותר לרוחות השינוי היא העובדה שיותר מ־5,000 ערבים ממזרח ירושלים הצביעו הפעם בבחירות לכנסת".

תרחיש שלפיו ייצוג ערבי יתפוס שליש מהמועצה אפשרי בהחלט, סבור רן ישי, לשעבר מנכ"ל המשרד לענייני ירושלים והשגריר באוזבקיסטן, והיום חוקר במכון JCAP. לדבריו, "חברי הכנסת מהסיעות הערביות כבר פועלים בכיוון. אחמד טיבי, שגר היום בבית־צפאפא אבל עד היום נוכחותו כמעט לא הורגשה בעיר, החל לפתע לעבוד. לפני הבחירות ראו אותו בהרבה חתונות ואירועים. הם לא אדישים להצלחה שלהם, והם בהחלט יכולים להגדיל את כוחם במועצת העיר ולהגיע לשליש מהמושבים".

עו"ד וליד אבו־טאיה, התמודד מול ליאון: "עד היום הערבים לא הצביעו כמחאה, אבל הגענו לצומת דרכים ועלינו לשקול זאת מחדש"

צילום:

עו״ד וליד אבו־טאיה, אזרח ישראלי יליד נצרת ותושב בית־צפאפא אף הוא, ניסה לשבור את הטאבו ב־2024 כאשר התמודד מול משה ליאון על ראשות העיר. "ההימנעות מההצבעה לעירייה פגעה באינטרסים הבסיסיים של הציבור הערבי בעיר, אבל ערך המחאה גבר", הוא מסביר. "הם אומנם משלמים מיסים עירוניים, אבל רק מחשש לאבד את מעמד התושבות. אני מקווה שכעת, בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת, הגענו לצומת דרכים ועלינו לשקול מחדש אם הצורך הקיומי יגבר. המחאה חשובה, אבל כנגדה צריך להביא בחשבון את האיומים מצד גורמים קיצוניים כמו בן־גביר וחבורתו, והתגברות מעשי הרצח בחברה הערבית בלי התייחסות של הממשלה, שיש בה גורמים שאפילו שמחים על כך. תושבים עשויים להצביע כדי לשמור על חייהם, להיות שותפים בקבלת ההחלטות ולהפסיק את הריסות הבתים, וזה עוד לפני שדיברנו על רמת החינוך והשירותים הירודה. בזמנו, לפני 48', מועצת עיריית ירושלים כללה יהודים וערבים יחד".

לדעת שרגאי, הפתרון טמון באחדות השורות בקרב היהודים, בדומה לזירה הארצית. "זו הקדנציה השנייה שמשה ליאון מצליח לגבש קואליציה מקיר לקיר. כששני שלישים מהיהודים מתאחדים, המציאות פחות בעייתית. לדעתי אפשר לשתף את התושבים הערבים במישור המוניציפלי ולמנוע מהם השפעה מזיקה במישור הלאומי".

מחוץ לגדר

סילברשטיין מציע להוציא את כפר־עקב ואת ראס־ח'מיס מתחום ירושלים, ולהקים בעבורן שתי רשויות מקומיות בישראל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף 2024 התגוררו בכפר־עקב כ־51,400 איש, ובמחנה הפליטים שועפאט כ־23,070. אומדנים אחרים מצביעים על כ־100 אלף וכ־60 אלף, בהתאמה. האוכלוסייה גדלה בעקביות, בייחוד בכפר־עקב, בעיקר בשל הגירה משכונות מזרח העיר. ב־2020 מנתה שם הלמ״ס 32,300 תושבים.

ראש העיר משה ליאון אינו פוסל את פתרון הוצאת שתי השכונות מתחום ירושלים, ומוסיף שתפקידו לספק שירותים מוניציפליים מלאים לכל מי שמוגדרים תושבי ירושלים ומצויים  בתחום השיפוט  שלה. "ככל שממשלת ישראל תשנה את מדיניותה, אני כראש העיר אנהג על פי הוראות הדין והחוק", מבהיר ליאון. "לצעדים כאלה יש כמובן היבטים ביטחוניים שיש להביא בחשבון מתוך שיקול דעת".

נדב שרגאי: "צריך להוציא שכונות מסוימות מחוץ לירושלים, ובמקביל לספח שכונות ויישובים יהודיים"

"המציאות הדמוגרפית הזאת, עם תושבים שרשומים כתושבים אבל בפועל אינם באמת חלק מהמרקם העירוני, מקשה על ישראל לשמור על רוב יהודי משמעותי בירושלים", מאבחן שרגאי. "אם אתה מונה גם את כל מה שנמצא מעבר לגדר, היום הרוב היהודי עומד בערך על 59%, בהשוואה ל־41% ערבים. מה שנכון לעשות הוא להוציא את השכונות האלה מחוץ לירושלים, בלי לוותר על הריבונות הישראלית בהן, ולהקים שתי רשויות מקומיות עירוניות. התושבים ימשיכו להחזיק בתעודות תושב ישראליות על כל המשתמע מכך. מי שמאוד ירצה, כמו היום, יפתח בהליכים ויקבל אזרחות. זה יהיה טוב מבחינה מוניציפלית, וזה יכול להיות טוב גם כלכלית לתושבים, שיתחילו סוף־סוף לנהל בעצמם את החיים שלהם ולקחת אחריות על מה שקורה שם. משרד הפנים יהיה מחויב להשקיע בהן כבכל מועצה אחרת".

מה לגבי צירוף שכונות יהודיות למרחב המוניציפלי של העיר?

"בהחלט, נכון גם להרחיב את תחום ירושלים אחרי שאתה גורע ממנה, ולספח לעיר את השכונות והיישובים היהודיים שנמצאים במרחב המטרופוליני שלה, כמו מעלה־אדומים, גוש עציון ואולי אזור מבשרת. כך אתה מתמודד באופן מוצלח עם הסיפור הדמוגרפי. הצעתי לממש החלטת ממשלה ישנה, של ממשלת נתניהו הראשונה בשנות התשעים, להקים עיריית־גג שיהיו לה עיריות־משנה – עיריית ירושלים, עיריית מעלה־אדומים, עיריית גוש עציון ועיריית ביתר־עילית, ולהגדיר את הזיקה כך שלתושבים תהיה זכות בחירה לעיריית־הגג. כאשר זאב אלקין היה השר לענייני ירושלים הוא לקח את ההצעה שלי והריץ אותה קדימה, אבל הוא נתקל בהתנגדות עזה מצד גורמים שונים, בהם חבר מועצת העיר אריה קינג, שראה בגריעה משטח העיר תקדים מסוכן".

JCAP

צילום: JCAP

רן ישי מציע שלא לכבול את בעלי תעודת הזהות הכחולה לירושלים באמצעות האיום שאם יעזבו את העיר יאבדו את זכאותם לאזרחות, ולהניח להם לעזוב. לדעתו יש להזיז את גדר ההפרדה באופן שיחפוף לגבולותיה המוניציפליים של העיר, ולבנות או לרכוש בתים כדי לייצר רצף של שכונות יהודיות גדולות בעיקר בעיר העתיקה, בכפר השילוח ובאזור הר הזיתים, ברוח מודל הר חומה או גבעת המטוס. "צריך גם לנקות את השכונות מהפשע, הטרור והנשק שמסתובבים שם. השכונות פרוצות לגמרי, ואלה הרי שכונות ירושלמיות", הוא קובל.

מפסגת הר הזיתים אנחנו משקיפים על האגן הקדוש, העיר העתיקה וסביבתה. סילברשטיין פורש מפה של גבולות ירושלים, מבית־לחם ועד נבי סמואל. באזור האגן הקדוש, שהוא מכנה השטח היקר ביותר לעם היהודי, היהודים הם לדבריו כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. לטענתו, חמאס ואף דאעש קנו אחיזה בהר הבית, נוצרים נדחקים מבתיהם בעיר העתיקה, ובסביבתה התגלו חוליות חמאס, מחסני נשק ומוקדים להפצת סמים. הוא קורא לבנות ולהרחיב  את האוכלוסייה ואת הריבונות היהודית באזור "בדרך דמוקרטית, אבל יזומה".

מה הממשלה צריכה לעשות?

״קודם כול לאכוף את ריבונותה ואת משילותה באזור הזה, ובראש ובראשונה לעצור את הבנייה הבלתי חוקית שמתרחשת מדי יום״. הוא מצביע על הריסת בתים שנבנו סמוך לעיר דוד על אדמות מדינה המיועדות לפארק תיירותי, ומציע להקים שכונות יהודיות בשטחים שמחוץ ללב השכונות הערביות.

רן ישי מבקש להביט גם על החצי המלא של הכוס. לדבריו, המלחמה הכשילה את ניסיונות חמאס להגביר את השפעתו במזרח העיר באמצעות העלאת אל־אקצה לראש סדר היום, בין השאר באמצעות השם שנתן למלחמה, "מבול אל־אקצה". "הצלחנו להרתיע את ערביי ירושלים באופן חזק, אחרי שבתחילת המלחמה ניסו לקיים הפרות סדר או לירות זיקוקים ונתקלו בירי חי. נכבדיהם שלחו מסרים לרמאללה בנוסח 'עזבו אותנו בשקט ותנו לנו לחיות'".

מלחמה דיפלומטית

שכונת שייח׳־ג׳ראח בבירה נראית כפרוור יוקרתי. לצד קריית הממשלה והמטה הארצי של המשטרה, בבתי מידות מוקפים גדרות וצמחייה עבותה שוכנות קונסוליות של מדינות שאינן מכירות בריבונות ישראל במזרח העיר. ברחוב נשאשיבי אנחנו חולפים ליד הקונסוליה הבריטית לשעבר. כזכור, שר החוץ גדעון סער הורה לסגור אותה בתגובה על העיצומים שהטילה בריטניה על ההתנחלויות. בפועל הושגה פשרה שבמסגרתה הקונסולית הכללית וכ־20 דיפלומטים נדרשו לעזוב, ובמבנה הותר להפעיל צוות מצומצם. ישראל הציגה זאת כסיום פעילות הקונסוליה; בריטניה מצידה דחתה את סמכות ישראל לסגור אותה, והודיעה שהבניין פתוח ושהפעילות מול הפלסטינים נמשכת. השלט החדש מכריז ״המשלחת הבריטית״ במקום ״הקונסוליה״. עניין של סמנטיקה?

במאמר שפרסם רן ישי בוול־סטריט ג׳ורנל הוא קרא לפעול נגד נציגויות החותרות תחת ריבונות ישראל, והוא מקווה שצרפת וטורקיה יהיו הבאות. לדבריו, הבריטים הכריזו על הקונסוליה כשגרירות בפלסטין, והוא מבקש להציב גם לאחרות תנאים להמשך ההטבות הדיפלומטיות שהן מקבלות: ״עליכן להכיר בריבונות ישראל, אחרת לא תקבלו זכויות דיפלומטיות, פטור מארנונה ומעמד בינלאומי״. לדבריו, הקונסוליה הבריטית שכנה בבניין בלי היתר, ונציגות האיחוד האירופי הפכה רחוב שלם לחניון פרטי סגור, שנפתח מחדש רק בהתערבות העירייה.

העיר העתיקה בירושלים | נעמה שטרן

העיר העתיקה בירושלים | צילום: נעמה שטרן

ישראל מאבדת את העיר? אני שואל את רן ישי. "לפעמים נראה שהיא מתאמצת שכך יקרה", הוא משיב. "אנחנו מאבדים מאחזים רבים בעיר, ובחלק מהם אפילו לא ניסינו לזכות. אנחנו נותנים לכוחות זרים להסתובב בירושלים כמעט באין מפריע, הקונסוליות עושות מה שהן רוצות תוך הפרות בוטות של החוק הישראלי והתעלמות מהריבונות הישראלית, וזה בשעה שאת האשרות הדיפלומטיות הן מקבלות ממשרד החוץ שלנו בירושלים, לא מרמאללה. זה כולל מספרים קונסולריים לרכב, פטור ממס ומארנונה וחניות, ואנחנו לא עושים דבר כדי להצר את צעדיהם פה".

אבשלום ששוני, פלאש 90

צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

שר החוץ גדעון סער דוחה את הטענות, ומבקש להביט בתמונה הכוללת. "בתוך פחות משנתיים הכפלנו את מספר השגרירויות הזרות שעברו לירושלים, ונזכור שעד לפני עשור לא הייתה בבירה אף שגרירות אחת. כל מדינה כזו זה מבצע שלם, כמו חציבה בסלע. אלה מדינות מדרום אמריקה, מאפריקה, מאסיה, מהפסיפיק, ויש עוד מדינות שאנחנו עובדים על הבאתן", הוא אומר.

"באופן כללי אנחנו נתונים למתקפה על עצם הזכות שלנו להתיישב בארץ ישראל, והבסיס של הכול הוא הזכות שלנו על ירושלים, שהיא זכות שלא הוכרה. רוב העולם עדיין רואה במזרח ירושלים שטח כבוש, ורוב המדינות עדיין מחזיקות את השגרירויות שלהן בתל־אביב או בהרצליה. אז קודם כול צריך לחזק את האחיזה ואת ההכרה בירושלים כבירת ישראל, באמצעות מערכה על התודעה. ברוך ה', זכיתי שזה יקרה במשמרת שלי".

מדוע אנחנו מאפשרים לקונסוליות שאינן מכירות בריבונות ישראל על מזרח העיר לפעול בה ולזכות במעמד דיפלומטי ובהטבות מפליגות?

"זה לא נכון שלא נעשה דבר. בספטמבר סגרנו את הקונסוליה הבריטית בירושלים – הקונסוליה היחידה מעולם שפעלה בירושלים ונסגרה על ידי ממשלת ישראל. בראייתם, כשאתה סוגר את הקונסוליה הזאת שקיימת כמעט מאתיים שנה, ושמבחינת כוח האדם שלה החזיקה בסגל המשתווה לזה שבשגרירות – זה משמעותי ביותר. לפני יותר משנה הצעתי לסגור את הקונסוליה הצרפתית לפני שהודיעו שהם מכירים במדינה פלסטינית. בסופו של דבר היו שיקולים להימנע, ואחרי פרסום תוכנית טראמפ הדבר הפך ללא רלוונטי".

גלעד כהן, ראש המערך המדיני־אסטרטגי במשרד החוץ, מעיד שהבריטים קיבלו קשה את ההחלטה הישראלית. "זה צעד שיוצר הרתעה כלפי מדינות אחרות. הן רואות שישראל אינה עוברת בשתיקה על פגיעה במעמדה. היום הקונסוליות בירושלים לא עושות שום פעילות קונסולרית כמו הנפקת דרכונים, ואפילו הפסיקו לפרסם באתרים שלהן הכרזות בדבר הצורך לעזור לפלסטינים".

מדוע עצם קיומן והזכויות שלהן אינם מותנים בהכרה בריבונות ישראל?

"הדברים מורכבים. הקונסוליות האלה קיימות במזרח העיר עוד מהמאה ה־19. לממשלת ישראל יש אינטרסים שונים, והיא מחויבת לפעול בגמישות. אתה צריך לשמור על איזון עדין בתוך מכלול האינטרסים הלאומיים".

מקור מדיני בכיר אומר לנו כי פעולה לא מבוקרת עלולה להחליש את מעמד ישראל. "במשך שנתיים אנחנו מצליחים למנוע הטלת עיצומים על ישראל באיחוד האירופי. 11 מדינות תבעו להטיל עיצומים בנושאים כמו הסכם האסוציאציה המגביל את הסחר, הסכם ההשתתפות בתוכנית הורייזון לקבלת מענקים להשקעות, או הסכם התעופה, ואנחנו מנענו זאת. במערכה הזו אתה חייב להיות גם תקיף וגם חכם, כי בקלות יכול להיווצר מצב שאתה דווקא גורם להאצת התהליכים האלה".

עוד כתבות בנושא

לפי ההערכה, ישראל מבקשת לשמור על הקשרים עם ספרד, בריטניה ואפילו טורקיה, שבהן חילופי שלטון עשויים להעלות מנהיגים אוהדים יותר לישראל. בספרד, שבה צפויות להתקיים בחירות בעוד ימים אחדים, קיים סיכוי רב שמפלגות ימין אוהדות יותר יחליפו את ממשלת סאנצ׳ז הסוציאליסטית והעוינת לישראל. בבריטניה עשויים השמרנים לנצח בבחירות הבאות את הלייבור בראשות אנדי ברנהאם הפרו־פלסטיני.

בפתח בית המידות של הקונסוליה הטורקית, איש ביטחון מבקש שלא נצלם. אנחנו מסרבים בנימוס, והוא חוזר פנימה. גם טורקיה הכריזה על המקום כשגרירותה בפלסטין, והקונסול הגיש את כתב האמנה שלו לאבו־מאזן. את הבניין משכירה לטורקים הכנסייה האשורית־סורית. לדברי סילברשטיין, ראשיה הזדעזעו כשנודע להם על העניין, על רקע הטבח שביצעו הטורקים לפני כמאה שנה בארמנים וגם בבני הקהילה האשורית־סורית.

קו הגבול של מחר

אנחנו חולפים ליד בית החולים הקתולי הצרפתי סנט ג׳וזף. לדברי סילברשטיין, הוא קיבל 14 מיליון דולר מקטאר דרך בנק פלסטין ברמאללה. סילברשטיין רואה בכך ניסיון קטארי לרכוש השפעה במוסדות חינוך ובריאות בעולם. לאחרונה ביקש בית החולים להימחק מרשם העמותות. סילברשטיין קושר את הבקשה לחובת הדיווח, ומזהיר שהמימון עלול לשמש להלבנת כספים. ב־JCAP ביקשו מהממשלה לדרוש שקיפות בעניין הכספים.

יותר מ־70 אחוז מבתי הספר במזרח ירושלים מלמדים לפי תוכנית הרשות הפלסטינית, שלדברי סילברשטיין מהללת מחבלים וכוללת תכנים אנטישמיים ואנטי־ישראליים. כ־100 אלף ילדים ערבים תושבי ירושלים מתחנכים לתודעה פלסטינית ולעוינות לישראל. המרכז מבקש לקדם חקיקה שתעניש בתי ספר על הסתה נגד ישראל או על הוראת תכנים התומכים בטרור.

"האיומים על ירושלים דומים לגידול סרטני שאדם אינו יודע עליו או משכנע את עצמו שהוא חסר משמעות", מאבחן סילברשטיין. לדבריו, תוכנית האב האחרונה לעיר נכתבה ב־2000 וטרם אושרה, ומקבלי ההחלטות יודעים מעט על העיר. "תפקידנו לעזור למקבלי ההחלטות לבצע את מלאכתם ולהשפיע על עתידה של ירושלים מתוך ידע ולא מתחושות בטן. אם ממשלת ישראל, לא משנה איזו ממשלה תהיה כאן, לא תיקח את העניינים לידיים ותעיין במפה הנכתבת היום, היא עלולה לגלות שמה שנראה היום כפרט שולי יהפוך מחר לקו גבול. ביום ירושלים 2003 הצגתי עם בני אלון ז"ל את המפה לראש הממשלה דאז שרון, והוא סיפר שלפני מלחמת ששת הימים לקח את בנו אל פסגת הר ציון, שממנה רואים את העיר העתיקה ואמר לו 'אתה רואה? זה שלנו אבל זה לא בידינו'". ואז, ממשיך סילברשטיין, "שרון הביט בנו ואמר: 'היום הייתי אומר שזה בידינו אבל לא שלנו'״.

עוד כתבות בנושא

ט' בכסלו ה׳תשפ"ז19.11.2026 | 18:00

עודכן ב