המחוג זז ימינה: סיפורו של כתבנו לענייני דוד זיני

כתבנו לענייני קץ הדמוקרטיה כבר היה מיואש, אבל אז הגיע סרטון שהציג את דוד זיני יוצא מביתו ושעון ענוד על מפרק ידו

תוכן השמע עדיין בהכנה...

ראש השב"כ, דוד זיני | דור פזואלו, פלאש 90

ראש השב"כ, דוד זיני | צילום: דור פזואלו, פלאש 90

איזה ייאוש. כבר כמה ימים הוא מנסה לחפש שמץ של רמז, משהו קטן שדרכו יוכל להכניס סדק של חוסר אמון בין הציבור לראש השב"כ החדש שלו. אחרי הכול מדובר באיש דתי, עם 11 ילדים, מהפריפריה – בערך כל מה שמאיים על אורח חייו של כתבנו לענייני קץ הדמוקרטיה, ומישהו הרי צריך לעמוד בפרץ לפני שנהפוך לאיראן. אבל דוד זיני, מה לעשות, התנהל בממלכתיות יוצאת דופן. אחרי שגם "סערת" ביטול אירועי חודש הגאווה בשב"כ וסגירת התא הגאה בשירות הובילה בעיקר לתמיהה ציבורית על שאירועים כאלה ותא כזה התקיימו בארגון הזה מלכתחילה, החליט כתבנו להיכנס לרזולוציות גבוהות יותר באורח חייו של הראש החדש והמאיים. הוא כבר ימצא משהו ויוכיח לעם בישראל שזיני הוא סכנה דתית ומיידית. כלומר, ברורה ומיידית.

השלב הראשון היה לסקור היטב סרטון שהציג את זיני יוצא מפתח ביתו ונכנס לרכבו. כתבנו שם לב לדבר מעניין ומטריד כאחד: מחוגי השעון שענד זיני נעו ימינה. כשדיווח על כך בהתרגשות לראש הדסק, הלה שאל אותו בעדינות אם זהו לא הכיוון שכל מחוגי השעונים בעולם נעים בו. כתבנו בתגובה הגיב בנחרת בוז: ידעתי שגם התקשורת נפלה. מה זה משנה מה קורה בשאר השעונים, אצל אנשים אידאולוגיים כמו זיני שום דבר לא קורה במקרה. תוציא פוש עכשיו - "על מי אנחנו שעונים: הרמז הבעייתי של דוד זיני".

שעה לאחר מכן, כשהתברר שאף אחד לא עשה פולואפ על הסקופ, קיבל כתבנו מידע מרעיש. זיני שימש הבוקר כחזן בבית הכנסת במקום מגוריו, והוקלט באומרו "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו מהרה אתה ה' לבדך".

הכי מעניין

בלחיים בוערות מזעם ובתחושת בהילות שלף מתיקו את הלפטופ והחל מקליד במרץ: "מתקפה רב־זרועית ומשולבת של ראש שב"כ החדש על מוסדות השלטון בישראל. במשפט אחד קצר שאמר הבוקר זיני – אומנם במהירות על גבול המלמול ותוך ניסיון הסתרה מסוכן באמצעות חתיכת בד גדולה שמקצותיה השתלשלו חוטים מעוררי חשד – פרש הראש את תוכניותיו לגבי בכירי המדינה: ראשית, בכוונתו להחזיר את שיטת המשפט היהודית של ימי התנ"ך ובכך להרוס את אחד המבצרים האחרונים שנותרו בידינו, האזרחים – בית המשפט. לאחר מכן עבר זיני ליועצים, שאפילו אותם הוא רוצה למנות בעצמו ושיהיו בדמותו ובדמות שאר המטורפים שמנהלים אותנו. לבסוף עבר לדבר על נתניהו כאל מי שצריך למלוך פה לבדו".

לאחר כמה שיופים ובלב פועם שלח כתבנו את המבזק לדסק החדשות ובמקביל טלפן לעורך הראשי. "תשמע", אמר בקול רועד, "אתה לא מבין מה הבאתי כאן. תתחילו לאסוף תגובות, לדעתי גם מגורמים בחו"ל". "אחי", ניסה להרגיע אותו העורך הראשי, "אתה מבין שציטטת עכשיו משהו שהמוני יהודים אומרים בכל יום, שלוש פעמים ביום?".

"נו, זו בדיוק הבעיה!", להב כתבנו, "עוד לא חודשיים בתפקיד וכבר ההשפעה שלו מקרינה על כל כך הרבה אנשים! מישהו צריך לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר!".

העורך ניתק, וכתבנו היה מרוצה. סוף־סוף מישהו הבין את חומרת הנושא, ובמקום להמשיך לדבר ולבזבז זמן סיים את השיחה והלך לטפל בדברים ברצינות.

מכיוון שידע שהערב יוזמן לכל מהדורות החדשות כדי לדבר שם על ההוכחה החותכת שהצליח להשיג לכך שראש שב"כ הוא סוכן לאומנות מסוכן בליבה של מערכת הביטחון הישראלית, הרגיש כתבנו שהוא חייב לסגור עוד כמה פינות אפלות כדי להיות מוכן. לשם כך צלל לערך הוויקיפדיה של זיני, וככל שקרא עוד ועוד סמרו שערותיו. לנגד עיניו התרוממו הררי הוכחות ותילי תילים של עובדות מוצקות שמוכיחות דבר אחד: דוד זיני הוא סכנה מיידית להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

הנה, 11 ילדים. למה לדעתכם - הוא כתב בפנקסו כדי שלא ישכח - רק 11 ולא 12? כי זיני מעוניין לקחת את אחד מהשבטים שמרכיבים את החברה הישראלית ולאיין אותו, לגרום לו לא להתקיים. האם זה השבט החילוני? האם הערבי? לא כדאי שנחכה כדי לראות את הזוועה הזו, שנמצאת לנו ממש מול העיניים.

הלאה. זיני היה מפקד יחידת אגוז. לכאורה, כל הכבוד, נכון? אלא ששימו לב לדבר מעניין – אגוז הוא מאכל כשר. למה לדעתכם זיני לא פיקד על יחידת מגלן? בדיוק. השמרנות הקיצונית שלו הביאה אותו להסכים לשרת רק ביחידות ששמותיהן מותרים לאכילה לפי התורה שהוא שואב מרבו, הרב צבי טאו. הופה! צבי טאו, שימו לב: צבי הוא חיה כשרה, כמובן, וטאו הוא גם שם של טיל – המיליטריזם של זיני לצד התורה שהוא מאמין בה, זהו השילוב הכי מסוכן שישראל ידעה מעודה.

מה עוד יש לנו פה? הנה: זיני פיקד על גדוד 51 של גולני. 51 בגימטריה: "טוב טוב טוב" – מה שכמובן מרמז על השיר הדתי־לאומני האהוב על זיני, "השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב". הכול נמצא לנו ממש מול העיניים, האם נדע לפקוח אותן בזמן?

בשמונה בערב התיישב כתבנו מול הטלוויזיה, והייאוש העמוק ניכר בעיניו. שוב הוא לא הוזמן למהדורה, שוב העורך לא פרסם את המבזק שלו, שוב התקשורת מועלת בתפקידה. ברגליים כושלות ניגש למקרר והוציא משם תפוח. לפתע נדלק ניצוץ בעיניו: בסרטון שהציג את זיני יוצא מביתו עם שעון שמחוגיו פונים ימינה, בידו האחרת החזיק ראש השב"כ תפוח. האם יש סימן מובהק מזה שזיני מעודד בקריצה גסה את תושבי כפר־תפוח בשומרון להתרחב על חשבון שכניהם הפלסטינים?

מאושש, ניגש כתבנו בצעדים מהירים לעבר הלפטופ והחל להקליד במרץ.

כ"ד בתמוז ה׳תשפ"ו09.07.2026 | 15:03

עודכן ב 

אריאל שנבל

פרשן לענייני ארה"ב, כתב מגזין בכיר ובעל טור אישי במקור ראשון. בין השאר, מסקר מקרוב את המערכת הפוליטית האמריקנית מאז 2010