בצל המלחמה והמציאות המשתנה בישראל, יותר מ־200 בוגרות ובוגרים של הפקולטה לעיצוב ב־HIT מכון טכנולוגי חולון הציגו בחודש האחרון את פרויקטי הגמר שלהם. לצד עבודות אמנות והדמיות דיגיטליות, בלטו השנה פרויקטים שנולדו ישירות מחוויות המלחמה – מהאתגרים של הלוחמים בשטח ועד להתמודדות של המשפחות שנותרו בבית.
שמרד הייטק בחולון | צילום: שאטרסטוק
אחד מהם הוא מערכת נשיאה חדשה לאלונקה צבאית, שמאחוריה עומד סיפור אישי. הרעיון נולד בעקבות פציעתו של לוחם המילואים ד' במהלך שירות המילואים. הפציעה נגרמה בעת האימון האחרון לפני כניסה לעזה, לאחר שביצע תנועה לא נכונה עם הכתף וקרע כמה גידים. הוא נאלץ לעבור ניתוח ולאחריו שיקום שנמשך ארבעה חודשים.
אישתו של ד', טל מונטגומרי, בת 30, משרתת בעצמה במילואים ובוגרת לימודי עיצוב ב־HIT. הפציעה של בן זוגה הובילה את טל לבחון מחדש את האופן שבו לוחמי חי"ר נושאים במשך שעות וימים ציוד כבד, ובפרט ציוד רפואי ומציל חיים.
הכי מעניין
"האירוע הזה הצית בי אש", היא מספרת. "רציתי להתעסק במשקלים האלה שלוחמים סוחבים במשך שעות וימים, בלי מספיק התחשבות. בסוף מדובר בגוף האדם, לא ברובוט. התחלתי לחקור איזה ציוד לוחמים נושאים, ובפרט התמקדתי בציוד מציל חיים".
האלונקה בשימוש דקות – ועל הגב במשך ימים
במרכז המחקר שלה עמדה "אלונקת 8", האלונקה התקנית והנפוצה בצה"ל, שמשקלה כ־5.5 קילוגרמים ומשמשת כאמצעי מרכזי לפינוי נפגעים בידי צוותי חי"ר.
בתחילת הדרך התכוונה טל לעצב מחדש את האלונקה עצמה. אלא שככל שהעמיקה בפרויקט, היא הגיעה למסקנה שהבעיה העיקרית אינה האלונקה, אלא הדרך שבה היא נישאת.
לדבריה, מן הנתונים שאספה עלה כי האלונקה משמשת בפועל לפינוי נפגעים בחלק זעיר מזמן הפעילות, בעוד שביתר הזמן היא נישאת על גב הלוחם לצד ציוד רב נוסף. מכאן נולד הרעיון לפתח פתרון שיקל על הנשיאה, מבלי לפגוע בזמינות האלונקה ברגע שבו היא נדרשת.
מערכת ROTEM 8 | צילום: עיצוב ופיתוח: טל מונטגומרי מירי קיסליוק
"הבנתי שאין צורך לעצב עוד אלונקה בעולם", היא אומרת. "צריך שיהיה ללוחם נוח לסחוב את האלונקה הזאת במשך ימים. אין מוצר שגם מאפשר נשיאה נוחה של האלונקה וגם מתייחס לצרכים של הלוחם, שצריך לסחוב בנוסף שלוקר, מים וציוד רפואי. הייתה לי הזדמנות ליצור משהו חדש".
הפתרונות הקיימים בשטח מבוססים, לדבריה, בין היתר על מנשאים דוגמת "גרגורי", שמשקלם כ־2.7 קילוגרמים ושליפת האלונקה מהם עשויה להימשך כ־20 שניות.
המערכת שפיתחה, שקיבלה את השם ROTEM 8, מתחברת לאפודי לחימה קיימים ואינה מחייבת שינוי שלהם. היא מאפשרת ללוחם הנושא את האלונקה לשלוף אותה בעצמו בתוך כשתי שניות, או ללוחם אחר לשלוף אותה מגבו בתוך כשלוש שניות, מבלי שהנושא יידרש להסיר את האפוד.
שינוי נוסף הוא במשקל. המנשא שפיתחה שוקל, לדבריה, כ־900 גרם בלבד – כמעט שני קילוגרמים פחות מחלק מהפתרונות שבהם נעשה כיום שימוש.
"'תיק הנשיאה' של האלונקה שוקל בעצמו כמעט שלושה קילו", היא מסבירה. "אפשר לדמיין שלד של תרמיל טיולים כבד, עם חגורת מותניים ורצועות כתפיים מסיביות. זה למעשה האלתור לסחיבת האלונקה. המנשא שפיתחתי שוקל כ־900 גרם בלבד".
לדבריה, המערכת נבחנה על ידי לוחמים, והטקסטיל שבו נעשה שימוש עומד בדרישות לשימוש במערכת הביטחון. הפיתוח תוכנן מלכתחילה בהתאם לתנאים שבהם אמורים לוחמים להשתמש בו בשטח.
אחת ההחלטות שקיבלה במהלך הפיתוח הייתה להשאיר את האלונקה גלויה ולא לעטוף אותה בתיק סגור, ובמקביל לשמור על מרבית שטח ה־MOLLE – מערכת הרצועות שעל האפוד שאליה מתחבר ציוד – פנוי. מנגנון השליפה העליונה מנצל את התנועה הטבעית שבה נפתחת האלונקה, במטרה לצמצם את מספר הפעולות הנדרשות מרגע הקריאה "פצוע" ועד שהיא מוכנה לשימוש.
"המשפט שליווה אותי לאורך הפרויקט היה: 'לוחם שנושא אלונקה לא מפסיק להיות לוחם'", היא אומרת. "המטרה של ROTEM 8 היא להפוך את האלונקה מציוד מסורבל שמכביד ומפריע ללוחם לחלק אינטגרלי ממערכת הלחימה שלו, וברגע האמת – לזמינה לשליפה מיידית".
כעת היא מקווה שהפרויקט לא יישאר בגבולות תערוכת הבוגרים. "קיבלתי תגובות מדהימות, ומרגש אותי לסיים כך ארבע שנות לימודים. עכשיו אני מנסה להבין איך לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהציע את המוצר לחברות שהן ספקיות מורשות של משרד הביטחון. אני לא רוצה שהוא יהיה 'מבוזבז'. אני מוכנה לעשות את מה שצריך כדי שהוא יגיע לייצור סדרתי ולצה"ל".
"אף אחד לא מדבר על המלחמה שנמצאת בבית"
פרויקט אחר בתערוכה מבקש להפנות את המבט דווקא לעורף. שרון גיאת עמר, שבעלה משרת במילואים, יצרה במסגרת פרויקט הגמר סרטון המבוסס על עדויות של נשות מילואימניקים, המתארות את ההתמודדות עם המלחמה מנקודת מבטן.
"התחושה היא שיש הרבה מודעות למילואימניקים עצמם, ומנגד, למשפחות מובן מאליו שהאישה תתגייס ותעשה את כל הנדרש ממנה בגזרה הביתית", היא מספרת. "אף אחד לא מדבר על המלחמה שנמצאת בבית, בזוגיות".
בסרטון מוצגות סיטואציות מחיי היומיום של משפחות המילואים: אם שמנסה לתפקד כשילדיה סביבה, ילדים שמתמודדים עם החזרה הקצרה של אביהם הביתה לפני שהוא יוצא שוב לצבא, וגם תחושת הנטישה שעלולה להתעורר כאשר השגרה המשפחתית נקטעת פעם אחר פעם.
לדברי שרון, אחת הנקודות שעלו מהעדויות היא הפער בין האופן שבו החברה והילדים תופסים את המילואימניק לבין האופן שבו נתפסת בת הזוג שנותרת בבית. "הילדים תופסים את אבא כ'גיבור על' כי יש לו מדים והוא נוהג על טנק, אבל מול העיניים שלהם נמצאת אמא שנאבקת במציאות היומיומית ולא מקבלת שום תיוג מיוחד", היא אומרת.
אחת הסצנות מתארת אם שמתעוררת לאזעקה באמצע הלילה, לאחר שהרדימה את ילדיה, ונאלצת לבדה להוציא שני ילדים ישנים למקלט השכונתי.
עבור שרון, הנושא אישי במיוחד. שבוע בלבד לאחר חתונתה יצא בעלה לארבעה חודשי מילואים, והיא נותרה לבדה בדירה שאליה נכנסו זה עתה.
"הייתי ארבעה חודשים לבד בבית. למעשה כמעט לא חווינו נישואים", היא מספרת. "מתוך שנה של נישואים הוא היה חצי שנה במילואים, ובסך הכול עשה כמעט 600 ימי מילואים. אין שגרה. אחרי תקופה קצרה הוא שוב יוצא לכמה חודשים ואי אפשר לתכנן תוכניות. כמובן שגם ירח דבש לא היה".
לדבריה, חוסר הוודאות מלווה כמעט כל החלטה הנוגעת לעתיד. "המשמעות היא להיות לבד בבית, עם החרדות והדאגות, ולחכות להודעה בכל יום – כשלפעמים היא בכלל לא מגיעה. אני לא יכולה לתכנן ילדים או דברים אחרים בעתיד, כי אני לא יודעת מה יהיה בעוד שנה, חודש או אפילו שבוע".
שני הפרויקטים שונים מאוד זה מזה: האחד מבקש לפתור בעיה פיזית ומבצעית בשדה הקרב, והשני לתת ביטוי למחיר המשפחתי והאישי של שירות המילואים. אך שניהם משקפים את האופן שבו המלחמה נכנסה גם לעבודותיהם של דור המעצבים הנוכחי.
עבור בוגרי HIT, לפחות בחלק מהפרויקטים שהוצגו השנה, העיצוב לא נולד מתוך שאלה אסתטית בלבד. הוא התחיל בחוויה אישית – פציעה, פרידה, עומס או חרדה – והפך לניסיון למצוא לה מענה ממשי.
עוד כתבות בנושא
