“קטונתי, אבל בעיניי ככל שהמקום קדוש יותר, חלות עלינו יותר מגבלות" - כך ראש שב"כ והשר לשעבר עמי אילון, שהחודש ימלאו לו 81, ניסה לשדל אותי באמצעות טיעונים הלכתיים להימנע מלעלות להר הבית. “הלכתית זה ודאי נכון", הוא הוסיף, "ההלכה יצרה כמה דברים שאני מזדהה איתם. אני בטח לא שומר את כל המצוות, אבל ככה אני תופס את מושג הקדושה".
אילון, שעמל כיום על כתיבת ספר, המשיך את הקו ותהה גם לגבי השאיפה לחידוש הקורבנות בהר: “לשחוט בהמות ולחשוב שזאת מצווה שמקרבת אותנו לבורא עולם?", הוא התנגד. שאלתי אותו לעמדתו בנוגע למצווה קשה לא פחות, ברית מילה - מצווה שכידוע גם חילונים אדוקים מקיימים. הוא רואה הבדל גדול בין השניים: “את ברית המילה אני רואה כהשתייכות לקבוצה ולשבט. יש לנו תרבות ומסורת, ואנחנו חלק מקבוצה. אצלנו במשפחה אף אחד לא ראה במעשה הזה שום היבט דתי. יש הבדל עצום בין זה לבין שחיטת בהמות מטעמים פולחניים.
“אגב", הוא מוסיף, “איש לא יודע לשלול את קיום הא־ל, גם אני לא, ולכן אני יכול להתחבר לתפיסת הא־לוהים של הרמב״ם. אבל גם על פי הבנתי את תפיסת הא־לוהות של הרמב״ם, אני לא יכול להתחבר לקורבנות".
הכי מעניין
הר הבית | צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
אני קוטע את הדיון הערטילאי, ופונה לאפיקים ארציים יותר. שאלתי את אילון על ריאיון שקראתי לפני יותר מעשרים שנה עם אחד מראשי שב"כ - בעוונותיי, איני זוכר מי מהם - ובו אמר שהוא רוצה לדעת על כל סטודנט לתואר שני שכותב עבודת גמר על הר הבית. שאלתי אם מדובר בו. “אני לא זוכר, אבל זה הגיוני", משיב אילון, “התחלתי להתעניין באידיאולוגיות זרות לציונות של הוריי – כל אידיאולוגיה אחרת, יהודית או לא – רק כשהגעתי לשב"כ.
"מה שעניין אותי הוא רק השאלה מתי האידיאולוגיה הופכת לאלימה, כי אחרת זה לא עניין של שב"כ. כשעמדתי בראש השירות, כמעט ארבע שנים וחצי, לא יצאתי בימי שישי מהמטה בירושלים לפני שהסתיימו התפילות בהר הבית. אמרתי שאם חס ושלום יקרה משהו שם, זה יהיה תהליך מקצין. האסלאם מעורב כאן, הנצרות, ואלה גם היהודים. לכן עניין אותי להכיר אפילו את אלה שרק למדו על כך".
"המופתי ענה: ’וואלה, אתם ממציאים סיפורים'". עמי אילון | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הוא מדגים את הסכנה, לשיטתו: “על פי הנצרות שנת 1000 הייתה שנת ארמגדון. חשבו שסוף העולם מגיע, והיו כאלה שחשבו כך גם בנוגע לשנת 2000. באותה שנה התקשר אליי הצוות שלנו שנמצא בשדה התעופה, וסיפר לי על זוג נוצרי אוונגליסטי שהגיע מארה"ב. האיש היה בן 80, האישה בת 75, זה היה יום חמישי, והם סיפרו שתוכניתם היא לנסוע לירושלים למחרת, יום שישי, ולעלות להר הבית. הסבירו להם שבימי שישי נערכות תפילות גדולות של מוסלמים על ההר, אבל זה לא הפריע להם: ‘כן, אנחנו יודעים‘, הם ענו. ‘אנחנו רוצים להשתתף‘.
"הזהירו אותם שהגעתם לשם עלולה לעורר אלימות, אולי אפילו יהרגו אותם, והם השיבו שזה בדיוק מה שהם רוצים: ‘באנו לבשר. אנחנו השליחים המבשרים, אנחנו צריכים שם משיח‘. הם למעשה ביקשו להתאבד באופן הזה. זה היה הרעיון. לכן לא מופרך שהתבטאתי כך. דברים מסוג זה אמרתי לכל מי ששאל על כך. מכיוון שזה הר הבית, עניין אותי מאוד לדעת מי כותב או לומד עליו, בלי קשר לסיבה".
אילון מאמץ את התפיסה המסורתית במערכת הביטחון, הרואה בהר חבית חומר נפץ: “יש היום מוסלמים, כמו בשומר החומות ב־2021, שמוכנים להרוג ולהיהרג למען אל־אקצה, למרות שבימי חייהם לא נכנסו למסגד ולא יודעים איך מוסלמים מתפללים. העניין הלאומי והדתי מתחברים שם.
“בשומר החומות זו הייתה הפעם הראשונה שחמאס תקף אותנו לא בגלל מעשים שעשינו בעזה, אלא בגלל האירועים באל־אקצה. הוא קרא למבצע ‘חרב ירושלים‘, ואנחנו אפילו לא הבנו את השם. הם אמרו שם: 'אנחנו כבר לא נלחמים בשביל עזה, לא כדי להשיג מדינה פלסטינית, אלא למען הח'ליפות האסלאמית שמתחילה באל־אקצה'. הם אמרו את זה, ופשוט לא הקשבנו. חשבנו שניצחנו. צה"ל שכנע אותנו שניצחנו.
“יחיא סינוואר החליט לפתוח אז במערכה נגדנו על רקע הנורמליזציה המתוכננת עם סעודיה. הוא אמר שהסעודים אחראים למקומות הקדושים יחד עם מלך ירדן ומלך מרוקו, וכשהם מגיעים לנורמליזציה עם ישראל האוחזת באל־אקצה - הם בוגדים באסלאם. לא בפלסטינים, אלא באסלאם. לכן הוא החליט לא להמתין ולצאת מיד לעימות עם ישראל".
ויכוח מתחת להר
“כשהגעתי לשב"כ", הוא מספר, “היה לי יתרון. יכולתי לבקר בכל מקום שרציתי. לקחתי את ג‘יבריל רג‘וב ואת המופתי הפלסטיני - לא זה הירדני, כי הירדנים כבר לא נתפסו כבעלי הסמכות - ויחד ערכנו מדי חודש סיור בהר הבית. המוסלמים חפרו באותן שנים באורוות שלמה, וזה הוציא אותי מדעתי. באתי לממשלה ואמרתי: 'חבר‘ה, אל תאפשרו להם להכניס כלי הנדסה להר. אל תעשו מלחמות על הר הבית עצמו, אבל תעצרו אותם עוד בחוץ. אל תאפשרו לפועלים להיכנס'. אבל אף אחד בממשלה לא עשה כלום. ראיתי איך הם הורסים את העתיקות. עוד לפני שמדברים על מקומות קדושים מדובר באתרים ארכיאולוגיים, אבל הם הכניסו דחפורים לשם.
“היה לי שם ויכוח עם המופתי. יש בחלק התת־קרקעי הזה גומחת תפילה מוסלמית שפונה דרומה, למכה. אמרתי למופתי: 'אתה מבין שיהודי שהיה עומד פה היה מתפלל לכיוון ההפוך, לעבר כיפת הסלע? ואתה מבין שזה אומר שאנחנו היינו פה קודם, שאנחנו בנינו את כל מה שאתה מנהל עכשיו?‘. והמופתי ענה: ‘וואלה, אתם היהודים ממציאים סיפורים ומתחילים להאמין בהם‘".
ביוזמת השלום שגיבש אילון בשנת 2002 עם סרי נוסייבה נקבע שכל המאמינים מכל הדתות יוכלו להתפלל בהר הבית, ובמקביל תיאסר כל חפירה ארכיאולוגית במתחם ללא הסכמת שלוש הדתות. אילון מוסיף שנקבע שם שהריבונות בהר תהיה של א־לוהים.
“אורוות שלמה זה מקום מדהים", ממשיך איילון. “הורדוס יצר שם חללי ענק. רציתי לראות גם את אל־אקצה הקדום, החלל התת־קרקעי שמתחת למסגד. אלה היו החללים המובילים לשער הכניסה בזמן הבית, שערי חולדה. ירדנו במדרגות שנועדו להגעת אלפים לשם, שמטפסות בשיפוע מתון מאוד עד רחבת ההר. הגענו לקיר הדרומי ביותר. ראיתי את השערים החסומים, נגעתי בהם. לפניהם ניצבים עמודי שיש גדולים.
"אני מכיר בעל פה את מה שכתב על כך יוסף בן מתתיהו. אני נוגע בקיר, ונזכר שיש לנו בבית עצי זית בני 500 ו־600 שנים שאני אוהב מאוד לגעת בהם. כששמעתי לראשונה על תסמונת ירושלים", הוא מוסיף, “אמרתי לעצמי ‘אנשים משוגעים, קורה להם משהו בראש כשהם מתקרבים לירושלים‘. אבל כשנגעתי באבנים, הרגשתי שאני לא רק יודע מהי תסמונת ירושלים - אלא כנראה גם מתחיל ללקות בה בעצמי".