בהחלטה קצרה, כמעט לקונית, שנתנה לפני כשבועיים שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק־ארז, נבלם "חוק שיר חג'אג'", שנה תמימה לאחר שחוקק ורגע לפני שהרשויות החלו ליישמו בשטח. החוק, שהוא למעשה סעיף שנוסף לחוק האזרחות והכניסה לישראל, נועד למנוע את האבסורד המאפשר לקרובי מחבלים לקבל מעמד בישראל במסגרת מה שמכונה "איחוד משפחות".
צילום: באדיבות המשפחה
את הכינוי חוק שיר חג'אג' קיבל הסעיף, שנחקק בחודש יולי 2025, בעקבות מאבק ציבורי שניהלו הוריה של סגן שיר חג'אג' ז"ל, שנרצחה בפיגוע בטיילת ארמון־הנציב בינואר 2017. ההורים, מירב והרצל, גילו לחרדתם לפני כמה שנים כי קרובי משפחה פלסטינים של רוצח בתם, המחבל פאדי אל־קנבר, קיבלו מעמד בישראל, וכי הרשויות ממשיכות לחדש את היתר הישיבה שלהם. האבסורד הביא אותם לפעול לקידומו של תיקון לחוק, שימנע את המשך ישיבתם בישראל של קרובי משפחת המחבל, כמו קרוביהם של מחבלים נוספים. אליהם חבר ח"כ עמית הלוי מהליכוד, שביקש זה מכבר לפעול לסתימת הפרצות שבחוק האזרחות והכניסה לישראל.
סיפורו של החוק מתחיל בעשור הראשון של המילניום, מיד לאחר הפיגוע במסעדת מצה בחיפה שבו נרצחו 16 אזרחים ישראלים, בהם שלושה אבות עם ילדיהם. זמן קצר לאחר הפיגוע התברר כי המחבל המתאבד, שאדי זכריה טובאס, הוא פלסטיני שקיבל מעמד בישראל באמצעות נוהל "איחוד משפחות". על פי הנוהל, שהיה בתוקף מאז הסכמי אוסלו ועד חקיקת החוק לראשונה בשנת 2003, פלסטינים שנישאו לישראלים, ופלסטינים שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה שהם אזרחים ישראלים, היו יכולים לקבל רישיון להתגורר ולעבוד בישראל. מדובר היה בתהליך מדורג, שראשיתו באישור שהייה זמני וסופו עשוי היה להגיע עד לקבלת אזרחות ישראלית מלאה, כולל זכות הצבעה לכנסת. במסגרת הנוהל קיבלו מעמד בישראל יותר מ־130 אלף פלסטינים, באופן שגורמי ביטחון ודמוגרפים ישראלים הגדירו כ"שיבה שקטה". ואולם הפיגוע, שחשף את הסכנה העצומה שבתופעה, הביא את הרשויות ליזום את חקיקת חוק האזרחות והכניסה במתכונת של הוראת שעה המתחדשת מדי שנה.
הכי מעניין
תחילה ביקש המחוקק לחסום באופן כמעט הרמטי את האפשרות של פלסטינים לקבל מעמד במדינת ישראל, אך בעקבות עתירות לבג"ץ, וכחלק ממה שהוגדר "דיאלוג חוקתי" בין בית המשפט לכנסת, נוספו לחוק שורה של חריגים. מדובר בסעיפים שהפכו עם השנים לחלק אינטגרלי מהחוק, ולמעשה מצמצמים את תחולתו והופכים את המחסום שהמחוקק ביקש להציב, לגדר מלאה בפרצות.
כך למשל, סעיף 4 לחוק קובע שאישה מעל גיל 25 או גבר מעל גיל 35 יוכלו לקבל היתר שהייה בישראל אם הם נשואים לאזרח ישראלי או לתושב קבע. סעיף 6 לחוק מחריג ממנו ילדים, ואילו סעיף 7 פותח פתח נרחב למתן רישיונות שהייה בישראל מטעמים הומניטריים. כל השינויים הללו נעשו בחוק לאורך העשור הראשון שלאחר חקיקתו, במטרה למנוע את מימוש האיום שבג"ץ יפסול לחלוטין את החוק.
חשוב להבהיר: לא היה מדובר באיום ערטילאי. בשנת 2006 קבע הרכב של בג"ץ, ברוב של שישה שופטים נגד חמישה, שמדובר בחוק לא חוקתי. החוק ניצל מפסילה על חודו של קול, מטעמים טכניים בלבד. בין שופטי המיעוט שביקשו לפסול את החוק לאלתר היה נשיא בית המשפט העליון באותם ימים, פרופ' אהרן ברק. חמש שנים מאוחר יותר, בראשית 2006, חמק החוק בשנית מפסילה, וגם הפעם על חודו של קול ברוב של שישה נגד חמישה, כאשר גם בפעם הזו נותרה נשיאת העליון דורית ביניש במיעוט. החוק אומנם ניצל, אך במחיר כבד של אותן פרצות רבות שנוצרו בו בלחץ בג"ץ. הפרצות הללו נותרו בתוקפן עד היום, גם לאחר שהחוק פקע בשנת 2021 ונחקק מחדש בשנת 2022.
רונן בר תמך
צילום:
כאשר ח"כ עמית הלוי נבחר לכנסת הוא הניח על שולחנה הצעת חוק שמטרתה לסגור את כלל הפרצות שבחוק האזרחות והכניסה. כצעד ראשון בדרך למטרה הוא חבר להוריה של שיר חג'אג' בקידום יוזמתם המצומצמת יותר, הנוגעת לבני משפחותיהם של מחבלים. בבסיס ההצעה עמדה העובדה שהמעמד הניתן כיום לפלסטינים בישראל, על פי החריגים שבחוק האזרחות והכניסה, הוא כמעט תמיד זמני – או בדמות אישורי שהיה זמניים, או בדמות רישיונות לישיבת עראי המקנים למחזיקים בהם סל זכויות רחב יותר, אך גם אותם יש לחדש אחת לכמה שנים. הצעת החוק, שחוקקה בתום "מלחמת חפירות" ארוכה ועקשנית, כהגדרתו של הרצל חג'אג' בשיחה עימנו, קובעת כי קרובי משפחות מחבלים לא יקבלו אישורי שהייה ורישיונות ישיבה, ואם כבר קיבלו – האישורים והרישיונות לא יחודשו.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בראשית הדרך, מספר חג'אג', המטרה לא הייתה לחוקק חוק. "פנינו לשר הפנים דאז אריה דרעי, והוא החליט לשלול את היתרי השהייה מקרובי המשפחה של המחבל שרצח את שיר שלנו. חשוב להבין שמדובר בדרגה הכי נמוכה של זכות להתגורר בשטח ישראל, והשר דרעי החליט, מטעמי הרתעה, לשלול ל־19 מבני המשפחה את ההיתרים הללו, במטרה להרתיע מחבלים עתידיים. חלק מבני המשפחה הללו הביעו תמיכה במעשיו של המחבל, צהלו ובירכו עליהם, ואחרים שתקו. הם כמובן ערערו על ההחלטה, ותוך כדי התהליך המספר ירד ל־11. ההליך בעניינם נמשך כמה שנים בבית הדין לעררים של רשות האוכלוסין. מירב ואני הלכנו וישבנו שם בכל דיון, לא ויתרנו ולא שתקנו.
"בתום הליך ארוך ומתיש שנמשך חמש שנים", ממשיך ומספר הרצל חג'אג', "הדיין אילן חלבגה החליט לאשר את שלילת היתרי השהייה בעילה של הרתעה. אבל קרובי המשפחה של המחבל לא התייאשו. הם ערערו לבית המשפט המחוזי בירושלים, והוא קבע ששר הפנים לא מוסמך לשלול היתרי שהייה ולגרש מטעמי הרתעה. השופטת תמר בר־אשר חזרה בדיון על הסיפור של הג'ינג'ים ו'מה יקרה אם יחליטו לגרש את הג'ינג'ים', ואנחנו הבנו מיד שהיא לא איתנו. בפסק הדין היא הבהירה שכדי שאפשר יהיה לגרש בעילה של הרתעה, צריך לחוקק חוק. ביקשנו משר הפנים, שאז כבר היה השר משה ארבל, להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. השר ארבל התחמק וטען שצריך אישור של הקבינט, וככה הגענו ליוזמה לחוקק את החוק".
בשלב הזה חברו בני הזוג חג'אג' לח"כ עמית הלוי, ביוזמת החקיקה. "פנינו לעוד חברי כנסת", מציין הרצל, "והוא היחיד שהרים את הכפפה ונשאר איתנו עד הסוף. יש הרבה יוזמות, ולפעמים חברי כנסת או שרים מתעייפים ומתייאשים באמצע הדרך. הם מחפשים את הכותרת, אבל לאורך התהליך לא מתעקשים על הניסוח והפרטים, ובסוף יוצא חוק בלי שום שיניים. עמית הלוי היה איתנו יד ביד בכל תהליך החקיקה".
הצעת החוק זכתה לתמיכה רחבה מצד חברי הכנסת. גורמי המקצוע במשרדי הממשלה ונציגי גופי הביטחון שהופיעו בכנסת הביעו גם הם תמיכה. במהלך החקיקה הוצגו נתונים שומטי לסת בדבר היקף מעורבותם בטרור של פלסטינים שנכנסו לישראל בחסות המסלול של "איחוד משפחות". ח"כ הלוי מספר שנציג השב"כ ניגש אליו בתום הדיון בוועדה והסביר לו שהנוסח שהוא חותר אליו אומנם גורף מדי, אך השירות תומך בעיקרון שבבסיס ההצעה. הנציג ציין שאפשר לספור על אצבעות הידיים את מספר המחבלים ערביי ישראל שביצעו פיגועים ושאינם דור ראשון או שני לאיחוד משפחות עם פלסטינים תושבי יו"ש. "הוא הבהיר לי שזו עמדתו של מי שהיה אז ראש השב"כ, רונן בר", מדגיש ח"כ הלוי בשיחה עימנו. "עם כל הביקורת שיש לי על רונן בר, מתברר שאפילו לו הייתה ברורה הנחיצות הביטחונית של היוזמה הזו".
ואולם התמיכה הרחבה בעיקרון שמאחורי החקיקה לא הפחיתה את הקשיים שבהם נתקלה ההצעה בתהליך החקיקה. חג'אג' מספר על שורת ניסיונות להכשיל את החוק מצד מה שהוא מגדיר "הפקידות המשפטית", שלא אהבה את היוזמה מלכתחילה. "בפעם הראשונה החוק עבר ברוב של 31 חברי כנסת, אבל אז התברר שהיועצים המשפטיים, כחלק מהמשחקים שלהם, קבעו שלחוק הזה עשויה להיות השפעה תקציבית, וזה אומר שבלי רוב של 51 חברי כנסת החוק לא יכול לעבור. תגיד לי אתה, איזו השפעה תקציבית יש לחוק כזה? היה ברור שזה תרגיל, והתוצאה שלו הייתה שהחוק שבעצם עבר, כאילו לא עבר. צריך היה לחכות עוד חצי שנה עד שאפשר יהיה להעלות את החוק פעם נוספת להצבעה והוא יוכל לעבור. אתה מבין את המשחקים שלהם? אנחנו לא ויתרנו וגם לא הסכמנו לחכות. פנינו ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה בבקשה לקצר את תקופת ההמתנה, והוא באמת דאג לאישור חריג להעלות את החוק פעם נוספת להצבעה במליאה. בהצבעה הנוספת גויס הרוב הדרוש והחוק עבר".
מצפצפים על החוק
החוק אושר כאמור בחודש יולי 2025, ונראה היה שהאבסורד בא על פתרונו. ואולם עד מהרה התברר שהרשויות פשוט מתעלמות מחוק מפורש של הכנסת ולא מיישמות אותו. מי שגילה את המציאות האבסורדית הזו הוא ח"כ עמית הלוי, שהוביל כאמור את החקיקה. לדבריו, הוא הבין שהרשויות מצפצפות על החוק, בגיבוי הייעוץ המשפטי. ברשות האוכלוסין טענו שהם אינם ערוכים ליישום החוק משום שלא קיבלו מהשב"כ את המידע הדרוש כדי שיוכלו לבדוק אם המבקשים לחדש את היתרי השהייה ורישיונות הישיבה הם קרובי משפחה של מחבלים. הלוי לא קנה את ההסבר וטען כי אם לא ניתן לבדוק את הבקשות, פקידי הרשות היו צריכים לעצור את הטיפול בכל הבקשות.
בדיון שנערך בכנסת כחצי שנה לאחר סיום החקיקה התפרץ הלוי במילים חריפות על הפקידים שהשתתפו בדיון. "יש חוק במדינה הזאת, ולא אכפת לכם מהחוק. אתם מבזים את החוק ואתם צריכים להיות בכלא כמו עבריינים", הטיח בהם, והבהיר כי יפעל להענשת עובדי מדינה שלא יפעלו בהתאם לחוק שהתקבל בכנסת. "אתם לא תהיו עבריינים בחסות החוק, זה עולה בחיים של אנשים וזה לא יעבור בשתיקה. אני אדרוש גם ממבקר המדינה וגם מנציב שירות המדינה להעמיד אתכם לכל הפחות לדין משמעתי".
איומיו של ח"כ הלוי בוועדה לא הביאו לשינוי מיידי, אך בסופו של דבר הם פעלו את פעולתם. לפני שבועות ספורים הודיעה המדינה כי היא נערכת ליישם את החוק מ־1 באוגוסט 2026. אלא שכאמור, יום אחד בלבד לפני שהרשות החלה ליישם את החוק, יותר משנה לאחר שנחקק, בלם בג"ץ את יישומו. את העתירות נגד החוק הגישו, זמן קצר לאחר אישורו בכנסת, שלושה ארגוני שמאל מוכרים המרבים לעתור לבג"ץ: האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט, ורופאים לזכויות אדם.
בעתירה נטען כי החוק שובר את הכלל שלפיו בקשתו של אדם לקבל מעמד בישראל נבחנת באופן אינדיווידואלי, ולא לפי מעשיהם של קרובי משפחתו. לטענת העותרים, חוק האזרחות והכניסה לישראל הוא חוק מפלה הפוגע בזכויות אדם ואזרח עוד לפני התיקון המדובר, שמעמיק עוד יותר את הפגיעה. נוכח זאת ביקשו העותרים לפסול את החוק, ובינתיים להוציא צו ביניים שימנע את כניסתו לתוקף. צו כזה לא הוצא עד לאחרונה, בין השאר לאחר שהמדינה ציינה בהודעותיה לבג"ץ כי רשות האוכלוסין ממילא איננה ערוכה עדיין ליישום החוק. אך כעת, לאחר שהמדינה הודיעה כי היא מתכוונת להתחיל סוף סוף ביישום, הוציאה השופטת ברק־ארז את צו הביניים שיאפשר את המשך שהייתם בישראל של קרובי מחבלים. זאת, לדבריה, "בשים לב לתפקידו של הצו למנוע תוצאות בלתי הפיכות".
ההחלטה הזו מכעיסה מאוד את ח"כ הלוי. "החלטת בג"ץ להקפיא את החוק היא זו שתביא לתוצאות בלתי הפיכות ולפגיעה בלתי הפיכה בזכויות אדם – בחייהם של אזרחי ישראל. כפי שקבע גם ראש השב״כ הקודם, החוק סוגר את שערי הטרור הגדולים של ישראל. רוב ככל אזרחי ישראל ותושבי ישראל שהורשעו בטרור הגיעו למדינה או נולדו בה כתוצאה מ'איחוד משפחות' עם תושבי הרש"פ. זו החלטה אומללה, מנותקת, שפוגעת בכלי הרתעה ביטחוני ממדרגה ראשונה. הכנסת קבעה חוק ברור במטרה להגן על אזרחי ישראל ולסגור את הפרצה שמאפשרת לקרובי משפחה של פעילי טרור לקבל כאן מעמד. בג"ץ מרסק את מעטפת ההגנה של אזרחי ישראל, תוך חלוקה המונית של אזרחויות לזרים בלי כל צידוק אמיתי. אמשיך להיאבק כדי שהחוק החיוני הזה ייושם במלואו".
למתקפה על החלטת השופטת מצטרף גם הרצל חג'אג'. "בג"ץ עשה פה מעשה נבלה, ולא בפעם הראשונה. הוא מתערב בסוגיות ביטחוניות. אנשים חושבים שאנחנו חושבים רק על יקירינו שנרצחו, אבל זה לא נכון. אנחנו לא באים מעמדה של מסכנות אלא דואגים שאחרים לא יירצחו, שתהיה הרתעה, שמחבל יחשוב פעמיים. אם מחבלים יודעים שאם הם יעשו פיגוע המשפחה שלהם תסבול ויגרשו את הקרובים שלהם, זה יכול להרתיע ולמנוע פיגועים נוספים. השופטים לא נושאים באחריות, ולא אכפת להם מה יקרה אם החוק הזה לא ייושם. אבל זה לא יעזור להם, אנחנו לא נוותר. על אפם ועל חמתם נמשיך להילחם עד שהחוק הזה ייכנס לתוקף".