למפכ"ל המשטרה רב־ניצב דני לוי יש מסר קבוע ולפיו הפשיעה בישראל במגמת ירידה, ולעזאזל הנתונים. ביום שלישי השבוע הוא הכריז ש"כל נתוני הפשיעה טובים יותר משנה קודמת, וברובם טובים יותר מחמש השנים האחרונות". הוא ציין במפורש ירידה בעבירות רכוש, אלימות, רצח וניסיונות רצח. ב־2 ביולי השנה הוא הודיע ש"התוצאות של המשטרה במאבק בפשיעה בחמש השנים האחרונות הן הטובות ביותר". ב־26 בדצמבר האחרון הצהיר לוי בטקס משטרתי ש"משטרת ישראל רשמה השנה ירידה מתמשכת בנתוני הפשיעה", ובסוף מאי 2025 התגאה: "ישנה לאחרונה בלימה של הפשיעה ושל ארגוני הפשיעה. המגמה מהווה אינדיקציה ליעילות פעילות המשטרה". זו רשימת הצהרות חלקית.
הכול יעיל בעולמו של המפכ"ל, הבעיה היא רק המשטרה עצמה שסיפקה לנו נתונים הפוכים לחלוטין. לפני חמש שנים, שנת 2020 סוכמה עם 147 נרצחים בסך הכול, ערבים ויהודים. בשנת 2025 היו 309 נרצחים לפי נתוני המשטרה שהוצגו לכנסת, או 295 נרצחים לפי נתוני המשטרה שנמסרו לתנועה לחופש המידע. פי שניים ויותר בכל מקרה. ומתחילת 2026, ארגונים אזרחיים מנו עד כה למעלה מ־185 נרצחים, קצב שאיננו נמוך יותר מהשיא של השנה שעברה. מה עם נתונים רשמיים? אין בנמצא. המשטרה והשר איתמר בן־גביר מעכבים במכוון פרסומים לציבור, אפילו של נתוני השנה שעברה.
השר איתמר בן גביר ומפקד המשטרה דני לוי | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
לפי נתונים שהעבירה המשטרה לכנסת, "שיעור הפענוח יורד בכל שנה – מפענוח של 43% מאירועי הרצח שתועדו בשנת 2021, לפענוח של 26% מהאירועים שתועדו בשנת 2024". כשמתמקדים במגזר הערבי, שיעור הפענוח קורס ל־18% בלבד, לעומת 24% בשנת 2021. גם האכיפה הכלכלית נגד גורמי פשיעה במגזר הערבי הידרדרה מ־73% חילוט רכוש שנתפס על ידי המשטרה בשנת 2022, ל־29% בלבד בשנת 2024. לפי דו"ח המטה למאבק בפשיעה בחברה הערבית במשרד ראש הממשלה, נשללו משישים נאשמים כ־15 מיליון שקלים בכל 2024: "מניתוח התיקים המפורטים עלה כי אפקטיביות המשטרה עומדת על 29%, ואפקטיביות הפרקליטות עומדת על כ־60%". לא נתון שכדאי למפכ"ל להתגאות בו.
הכי מעניין
הנתון היחיד בדו"ח שעושה חסד עם הארגון שלוי עומד בראשו הוא של פענוח תיקי אמל"ח בחברה הערבית, שעלה מ־22% בלבד בשנת 2021, ל־32% בשנת 2024. עם זאת, יש לציין שהיעד השנתי שהציבה הממשלה הוא 37%. בפענוח תיקי אלימות חמורה לא נרשם כל שינוי מהותי – 23% בתחילת התקופה ובסופה. בהנחה שהייתה עלייה במספר התיקים באופן מוחלט, הרי שגם שמירה על יציבות באחוזים היא הישג.
ומה לגבי עבירות אחרות שהמפכ"ל טען שירדו? לפי השנתון הסטטיסטי שפרסמה לאחרונה המשטרה עצמה, מספר תיקי החקירה על "ניסיון לרצח" קפץ מ־131 בשנת 2020 ל־210 בשנת 2024. סך עבירות הרכוש עלה מ־91.5 אלף לכמעט 105 אלף. הקטגוריה היחידה שרשמה ירידה בעבירות הרכוש היא של התפרצות לדירות ולבתי עסק. בכלל עבירות האלימות נרשמה יציבות יחסית, עם 94.4 אלף תיקי חקירה בשנת 2020 מול 95 אלף בשנת 2024: נרשמה עלייה בעבירות שוד, אינוס וחבלה גופנית חמורה, וירידה באיומים, חטיפת ארנקים ותקיפת עובדי ציבור.
המפכ"ל לוי והשר בן־גביר מרבים להתגאות בירידה בגניבות הרכב. ואכן, ניתוח של חברת מדלן לנתונים גולמיים של המשטרה מראה שהייתה ירידה משמעותית של יותר מ־20% בגניבות, מ־16,500 בשנת 2024, לקצת יותר מ־13,000 בשנת 2025. אבל עיון בשנתון הסטטיסטי של המשטרה מראה שבפרספקטיבה של חמש שנים, התמונה פחות מחמיאה: שיעור גניבות הרכב הכפיל את עצמו בין 2020 (2.4 גניבות לכל אלף כלי־רכב) ל־2023 (4.8 ל־1,000 כלי רכב). מאז הוא התמתן רק במעט, ל־4.4 גניבות לכל אלף מכוניות.
נראה שכמעט בכל קטגוריה של פשיעה שבה טוען המפכ"ל לנתונים "הטובים ביותר" מזה חמש שנים, חלה דווקא הידרדרות לפי הנתונים הגלויים. ייתכן שיש בידיו נתונים חדשים שלא פורסמו לציבור ומציגים ירידה כה מוחצת שתהפוך את המגמה, אבל משום מה, המשטרה של לוי מקפידה מאוד על אי דיווח נאות לציבור. העיתונאי רועי ינובסקי פרסם כי נוהל משטרתי חדש מחייב העברת כל בקשת מידע דרך לשכת השר בן־גביר, ושם הצטברו כבר 119 בקשות חופש מידע שעוכבו זמן רב. בין השאר הן עסקו בפרסום נתוני פשיעה, נשק, פשיעה בחברה הבדואית, קריאות למוקד 100, עיכובי מתפללים בהר הבית. כמעט כל נתון משטרתי שפורסם לאחרונה, חולץ במאבק משפטי מתיש.
כשהתנועה לחופש המידע עתרה לבית המשפט והצליחה לחשוף חלקית את הנתונים המוסתרים, התברר כי בשלושת הרבעונים הראשונים של 2025 נרשמה דווקא עלייה של 18% בניסיונות רצח ובמעשי רצח, זינוק של 45% בעבירות מין, עבירות ביטחון האמירו ב־15%, וחלו עליות קטנות של 3% בעבירות סמים ו־1% בפריצה לבתים. במספר גניבות הרכב חלה ירידה יפה של 18%. אלה נתונים חלקיים, דלים ונטולי הקשר, אבל הם מספקים יותר מרמז לכך שהמפכ"ל מתבזה בטענות על ירידה בנתוני הפשיעה. מי שיש לו קבלות תולה אותן על הקיר, לא מסתיר אותן במגירה.
טונה של מניפולציות
לתומכי הפרוטקציוניזם הישראלי יש מסר קבוע שלפיו מחירי הטונה לא ירדו למרות הסרת המכס, ולעזאזל הנתונים. דוגמאות? "מחירי הטונה לא ירדו, אין שיפור ביוקר המחיה, יש להחזיר המצב לקדמותו" (ח"כ יוסי יונה, 2016). "כיום ניתן להכריז על כישלונו המוחלט של הניסוי, כפי שהתרענו מראש. המחיר של הטונה לא ירד, אבל היצרנים סוגרים את המפעלים בישראל" (יו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, 2018). "הלחץ הוביל לכך שהמכסים הוסרו, והשוק נפתח לייבוא. שלושת המפעלים שייצרו עד אז שימורי טונה בארץ נסגרו, והמחיר בארץ? רק עולה מאז בתלילות, בהיעדר תחרות מקומית" (יואב לימור, 2022). והשבוע גם כותרת בכלכליסט: "חיסכון של 3 שקלים בשנה: המכס על טונה בוטל, אבל לצרכנים זה לא עזר".
הכותרת הזו מתבססת על מחקר מבית פורום ארלוזורוב־יסודות ששייך להסתדרות. הטענה המרכזית במחקר היא שפתיחת השוק לתחרות הורידה את מחיר הטונה לאחר עשור רק ב־1.1%, השאירה את הריכוזיות בענף ברמה גבוהה, וחסכה "סכום זניח" של 3.35 שקלים לנפש בשנה. אלא שכפי שהעיר העיתונאי עידן ארץ, המחקר כולו מתעלם מהמחיר הריאלי של הטונה. בעשור שנבדק, מדד מחירי המזון זינק ב־24%, ומחיר הטונה העולמי קפץ ב־23%. אם הטונה לצרכן הישראלי הוזלה ב־1.1%, זה הישג נהדר ליוקר המחיה.
במחקר שבוחן את השנים 2013־2023, עשור שהסתיים בגל אינפלציה עולמי, זו רשלנות מדהימה להתייחס אך ורק למחיר הנומינלי. מה גם שאפילו הניתוח מבית ההסתדרות מעלה שכל "ירידה של שקל במכס מתואמת עם ירידה של כ־72 אגורות במחיר לצרכן בישראל". כלומר, הפחתת המכסים הייתה מדיניות מוצלחת בהוזלת המוצר לצרכנים.
המחקר מראה גם ירידה מרשימה מ־3,500 במדד הריכוזיות של הענף, לקצת יותר מ־2,500, אבל מסווג את שתיהן תחת "ריכוזיות גבוהה". באופן חשוד למדי, מחקר קודם של רשות התחרות, שבדק עד 2022 והתבסס על אותו מאגר נתונים, הראה דווקא ירידה לרמה של "ריכוזיות בינונית" כבר החל מ־2018. במתודולוגיה של פורום ארלוזורוב, ההישג הזה הועלם איכשהו. אגב, המחקר של רשות התחרות מצא שהרפורמה חסכה לציבור 38 מיליון שקל בשנה, והקטינה את נתח השוק של שלוש החברות הגדולות בענף שימורי הטונה מ־86% ל־76% בתוך שנתיים.
וחשוב לזכור, אין בישראל דגי טונה. "תעשיית הטונה הישראלית" הייתה ישראבלוף שבמסגרתו מפעלים ייבאו שקיות גדולות של טונה מתאילנד בלי מכס, הוסיפו להן שמן מיובא, הכניסו לתוך פחית מיובאת, וקראו לזה "טונה ישראלית". המכס הגבוה הגן עליהם מייבוא של קופסאות ישר לצרכן בלבד. קפיצה זריזה לסופר תגלה לכם שאפשר לקנות רביעיית טונה יקרה בכ־25 שקלים, לעומת רביעיית טונה זולה ב־12־13 שקלים. כבר פורסם בעבר שטונה "סטארקיסט" ו"טעמן" מיוצרות באותו מפעל בתאילנד.
יש קבוצת אינטרס שמנסה לשכנע אתכם שפתיחת השוק לסחר בינלאומי ולתחרות עובדת נגדכם. זה אותו מכון מחקר שהפיץ את המניפולציה על מחירי החמאה שעסקנו בה כאן לפני חודש, ויש להם בקנה מחקר נוסף על גבינות צהובות. זוהי אותה קבוצה שמספרת אגדות והבלים על התייקרות מחירי השום והדגים, או על פערי תיווך ברשתות השיווק. בין אם יש מאחוריהם אינטרס מסחרי, נאמנות אידיאולוגית או סתם רשלנות, בפועל הם לוחמים למען יוקר המחיה ולא נגדו. כדי להיאבק בחזרה אנחנו צריכים לנהוג כמו דגי הטונה ולישון עם עיניים פקוחות.