"בלמנו את ההסתננות וגרמנו לרוב המסתננים שכבר היו פה לעזוב"

בסבב הראיונות שקיים לאחרונה יואב הורוביץ, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בערוצי הטלוויזיה, הוא מתח ביקורת על נסיגת נתניהו ב־2018 מ"מתווה האו"ם" בסוגיית המסתננים. כזכור, נתניהו הכריז אז כי הוא מתכוון לקבל את המתווה שהגיש מאיר בן־שבת, אז ראש המל"ל, מתווה שהורוביץ המליץ עליו, אבל מהר מאוד נסוג ממנו בעקבות ביקורת קשה מימין. המתווה ההוא היה אמור להוציא מהארץ כ־16,250 מסתננים מאריתריאה, אבל להעניק לכ־16 אלף הנותרים תושבות זמנית, היתר עבודה וגישה למערכות הבריאות והרווחה. הורוביץ טען שנתניהו ביטל את המתווה מטעמים לא ענייניים ובעקבות לחצים מבית, ושאם היה מקבל אותו, "דרום תל־אביב הייתה היום נקייה ובנויה מחדש".

בפועל מתברר ששמונה שנים אחרי הסאגה ההיא, מספר גדול עוד יותר של מסתננים עזבו את ישראל. בשיאו, מספר המסתננים מאריתריאה ומסודן הגיע לכ־64 אלף, על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה. כיום מדובר בכ־20 אלף מסתננים שנותרו בישראל, פחות משליש. החלוקה הפנימית היא כ־13 אלף מאריתריאה, וכ־7,000 מסודן.

"הבעיה הצטמצמה באופן משמעותי, בלמנו את התופעה של ההסתננות מהגבול הדרומי וגרמנו לעזיבתם של רוב המסתננים שכבר היו בישראל", מצהיר בועז יוסף, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, ומסביר כיצד זה קרה. "זה היה פועל יוצא של מכלול צעדים שנעשו ובהם בניית הגדר, פעולות של הרשות לעידוד יציאה מרצון, וגם מאמץ מדיני מול מדינות שלישיות. הם באו לפה כי הם הבינו שאנחנו מדינה דמוקרטית ושהם יכולים להגיע, להגיש בקשת מקלט ונהיה חייבים לדון בה, ומכיוון שהיו הרבה בקשות כאלה והתהליכים יכולים לקחת שנים, בינתיים הם יכולים להישאר כאן. חלק מהמסתננים, למעשה רובם, ביקשו מקלט בלי עילה אמיתית. אנחנו פועלים על פי החוק ועל פי האמנות הבינלאומיות, אבל לא מעבר לכך. אין לנו אפשרות לקלוט ולשכן כאן כל אדם שיגיע ויבקש מקלט. בחלק גדול מהמקרים בדקנו וגילינו שהטענות פשוט לא היו נכונות. נכנסנו לרשתות החברתיות ומצאנו מידע שסתר את הסיפור שסופר לנו. היה אפילו מקרה שבו אדם הגיע לריאיון על סמך בקשה שהגיש ולפיה הוא נרדף בשל היותו להט"ב, אבל בריאיון הוא הכחיש את זה. התברר שמישהו אחר כתב עבורו את בקשת המקלט והוא אפילו לא ידע מה בדיוק נכתב בה.

"הרבה אנשים רוצים לחיות כאן כי החיים בישראל טובים יותר מאשר במדינת המוצא שלהם, אבל זה עדיין לא הופך אותם לפליטים. יש גם עובדים זרים שהבאנו לישראל באופן חוקי, וכשמסתיימת תקופת העבודה שלהם חלקם לא רוצים לחזור. אפשר להבין למה; הם יכולים להרוויח כאן בחודש סכום שבמדינת המוצא שלהם ייקח להם שישה או שבעה חודשים להרוויח. אפשר גם לראות בזה מחמאה למדינת ישראל. אנשים ממדינות רבות מנסים להשתקע פה בכל דרך אפשרית, ולא רק מאפריקה. גם מרוסיה, מאוקראינה וממדינות נוספות. כנראה שהחיים פה טובים בהרבה ממה שאנחנו יודעים להעריך".

היו תקופות שבהן נושא המסתננים עמד במרכז סדר היום, עם עשרות אלפים שחיו בישראל ועם מהומות של מסתננים. במהלך השנים נוסו הרבה אסטרטגיות להתמודדות, חלקן נפסלו בבג"ץ. עכשיו אתה אומר שבעצם חלק גדול מהם כבר לא כאן. לאן הם הלכו?

"במשך השנים יצאו מישראל, במסגרת יציאה מרצון, כ־28 אלף מסתננים, וחלקם גם יצאו בלי עזרתנו. בהתאם למדיניות הממשלה, את מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן אנחנו לא מגרשים למדינות המוצא, אבל כן מציעים להם מענק של 3,000 דולר ל'יציאה מרצון', וקונים להם גם את כרטיס הטיסה. הם עזבו למדינות שלישיות, הרבה מהם לקנדה. ממדינות אחרות יש גם הרחקות שלא מרצון".

סוגרים את הפער

בעבר, אומר יוסף, תהליך הטיפול בבקשת המקלט היה ממושך והגיע לעיתים גם לארבע שנים, "בגלל הכמות הגדולה של הבקשות והיקף העבודה שנדרש בכל בקשה. אתה לא יכול פשוט לשלוח לאדם מכתב, 'בקשת המקלט שלך לא אושרה'. אתה צריך לזמן אותו, לשמוע אותו, לערוך ריאיון מסודר, לתעד ולתמלל אותו. אתה צריך גם מתורגמן לשפה שהוא מדבר. אחר כך צריך להעביר את כל החומר לוועדה, שיושב בה גם עורך דין. כל הדבר הזה לוקח זמן".

כמו בתחומים אחרים בחיינו, התפתחות הטכנולוגיה והבינה המלאכותית חוללה שינוי גם כאן. "אנחנו משתמשים היום בתוכנה שמתרגמת באופן סימולטני מהשפה של מבקש המקלט לעברית ובחזרה, ובמקביל הכול נכנס ישירות לתמלול. אין צורך בעבודה ידנית, ומצטמצם גם החשש שמתורגמן ישמיט או ישנה משהו. גם בטכנולוגיה יכולות כמובן להיות טעויות, אבל בעיניי זה עדיף על מצב שבו הדברים משתנים במהלך התרגום. אנחנו מבצעים את התהליכים האלה הרבה יותר מהר וזה כבר לא לוקח שנים אלא כמה חודשים. הטכנולוגיה עוזרת לנו לסגור את הפער שנוצר במשך השנים".

כבר לא מגיעים מסתננים חדשים?

"כמעט שלא, גם כי הם יודעים שאנחנו מטפלים היום בבקשות המקלט הרבה יותר מהר. כ־95 אחוזים מבקשות המקלט הן למעשה בקשות סרק, שמוגשות כדי לאפשר למבקש להישאר כאן בתקופת הבדיקה, ומכיוון שהתהליך הזה התקצר, אין להם תמריץ לבוא". לדברי יוסף, נכון להיום ישנן כ־28 אלף בקשות מקלט פתוחות, שמתוכן כ־12 אלף הן בקשות של עובדים זרים שהגיעו לכאן באישור ומבקשים להאריך את שהותם.

ההתייעלות הטכנולוגית של רשות האוכלוסין, אומר יוסף, איננה נשארת בתחום בקשות המקלט. "היה פה מצב של כמעט שנתיים בלי מנכ"ל קבוע, ומטבע הדברים לא התקבלו החלטות לטווח ארוך, שאנחנו מקדמים עכשיו. היום כשאת חוזרת מחו"ל התורות בביקורת הגבולות אפסיים. אין בַּקרים, הכול דרך מכונות. גם התורים לקבל דרכון התקצרו, יצרנו בתוך הלשכות עמדות דיגיטליות לחידוש דרכונים. בקרוב יהיו לשכות דיגיטליות לגמרי, ללא פקידים בכלל, שיהיו פתוחות עד עשר בלילה.

"אנחנו מנסים להגיע למצב שבעתיד הקרוב, בעוד שנתיים בערך, תוכלי לחדש דרכון מהבית באמצעות הטלפון. תידרשי פעם אחת בחיים לפגוש פקיד, רק בפעם הראשונה שתעשי את הדרכון. אבל יהיה לנו מכשול אחד – לוודא שהאדם שמחדשים לו את הדרכון אכן חי. יש היום טכנולוגיה שיכולה לבדוק את זה. זה הולך להיות ככה בכל העולם. לא תצטרכי גם תעודת זהות פיזית, זה יהיה כמו כרטיס אשראי בטלפון. יהיה 'ארנק דיגיטלי' ובתוכו דרכון, תעודת זהות, תו נכה, רישיון ירי, רישיון טיס, הכול.

"אנחנו המשרד היחיד במדינת ישראל שמקבל קהל בכמות כזו. יש לנו יותר מחמישים לשכות ברחבי הארץ, וכשני מיליון מבקרים בשנה שבאים לחדש תעודת זהות, דרכון, בקשות אשרה, בקשות של איחוד משפחות, אזרחות, תושבות. אני רוצה שיעשו הכול מהבית. אנשים מפספסים היום חצי יום עבודה כדי לחדש דרכון. עומדים בפקקים, מחפשים חניה. זה יהיה חיסכון אדיר בזמן".

צומחים למרות הכול

בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר ואיסור הכניסה שהוטל על עובדים פלסטינים, נוצר בישראל לחץ להכניס יותר עובדים זרים, בעיקר לענף הבנייה. הגוף המופקד על מתן אשרות לעובדים זרים הוא רשות האוכלוסין וההגירה. ערב המלחמה היו בישראל כ־147 אלף עובדים זרים, ועוד כ־110 אלף עובדים פלסטינים. היום חיים בישראל כ־255 אלף עובדים זרים, והכוונה היא להגדיל את המספר הזה לכ־330 אלף.

"אנחנו עדים לתופעה מדהימה במדינת ישראל", סבור יוסף. "אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה קשה מאוד, אנחנו רואים למרות הכול צמיחה משמעותית. ענף הבניין דורש עוד עובדים, התעשייה והמסחר דורשים עוד עובדים, וכך גם המסעדות ובתי המלון. העובדים הזרים האלה לא באים במקום עובדים ישראלים, אלא בנוסף להם. גם בחקלאות יש דרישה עצומה לעובדים. אין כמעט צעירים ישראלים שרוצים היום לעבוד בחקלאות. אם לא נכניס עובדים זרים, לא תהיה פה חקלאות. המעסיקים מצידם היו מעדיפים להעסיק ישראלים, כי העובדים הזרים יקרים יותר. מעבר לשכר, המעסיק צריך לשלם את כל התשלומים הנלווים ולדאוג למגורים בתנאים ראויים".

אז שישלמו יותר לישראלים.

"משלמים, ועדיין הם לא באים. שיעור האבטלה בישראל נמוך מאוד. כמה ישראלים רוצים היום לעבוד בעבודות כפיים מסוימות? כמעט אף אחד".

כשהתקבלה ההחלטה להגדיל משמעותית את מספר העובדים הזרים, הוחלט גם להגדיל את מספר פקחי האכיפה, אבל זה לא קרה. אנחנו מכניסים הרבה מאוד עובדים זרים לישראל, אבל לא יכולים לוודא שהם יוצאים מפה כשאשרת העבודה שלהם מסתיימת.

"כשהוחלט לא להחזיר את העובדים הפלסטינים, הוחלט להגדיל את מספר העובדים הזרים ונקבע גם יחס מסוים של כוח אדם לצורך הטיפול בהם. אבל למדינת ישראל לא היה ניסיון עם מספרים כאלה של עובדים זרים. לא אנחנו קובעים את המספרים, הממשלה קובעת ואנחנו מיישמים. הממשלה רוצה לדרבן את המשק, וזה יעלה את התוצר ויוריד את יוקר המחיה. אם הממשלה לא תעקוב אחרי הדרישה שעולה מהמשק, הוא לא יוכל להתפתח".

אבל אתם אלה שרואים גם את המחיר של הכנסת כל־כך הרבה עובדים זרים. אתם יודעים כמה מהם נשארים פה וקשה למצוא ולהוציא אותם.

"נכון, ואנחנו מציגים לממשלה את המחיר ואת הצורך בעוד כוח אדם כדי להתמודד. כשמגיעים לממשלה ואומרים שרוצים להגדיל את מכסות העובדים הזרים, אנחנו תומכים במהלך אם זה מה שהמשק צריך, אבל כל תוספת של עובדים זרים צריכה להיות מלווה גם בתוספת כוח אדם לקליטה ואכיפה. אנחנו יודעים לעשות אכיפה, אנחנו מגיעים לבתי עסק שמעסיקים עובדים זרים ובודקים אותם, מוודאים שלכולם יש אשרה בתוקף. אנחנו גם בודקים את תנאי העבודה והמחיה של העובדים. היום גם ראש הממשלה והצוות שלו מבינים שהתקן שנקבע לפני כשלוש שנים כבר לא ריאלי, והנושא נמצא בדיונים".

אז מבחינתך, למרות הקשיים והצורך באכיפה, התועלת שבהבאת עובדים זרים גדולה מהמחיר?

"צריך להסתכל על התמונה הרחבה. באמצעות העובדים הזרים אנחנו מסייעים למשק לצמוח ולהתפתח. הם מאפשרים לקיים את החקלאות ולהפעיל מפעלים ותעשיות. אפילו בתעשיות שתומכות במערכת הביטחון יש עובדים זרים. רשתות השיווק צריכות אנשים שיסדרו מוצרים על המדפים. בבניין, אם לא היו פלסטינים ולא עובדים סינים, מחירי הדירות היו נוסקים לשמיים. היום מדברים אפילו על הבאת נהגים זרים לתחבורה הציבורית. חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי, דיבר גם על סייעות בגני ילדים.

"אני לא מצדד במי שנשאר פה בניגוד לחוק, אבל צריך להבין שמי שנשאר פה נשאר כדי לעבוד. הוא לא מזיק, אלא עובד בעבודה שצריכים אותו בה. צריך לקיים את החוק, אבל כשאנחנו בוחנים את הסיכון שבהגדלת מספר העובדים הזרים מול התועלת שלהם למשק, בעיניי הסיכון הזה אינו גדול ביחס לתועלת העצומה".

דובר על החלת חובת פיקדון גם על עובדים זרים בחקלאות, זה עדיין לא קרה.

"הייתי מעדיף שלכל עובד זר יהיה פיקדון. זה אחד הכלים האפקטיביים כדי לגרום לעובד לצאת מישראל בתום התקופה שהותרה לו. הוא יודע שאם הוא לא יוצא מהארץ בזמן, הוא עלול לאבד את כספי הפיקדון. זה סכום שמורכב מכספי הפיצויים וההפרשות הסוציאליות של העובד, והוא יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים".

בסופו של דבר אנחנו מדינה יהודית. כשאתה מכניס מאות אלפי עובדים זרים, אין חשש שחלקם ישתקעו כאן?

"רובם לא באים כדי להשתקע. לרבים מהם יש משפחות במדינות המוצא. קחי למשל את העובדות שמגיעות לסיעוד. לרבות מהן יש בעל וילדים שנשארו בבית. תקופת העבודה היא חמש שנים ושלושה חודשים, ויש מקרים שהעובד רוצה להישאר עוד קצת. יש גם מקרים שבהם המטופל הסיעודי עדיין זקוק לעובדת והיא לא רוצה לעזוב אותו".

יש עכשיו דיון סביב ישראלים שעוזבים את הארץ. יש לכם נתונים על מספר הישראלים שעזבו בשנים האחרונות?

"לא. זו שאלה שמפנים אלינו הרבה מאוד, אבל אין לנו דרך לדעת מי עזב את ישראל ומי יצא לחו״ל לתקופה מסוימת. אנחנו יודעים כמה אנשים יצאו, לא למה הם יצאו ולכמה זמן".

אז מאיפה מגיעים הנתונים שמתפרסמים על ירידה מהארץ?

"מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הם בנו מתודולוגיה משלהם כדי להעריך את הנתונים האלה. אצלנו אין נתון שאומר 'האדם הזה עזב את ישראל'".

הפה שאסר

בועז יוסף נכנס לתפקידו הנוכחי באפריל האחרון. "רשות האוכלוסין היא גוף מעניין ומאתגר שנוגע כמעט בכל תחום בחיי האזרח, מלידתו ועד פטירתו", הוא אומר. "אנחנו נמצאים שם כשהוא עובר במעברי הגבול, כשנולד לו תינוק, כשההורים שלו נזקקים לעובדי סיעוד".

ב־34 שנותיו בשירות הציבורי מילא יוסף מגוון תפקידים במשרד הפנים ובשלטון המקומי, אבל שמו נקשר במיוחד לכהונתו כיו"ר הוועדה הקרואה בטבריה, עיר הולדתו. לאחר שתפקיד הוועדה הקרואה הסתיים, נעשה ניסיון לשנות את החוק כדי לאפשר לו להתמודד בבחירות לראשות העיר, אך המהלך עורר ביקורת רחבה ובסופו של דבר נפסל בבג"ץ.

התאכזבת כשלא התאפשר לך להתמודד על ראשות העיר טבריה?

"מבחינתי לא רציתי ולא התכוונתי להתמודד על ראשות העיר, אבל פנתה אליי קבוצה של תושבים שראו את ההצלחה בעיר, ביקשו שאמשיך ופנו לליכוד כדי לתקן את החוק. אחרי 35 שנים שהעירייה הייתה בגירעונות קבועים ותוכניות הבראה, עם חשב מלווה, פיטורי עובדים ושביתות – פתאום היה סדר. מקבלים שירות טוב יותר, אין גירעונות, יש פיתוח של שכונות וכבישים, מערכת המים והביוב תקינה, נבנו שבעה בתי מלון חדשים, חופים חדשים. בדקו מתי החוק הזה השתנה ומצאו שח"כ שהיה חבר מועצה בלוד, שאולי היו לו אינטרסים להתמודד בלוד אחרי הוועדה הקרואה שהייתה שם, הכניס את הסעיף שחבר ועדה ממונה לא יוכל להתמודד בבחירות. התיקון הזה עבר עם שבעה חברי כנסת בלבד.

"הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם הכנסת חוקקה אפשר לתקן, וכך עשו. היו כאלה שזה לא מצא חן בעיניהם, הם טענו שיש לי יתרון מובנה והלכו לבג"ץ. אני לא חושב שהיה לי יתרון, להפך. הפעלתי יד קשה בעיר, והגעתי ל־94 אחוזים של גביית ארנונה. אצלי לא הייתה חניה בחינם, היו דו"חות חניה ומשטר תקיף. לא יכולת לפתוח עסק ללא רישיון או לבנות באופן לא חוקי, הייתה אכיפה מלאה. הורדתי מאות עמודי חניה לנכה שהיו מזויפים. ובכל זאת בג״ץ החליט אחרת. לדעתי זו החלטה שגויה, שמנעה את הזכות לבחור ולהיבחר. טענו שמדובר בחוק פרסונלי, זה לא נכון. יש כמה ועדות קרואות בארץ, וזה חל גם עליהן. אבל אנחנו מדינת חוק, ודווקא קיבלתי את ההחלטה בשמחה רבה. אפילו בירכתי הגומל בבית הכנסת".

לא רצית להיות ראש העיר?

"בתוך תוכי לא רציתי, זו עבודה תובענית. בעצם כבר השפעתי על מה שאני יכול, שיניתי את המצב של העירייה לאין שיעור. כל אחד בעיר יגיד לך".

תשקול בעתיד לרוץ בטבריה? אולי ללכת לפוליטיקה הארצית?

"אני נשאר במנהל הציבורי. נכנסתי לרשות האוכלוסין, ופה אני פועל לשנות".