כמה חבל לתת לנתונים להרוס סיפור טוב. והסיפור על מרד תיקופים באוטובוסים הוא טוב, טוב מדי. זה התחיל ברשתות. קריאות לעלות על האוטובוס ולא לתקף את הרב־קו, או לנסות בכל דרך לחמוק מתשלום ומפקחים תחת הכותרת "נמות ולא נתקף". התירוצים מגוונים: בגלל החרדים, בגלל המלחמות, בגלל ביבי, או בגלל רמת השירות בתחבורה הציבורית. עם סיפור כל כך מוצלח זה היה עניין של זמן עד שגם התקשורת הממסדית תתחיל לספר אותו. התזה המרכזית: רפורמת "צדק תחבורתי" של מירי רגב הקפיצה את מחירי האוטובוסים בקרב ציבורים שאינם זכאים להנחות, ויצרה מרד.
"בעיניהם זו מחאה על יוקר התחבורה והשירות הירוד", סיפרו בידיעות אחרונות לפני כשנה והעריכו שמדובר בכ־15% מכלל הנוסעים באוטובוסים שנמנעים מתיקוף. לפני חצי שנה זה כבר היה "1 מכל 5 נוסעים לא מתקף באוטובוס: הבור התקציבי העצום שנוצר מרפורמת ההנחות". גם בכאן 11 דיווחו על "המרד השקט", בדה־מרקר כינו אותו "מרד של פריווילגים", והגדילו לעשות בישראל היום כשסיקרו את הירידה במספר הנוסעים באוטובוסים בסוף 2023 (זוכרים אם קרה אז משהו?) עם הכותרת "אחרי עלייה של 33% במחיר: ירידה חדה בתיקופי הנסיעות בתחבורה הציבורית". אגב, העלייה במחיר התרחשה רק שנה וחצי לאחר מכן.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
כן, בכל הכתבות האלה היו ציטוטים של כל מיני גורמים ואומדנים, אבל חסר היה דבר אחד – סימוכין. הנתונים הרשמיים משנה לשנה דווקא הראו עלייה, מתונה אמנם, במספר התיקופים בתחבורה הציבורית. הכלכלן אריאל קרלינסקי הוא היחיד שראיתי מעיר שמשהו כאן לא מסתדר – אבל אנשי נתונים הם נודניקים שלא כיף איתם במסיבות, למה להרוס סיפור טוב? החגיגה נמשכה, והגיעה לשיא לפני שבועיים, אז לכאורה הגיעה סוף סוף ההוכחה – פרסום רשמי של הלמ"ס לנתוני התיקופים ב־2025, השנה שבה עלו המחירים במסגרת הרפורמה של רגב.
הכי מעניין
ב־N12 כתבו: "הנתון הרשמי שמוכיח – רגב העדיפה העלאת תעריפי נסיעה והישראלים ויתרו על התשלום באוטובוס". ב־ynet כתבו "הנתונים נחשפים: רפורמת השרה רגב הולידה את מרד התיקופים באוטובוסים". בגוף הכתבה הוסבר שנתוני הלמ"ס חושפים "צניחה דרמטית במספר התיקופים החודשי באמצע השנה שהגיע ביוני לשפל חריג". הנה לכאורה האקדח המעשן – בחודש אפריל 2025 נכנסה הרפורמה של רגב, וחודשיים אחר כך, ביוני, היתה קריסה של עשרות מיליוני תיקופים. "לאחר חודש מאי שבו נרשם שיא שנתי של כ־71 מיליון תיקופים, קרס המספר ביוני ל־47.2 מיליון בלבד - צלילה דרמטית של כ־33.5% בתוך חודש אחד, שהביאה את התיקופים לשפל השנתי", כתבו באתר החדשות הנקרא בישראל.
אלה מכם שלא שכחו את לוח השנה בוודאי זוכרים שבחודש יוני 2025 היה מבצע "עם כלביא". הקורא הנאיבי עשוי לחשוב שלפוטנציאל הנחיתה של טילים בליסטיים על הראש יכולה להיות השפעה דרמטית יותר על ההחלטה של עשרות מיליוני ישראלים בחודש הזה לוותר על נסיעה באוטובוס, בהשוואה למרד מחאה על רפורמה שהעלתה את המחיר ל־26% מהציבור משישה שקלים לשמונה. אבל קראתי את הכתבה פעם, פעמיים ושלוש כדי לוודא: המלחמה עם איראן כלל לא מוזכרת בה. התזה היא שרפורמת רגב גרמה לצניחה בתיקופים, והתזה הוכחה הודות לחודש יוני אשתקד.
למען האמת, קריאת נתוני הלמ"ס המצוטטים בכתבה מדגימה את ההפך הגמור. גם אחרי עליית מחירי התחב"צ, בחודשים אפריל־מאי 2025 נרשם מספר שיא של תיקופים, גבוה יותר מהשנתיים שקדמו לה. הצניחה במהלך "עם כלביא" תוקנה מיד בחודש שלאחריו עם נתון שיא נוסף. כלומר, אם אנחנו מאמינים שלרפורמה של רגב הייתה השפעה על תיקופים באוטובוסים – הרי שהיא דווקא מתואמת עם שיאים חדשים.
האם זה אומר שמדובר ברפורמה טובה? ודאי שלא. שפכתי כאן בשנה שעברה אלפי מילים כדי לטעון ש"צדק תחבורתי" היא נזק נטו לרמת השירות של התחבורה הציבורית בישראל. שהמחיר הוא לא הבעיה של האוטובוסים בישראל, ושהגדלת הסובסידיות לתחבורה ציבורית פי ארבעה בתוך עשור הוכיחה מעבר לכל ספק שאין טעם להמשיך לשפוך כסף על המערכת הזאת ולקבל עלייה מזערית במספר הנוסעים משנה לשנה. אני שותף למחשבה שהרפורמה של רגב גרועה, ועדיין נרתע ונבהל מהמהירות שבה שותפיי לעמדה הזאת רצים לספר לכל העולם בלי שום נתונים שבגללה פרץ מרד תיקופים, וכשמתפרסמים נתונים שמראים את ההפך הגמור – מציגים אותם כאיזו הוכחה ניצחת. ההסתמכות על ירידות בתיקופים במהלך מלחמת איראן או אחרי שבעה באוקטובר היא כבר בדיחה עיתונאית מביכה.
אי־תיקוף בתחבורה הציבורית הוא בעיה אמיתית שמטרידה את חברות האוטובוסים וגורמת להן ולמדינה נזק כספי גדול. אבל היא לא תופעה חדשה. זוכרים שפעם היה מותר לעלות לאוטובוס רק מהדלת הקדמית? כשנפתחה לפני כמה שנים האפשרות לעלות גם מהדלתות שמאחור הוצפו כלי התקשורת בחששות מפני אי־תשלום בגלל השינוי הזה. הצעת חוק ממשלתית מ־2018 הציעה לתקן את סמכויות הפקחים כדי להתמודד עם "ריבוי מקרים של הימנעות מתשלום דמי הנסיעה" ותצפיות שבוצעו בערים שונות ספרו בין 5% ל־23% מהנוסעים שנמנעו מתשלום (תלוי באיזו עיר).
גם ב־2020 בטיוטת חוק ההסדרים אמד משרד האוצר את אובדן ההכנסות למדינה בגין ההשתמטות מתשלום באוטובוסים בכרבע מיליארד שקלים. איך הם חישבו? בהסכמים של המדינה עם אגד כתוב שסופגים כ־7% מהנוסעים שלא משלמים, ואז הכפילו את המספרים ביחס למדינה כולה. מדובר באומדן, לא איזו תגלית מחקרית מבוססת. בשנת 2021, בחוק ההסדרים של ממשלת בנט־לפיד נאמד ההפסד למדינה בגלל גנבי האוטובוסים בכ־300 מיליון שקל. האם גם אז היה "מרד תיקופים" שבמסגרתו אזרחים הביעו "בדרכים לא שגרתיות ושנויות במחלוקת את מחאתם על פעולות הממשלה"?
אגב, הרפורמה של רגב הביאה לכך ששיעור ביזארי של כשלושה רבעים מאזרחי המדינה זכאי להנחות בתחב"צ, ואת עליית המחירים ההכרחית סופגת קבוצה קטנה בהרבה (גילוי נאות: אני חלק ממנה). לפי התקנות, צריך לתקף את הרב־קו גם אם זכאים לנסיעה בחינם, או שנמצאים בנסיעה המשכית מאוטובוס אחר. אם קיימת באמת תופעה של צניחה דרמטית בתיקופים, סביר הרבה יותר להניח שהיא מגיעה מהקבוצה הענקית שלא מקפידה על כך, מאשר מהכרזת מרד מיסים קטנוני של כמה צייצנים מתל־אביב.
בהיותי פרח עיתונות לימדו אותי שגם אם אין הוכחה בדוקה לקיומה של תופעה X, לפעמים מספיקות שלוש דוגמאות כדי לטעון בטלוויזיה שישנם "יותר ויותר" ישראלים שעושים X. המשמעות המקצועית של הפרקטיקה הזאת היא הסקת מסקנות מופרזות מאירועים נקודתיים. העיתונות הישראלית לגווניה ממורכזת חזק מאוד באזור חיוג 03, ובטוויטר, לא פלא שהיא נמצאת בקבוצת סיכון לקבל הדהוד לתופעות מהסביבה הקרובה, ולנפח אותן לכדי אירוע לאומי. ממש כמו במקרה של ההיקף האמיתי של הירידה מהארץ בשלוש השנים האחרונות. אנחנו מאוהבים בסיפור הזה, הוא מהודהד לנו חזק מהסביבה הקרובה, אולי גם משרת את דעותינו הפוליטיות, למה לתת לנתונים להרוס אותו?
עוד כתבות בנושא
