"אנחנו נראה מרוץ חימוש בין המפלגות": בחירות בעידן הבינה המלאכותית

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, שרטט השבוע קו אדום בוהק במאבק מול הדיפ־פייק והזיופים הפוליטיים. לצד כללי סימון נוקשים המחייבים גילוי נאות על כל תוכן תעמולתי שנוצר בבינה מלאכותית, הורה סולברג בהחלטה תקדימית להסיר סרטון AI שפרסמה מפלגת הציונות הדתית ובו נראה ח"כ גדי איזנקוט לוחץ כביכול את ידו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן. בעידן שבו גבולות האמת והזיוף מטושטשים מאי־פעם, ההחלטה הדרמטית של סולברג מבהירה כי הבינה המלאכותית, שעד כה לא עמדה תחת כל רגולציה ופיקוח, לא תשמש כסות להטעיית הבוחרים.

השיח על מעורבותה של הבינה המלאכותית במערכות בחירות נע עד כה על הציר שבין נבואות זעם אפוקליפטיות ובין זלזול ביכולתה האמיתית של הטכנולוגיה החדשה לשנות את מפת המנדטים. ואולם מבט בוחן על המציאות בשטח מגלה שהמהפכה כבר כאן והיא שקטה, מתוחכמת ויוצרת שינוי עמוק בכללי המשחק.

בניסיון להבין כיצד עומדת להיראות מערכת הבחירות הקרובה, פנינו לארבעה מומחים: ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר, מומחית למשפט וטכנולוגיה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה; ד"ר לירז מרגלית, מומחית בעיצוב התנהגות והנדסת תודעה; משה קלוגהפט, מנהל מערכות בחירות בעולם ולשעבר יועץ לראשי הממשלה בנט ונתניהו; ורוני ארזי, מומחה לדיגיטל ופרסום, מנכ"ל חברת "משרוקית".

כשאנו מדברים על בינה מלאכותית בשירות הפוליטיקה, מבהירה שוורץ־אלטשולר, יש להבחין בין שלושה סוגים או שלושה דורות שונים של הטכנולוגיה. הראשונה היא בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI): זוהי היכולת המוכרת לכולנו לג'נרט סרטונים, טקסטים, קובצי קול, תמונות וקוד. השנייה היא בינה מלאכותית מבוססת סוכנים (Agentic AI): טכנולוגיה זו מאפשרת אוטומציה מלאה של כל תהליך ההשפעה. הסוכנים מנתחים את הנתונים בזמן אמת, מבינים באמצעות המידע, הדאטה, מה יעבוד עליכם, משגרים את המסר המותאם לנקודת המגע המדויקת, בוחנים את התגובה, מתקנים וחוזרים על התהליך.

הטכנולוגיה השלישית היא מחשוב חישתי (Affective Computing): "כשפיתחו את מודלי השפה, מפתחים הבינו שבינה מלאכותית הרבה יותר טובה בהבנת רגשות ובהשפעה עליהם מאשר בסיכום מסמכים", מסבירה שוורץ־אלטשולר. הדבר מוביל לתופעה שבה אנשים רבים מתייחסים לצ'אטבוט כאל חבר, יועץ או קולגה. את כל שלושת הסוגים הללו אנחנו עומדים לראות ולהרגיש בעוצמה במערכת הבחירות.

מסר בהתאמה אישית

עד כמה כלי הבינה המלאכותית אכן ישנו את הדרך שבה מנהלים קמפיין פוליטי? "בחירות בעידן ה־AI הן אוטוסטרדה לעומת עגלה עם סוס שהיינו רגילים אליה עד היום", אומר משה קלוגהפט. "יש לכך השלכות חיוביות והשלכות שליליות. במישור השלילי, הפקות מורכבות שבעבר היו חושבים עשר פעמים אם לבצע, היום אפשר לייצר בתוך דקות ובסכומים נמוכים. התוצאה היא ייצור דיפ־פייק שנותן אשליה שמדובר במועמד האמיתי. המחסומים יורדים, הגבולות מיטשטשים, והציבור הרחב אינו יודע מה אמת ומה שקר. במצב כזה, אלה שאין להם גבולות מרוויחים יותר".

במקביל, מבהיר קלוגהפט, יש כאן קפיצת מדרגה טכנולוגית שמשנה את מאזן הכוחות: "הבינה המלאכותית מאפשרת למפלגות עם תקציבים נמוכים לצמצם פערים משמעותיים. אפשר להפיק וידאו בעלויות נמוכות ב־90%, ולהגיע למספר בוחרים גדול יותר. קיימות כבר מערכות שיודעות לבצע שיחות הרצה ושכנוע עם מצביעים, בעזרת מכונה שמתחזה לאנושית ומשוחחת עם מיליוני מצביעים באופן אישי. תוסיפו לזה הפעלת קבוצות מיקוד וירטואליות, ניסוח וליטוש סיסמאות מותאמות אישית לכל פלטפורמה, וניהול לוגיסטי חכם. זו קפיצה של דור, ומי שיידע לנצל אותה – ירוויח".

רוני ארזי: "המשחק שונה בראש ובראשונה בזכות הנגישות של הכלים. היום הרבה יותר קל, זול ומהיר לייצר בתוך 60 שניות מאתיים סוגים שונים של מודעות, תרגומים וקליפים – דברים שבעבר לקחו ימים. אם לפני עשור היה צורך בעשרים אנשי מקצוע שונים, היום הם יכולים להצטמצם לצוות רזה שנתמך על ידי מודלים של בינה מלאכותית".

ארזי מצביע גם על היכולת לפרוץ את מחסום השפה, ומזכיר שעברית היא שפת האם של 55% מאזרחי המדינה. "במערכת הבחירות שהתקיימה בהודו ב־2024, ראש הממשלה מודי תרגם את נאומיו לשמונה שפות בניבים מקומיים. גם בישראל המועמדים יוכלו לתרגם כל תוכן לכל שפה. בעבר התלהבנו כשנפתלי בנט שלח הודעה לקבוצה המשפחתית בקולו; היום כל המועמדים יכולים לייצר בלחיצת כפתור הודעה אישית בקולם לכל אדם במדינה, בכל שפה".

ד"ר לירז מרגלית מוסיפה: "העידן שבו מפלגה מנסחת סיסמה אחת מובילה, למשל 'פרס יחלק את ירושלים', חלף מן העולם. להבדיל מסבבי בחירות קודמים, הבחירות הקרובות לא יהיו סביב הניסיון לזקק מסר אחד שיתפוס. כל קבוצה תקבל גרסה אחרת של המועמד ושל המציאות. באמצעות בינה מלאכותית אפשר לשווק את אותו מסר עם דגשים שונים לקהלי יעד שונים: גרסה אחת לצעירים, אחרת למילואימניקים, שלישית להורים ורביעית לדוברי רוסית או ערבית. לא רק המילים ישתנו, אלא גם הדמות שתוצג. אותו מועמד יוכל להיראות ממלכתי לקבוצה אחת, לוחמני לאחרת, ואמפתי לקבוצה שלישית".

המפתח טמון בפענוח המטען הרגשי, ממשיכה ד"ר מרגלית. "השלב הראשון הוא זיהוי נקודות הכאב של כל קהל, באמצעות ניתוח של אלפי פוסטים ותגובות ברשת. אם בקרב עובדי הייטק חוזר למשל חשש מבריחת חברות, הקמפיין יפנה אליהם במסרים של ודאות כלכלית. הבינה המלאכותית תזהה מה מטריד כל קהל, תייצר מאות גרסאות של מודעות, תבדוק בזמן אמת מה עובד, ותפיץ רק את התכנים היעילים".

מרגלית ממחישה את הדברים באמצעות דוגמאות מהעולם: "באינדונזיה, הגנרל לשעבר פרבואו סוביאנטו מותג מחדש באמצעות אוווטאר חביב ועגלגל ב־AI שהציג אותו כ'סבא חמוד'. הדמות צברה מיליארדי צפיות והובילה לניצחונו. בפקיסטן, מפלגתו של אימראן חאן השתמשה ב־AI כדי ליצור נאומים בקולו בזמן שהיה כלוא, והביאה אותו להופיע בעצרות מקוונות. בארצות הברית, לפני הפריימריז הדמוקרטיים שהתקיימו בניו־המפשייר ב־2024, הופצו שיחות טלפון בקול מזויף של ג'ו ביידן שקרא לתומכיו לא להצביע, במבצע שעלותו הייתה 500 דולר בלבד. במקרה הזה גם הוטל עונש כבד וקנס משמעותי כדי למנוע מעשים כאלה בעתיד".

מרוץ חימוש

צד מתוחכם ומסוכן במיוחד של השימוש ב־AI הוא היכולת לכוון מסרים דרך הצ'אטבוטים, שאותם אפשר "להרעיל" במידע מעוות. "נניח שביום הבחירות אשאל צ'אטבוט 'תגיד, ללכת לים או ללכת להצביע?'", מדגימה שוורץ־אלטשולר. "אפשר להרעיל את התשובות שלו מראש, באמצעות הקמת אתרים ופורומים ברשתות כמו 'רדיט'. הצ'אטבוטים פונים גם לשם, ולא רק לגוגל, כשהם מחפשים מידע בעבור המשתמש. אם הצ'אטבוט יגיד לך 'אל תתקרבי לקלפי, יש שם עומס ובלגן', או 'מזג האוויר מושלם לגלישה היום', את עשויה להקשיב לו.

"בארבע מערכות בחירות משמעותיות שהתקיימו בשנה האחרונה – בהונגריה, במולדובה, באלבניה ובסלובקיה – נראתה התחלה של שימוש בטכניקות הללו, והן משתכללות בכל חודש. הישראלים נוטים לאמץ במהירות טכנולוגיות חדשות: נתוני איגוד האינטרנט הישראלי מצביעים על חדירה של צ'אטבוטים בקרב 80% מהציבור הישראלי. ההבדל המרכזי בין צ'אטבוטים לרשתות חברתיות הוא שברשת חברתית כולם רואים מה מפיצים – כולנו נדבר למשל על הסרטון של סמוטריץ', איזנקוט או אוריך – אבל מה שהצ'אטבוט יענה לך באופן אישי, אף אחד לא יידע".

לצד זאת, ד"ר שוורץ־אלטשולר מציגה תרחיש בלהות נוסף: הודעות קוליות מזויפות לדיכוי הצבעה ביום הבחירות. "תחשבי שבוחרי ש"ס, או רק נשים בגיל מסוים, מקבלות הודעת קול בוואטסאפ שנשמעת בדיוק כמו אחד מרבני המפלגה, והוא אומר: 'יש לנו ראיות שמוציאים פתקים של ש"ס מהקלפיות, אל תלכו להצביע, אנחנו מחרימים את הבחירות'. המשפחה של הרב עצמו לא תדע להבדיל בין הקול שלו לזיוף".

מה יהיו ההשלכות של המרוץ הטכנולוגי הזה על המתיחות הרעילה ממילא בין המפלגות והמחנות?

"אנחנו נראה מרוץ חימוש", מזהירה ד"ר מרגלית. "ברגע שמפלגה אחת תבין שהיא יכולה לייצר בתוך שעה חמישים סרטונים ואלפי תגובות, אף מפלגה אחרת לא תרשה לעצמה להישאר מאחור. התוצאה תהיה יותר תוכן עם פחות זמן לבדוק עובדות. בוטים יכולים לייצר אלפי תגובות ודמויות שנראות כמו אזרחים רגילים, וכך רעיון קיצוני יכול להיראות פתאום כמו קונצנזוס".

משה קלוגהפט מציג תרחיש אימים דומה ליום ההצבעה עצמו: "דמיינו שבשעה שלוש בצהריים ביום הבחירות אתם רואים סרטון של גדי איזנקוט יושב במשרד ומכריז שהגיע להסכמה למנות את מנסור עבאס לשר לביטחון הפנים. זה נשלח למיליוני אנשים, חלקם יסרבו להאמין אבל יהיו כאלה שיאמינו ויפיצו, ועד שתסביר שמדובר בשקר כבר יהיה מאוחר מדי".

לצד יצירת השקרים, קיימת סכנה עמוקה עוד יותר: פגיעה ב"אמת העובדתית". קלוגהפט מציג את התופעה, המכונה "דיבידנד השקרן": "היום כאשר פוליטיקאי נתפס אומר משהו בעייתי או מושחת במציאות, הטכנולוגיה מאפשרת לו לטעון שזה זיוף שנוצר ב־AI, ולך תוכיח שזה אמיתי. זה מצב שיוצר שחיקה מוחלטת באמון הציבורי בכל תיעוד באשר הוא".

ד"ר מרגלית מגבה את הדברים: "מחקר שכלל חמישה ניסויים ויותר מ־15 אלף משתתפים מצא שעצם הטענה כי תיעוד אמיתי הוא מזויף מספיקה כדי להפחית את הנזק הפוליטי. הבינה המלאכותית לא רק מקלה על יצירת שקרים, אלא מספקת דרך נוחה להתנער מן האמת. הסכנה הגדולה היא לא שנאמין למה שמזויף, אלא שנפסיק להאמין גם למה שאמיתי".

האם זיוף מוצלח או טכנולוגיה מתקדמת מסוגלים לשנות באופן מהותי את תוצאות הבחירות בישראל?

"כן, אבל כנראה לא בדרך הדרמטית שאנשים מדמיינים", סבורה ד"ר מרגלית. "נכון להיום, אין ראיה לכך שסרטון דיפ־פייק אחד הכריע לבדו בחירות לאומיות. אבל הבינה המלאכותית לא חייבת להעביר מצביעים מהימין לשמאל; הרבה יותר קל להשפיע על השאלה אם אדם יטרח בכלל לצאת להצביע. מסר מזויף שמופץ ערב הבחירות לא צריך לשכנע את כל המדינה, מספיק שישפיע על מספר קטן של מצביעים כדי להטות את הכף. ההשפעה הגדולה לא תהיה בהמרת מצביעים, אלא בהנעה או בדיכוי שלהם".

קלוגהפט מצידו מזכיר תקדימים עולמיים של אובדן אמון במערכת: "ראינו לאחרונה בחירות שנפסלו לאחר קבלת התוצאות – ברומניה, מועמד שזכה בבחירות לנשיאות נפסל עקב השפעה חיצונית אסורה ברשתות. חשדנות מרובה, בתוספת כלים עוצמתיים וזולים, מייצרים סכנה לאובדן אמון במערכת הבחירות ובתוצאותיה".

ארזי מצביע על הקהלים הרגישים ביותר למניפולציה: "קהל מבוגר שאין לו יכולת הבחנה בין תוכן אמיתי למזויף, וקהל צעיר מאוד – אלה נמצאים בסיכון גבוה. מנגד, ה־AI עשוי לשפר דרמטית את דיוק הסקרים באמצעות מודלי חיזוי חכמים שיודעים לסקור התנהגויות ברשת".

להגן על הפרטיות

אז בוועדת הבחירות המרכזית ובכנסת כבר עוסקים בחוקים אפשריים ובחובת גילוי נאות לתכני AI. האם החוק והאכיפה מסוגלים לעצור את השיטפון?

"מוצרים יצירי בינה מלאכותית חייבים כיום בסימון, בעקבות הוראת שעה שעברה ביוזמת ועדת הבחירות וח"כ שמחה רוטמן יחד עם האופוזיציה, ערב פיזור הכנסת", מציינת שוורץ־אלטשולר. "העמדה שלי בנושא הייתה שאין טעם לאסור על כך באופן גורף, אלא לתת כלים לציבור לזהות מתי נעשה שימוש כזה. בציבור הישראלי יש פרדוקס: מצד אחד אנחנו חובבי טכנולוגיה ומשתמשים כבדים בוואטסאפ ובצ'אטבוטים, מצד שני האוריינות הדיגיטלית והתקשורתית שלנו אינה גבוהה ביחס לעולם, וישראלים סומכים על עצמם יותר מדי. הסימון נועד לעזור לנו בתוך שטף המידע.

ד"ר שוורץ־אלטשולר מבהירה כי ההוראה שהתקבלה אינה עוסקת בשיפוצים קוסמטיים קלים, כמו תוספת שיער בתמונת מועמד, אלא בתוכן שנוצר מאפס או שוּנה באופן מהותי באמצעות בינה מלאכותית. לצד זאת היא מצביעה על שני נדבכים משפטיים קריטיים שההנחיה החדשה כוללת. האחד עוסק בתחום המידע והפרטיות, שכן היכולת של כלי AI לשכנע בוחרים נשענת על המידע האישי שמפלגות אוספות עליהם. במערכת הבחירות הזו, ועדת הבחירות והרשות להגנת הפרטיות יוכלו להטיל קנסות חסרי תקדים על מפלגות שיעשו שימוש לרעה במידע, יבצעו מניפולציות רגשיות ממוקדות או יתרשלו באבטחת האפליקציות שלהן.

נדבך נוסף עוסק בסעיף משפטי של "הפרעה לבחירות". חוק התעמולה המקורי מ־1956 עסק באיסורים מיושנים, כמו תעמולה בכלי שיט וטיס. כעת יצטרך יו"ר ועדת הבחירות להגדיר מתי מניפולציות דיגיטליות – דוגמת שקרים בוטים, דיפ־פייק או שיחות טלפון מטעות, חוצות את הרף והופכות ל"הפרעה לבחירות", עבירה שיש בצידה עונש פלילי.

מה הציבור יכול לעשות אם הוא נחשף לתוכן מזויף ולא מסומן?

שוורץ־אלטשולר: "ניתן ליזום פנייה ישירה לוועדת הבחירות כדי שתפעיל את סמכויות האכיפה שלה, או לפנות למטות של המפלגות היריבות. באופן מסורתי, הניטור והאכיפה הטובים ביותר נעשים על ידי המפלגות שמפקחות זו על זו".

עם זאת, שאלת יישום החוק בשטח נותרה מוטלת בספק. ארזי מבהיר כי "יכולת האכיפה של ועדת הבחירות שואפת לאפס, שהרי מפלגה לא חייבת להפיץ את התוכן בנכסים הדיגיטליים שלה, אלא דרך פרופילים פיקטיביים". שוורץ־אלטשולר מסכימה בהקשר של סוגיית התזמון: "ההחלטה להורות לסמוטריץ' להסיר את הסרטון המזויף על איזנקוט ניתנה חודש אחרי שהסרטון עלה, וזה נצח במונחי אינטרנט. המערכת תצטרך לעבוד הרבה יותר מהר".

קלוגהפט: "ההגבלות החדשות על סרטי AI הן אצבע בסכר, והן לא מספיקות. אין תחליף לחינוך הציבור, וזאת המשימה העיקרית של ועדת הבחירות. השחקן המכריע יהיה הפלטפורמות עצמן והאלגוריתמים שלהן". בהקשר הזה יש לציין כי טיקטוק כבר הודיעה שתאסור קידום ממומן של תוכן פוליטי ויצירת מניפולוציות באמצעות AI.

ואחרי שהצבענו על הסיכונים הפוליטיים והתעמולתיים של הבינה המלאכותית, קלוגהפט מבקש להציג צד שני שממתן את הדברים: "השימוש ב־AI יוצר גם תחושת אי־נוחות. מתברר שדווקא השיפור ביצירת דמויות מלאכותיות פוגע באמון של הצופים. מי שינסה לבסס קמפיין שלם על סרטוני AI, יביא בסוף לאדישות מצביעים. גם הרשתות החברתיות מפחיתות דרמטית את החשיפה לסרטוני AI. אפילו בבחירות בישראל ראינו שהסרטונים החזקים היו סרט הבריסטה אצל נתניהו, או סרט 'תקווה' אצל בנט. יש עדיין תקווה לאנושיות על פני המכונה".