כוחה של הקהילה במאבק בפגיעות מיניות

הצפייה בכתבה ששודרה בתוכנית "זמן אמת", ובה רואיינו נשים על פגיעות מאורגנות לכאורה הזכורות להן מילדות, הייתה מטלטלת עבור נפגעות, נפגעים ובני המשפחות. גם מנהיגים, רבנים וּועדות המוגנות ביישובים, נעים בין חרדה עמוקה ובין רצון להרגיע. הציבור הרחב מטולטל בין נרטיב של אמון וערבות הדדית, ובין הרצון לא לשמוע ולא להאמין. מה באמת מצופה מאיתנו כקהילות?

השאלה הראשונה שמציפה אותנו כאשר מתגלה סיפור פגיעה, היא "היה או לא היה?". זהו מנגנון אנושי מאוד, המבקש חיזוקים וראיות לכאן או לכאן כדי לגבש עמדה ברורה. מהניסיון למדנו שהשאלה הזו חשובה, אולם המיקוד בה עשוי להתיש ללא תועלת. פעמים רבות לא תימצא לה תשובה מוחלטת, ולא יתאפשר להכריע בה. לצערנו, קהילה שעיקר עיסוקה בשאלה זו תמצא עצמה משתיקה או מפוצלת.

פגיעות מיניות מתרחשות תמיד מחוץ לטווח הראייה שלנו, ולרוב לא יישארו ראיות זהב. ההיזכרות בהן היא פעמים רבות מאוחרת, ולעיתים היא רשומה בגוף כחוויה ולא כזיכרון חד־משמעי של דמות־פוגע ודאית שאותה ניתן להאשים.

המשפט הפלילי קובע מועדי התיישנות, אולם בשדה המוסרי בתוך הקהילה, משקלה של ההתיישנות החוקית נמוך כאשר קיימת ידיעה ברורה על פגיעה שהתרחשה, גם אם חלפו שנים רבות. עדויות מן ההווה מציפות סיפורים ישנים שלא קיבלו מענה הולם והושתקו, ועולה רצון לתקן את חוויות העבר.

במצבים שבהם הזיכרון ברור וחד־משמעי, או מחוזק על ידי כמה עדויות, סוגיית "היה או לא היה" פשוטה יותר, ואולם גם במקרים אלה פועל מנגנון הכחשה, שכן קשה להפנים את המציאות לאשורה. הפוגע איננו תמיד רשע מרושע עם ניבים מפותחים או ציפורניים מגודלות; לרוב הוא גם איש טוב, תורם לקהילה, ולעיתים הוא אף משתלב במוקדי ההנהגה. יש לו חברים קרובים, ובשעת מבחן רובם ימצאו עצמם פועלים מתוך הקשר זה.

הנפגעים, לעומת זאת, עשויים להיות רחוקים ממוקדי ההשפעה. פעמים רבות הם עזבו את היישוב זה מכבר בשעת חולשתם, נדחקו לשוליים, ולרוב הם לא מלאי כריזמה או קוהרנטיות. באופן טבעי, לקהילה קל יותר להגן על החבר הוותיק והמוכר, לדאוג לאינטרסים שלו ולהמתין עד יעבור זעם. קהילות נוטות להתפצל בסבך הנאמנויות, כאשר כל פרט משתייך למחנה זה או אחר על פי נטיית הלב, התחושות, המצפון וקשרים קודמים.

מבחן מנהיגות

אירוע פגיעה מינית הנחשף בקהילה הוא מבחן מנהיגות. הוא דורש תפיסה מורכבת ויכולת לתפקד ברבדים ובמרחבים שונים, ולבטא איכויות שונות במקביל. על המנהיגים לגלות נוכחות ולפעול בעקביות, ברגישות ובתקיפות באופן מותאם מול הנפגעים, הפוגעים, משפחותיהם והקהילה. עליהם לתווך את המצב כפי שניתן ואף לשתף בחששות, יחד עם שליטה בתהליך ואמון בחוסנה של הקהילה וביכולתה להתמודד עם המשבר. עליהם לפעול בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים כדי לגבש התייחסות חינוכית, בטיחותית וקהילתית ראויה, לזהות את נקודות החוסן והחולשה של הקהילה, להגביר את המוגנות ברובד המעשי והעקרוני, ולחולל שינוי בתרבות של שתיקה והשתקה.

לקהילה יש כוח רב, וזה המקום להפעילו. מנהיגים שאינם מבינים זאת, משאירים את הנפגעים לעמוד מול פוגעיהם. עליהם להתייצב מול מי שפגע, להיישיר מבט, לתקף את חומרת מעשיו ולהציב לו גבולות ברורים. עם זאת, לא ניתן לגרש פוגעים מקהילה ולסכן קהילות אחרות; הדבר אינו חוקי וגם לא מוסרי.

על המנהיגות להיישיר מבט גם מול הנפגעים ומשפחותיהם, לגלות אמפתיה, הכרה ותוקף לפגיעותם, לצד הצעה להירתם לצרכיהם בהווה. לעיתים, עמידה כזו לבדה עשויה לחסוך רעש גדול של פניית הנפגעים לכלל היישוב, לרשתות החברתיות או לתקשורת. פנייה כזו נעשית פעמים רבות רק לאחר שהמענה הקהילתי הקרוב היה כרוך באדישות, בביטול או בהקטנה של סיפור הפגיעה.

גם כאשר אין בהירות לגבי הפגיעה, למשל כאשר העדות יחידה ועמומה או אם חלפו שנים רבות, עדיין יש צורך בהתייצבות לצד הנפגעת והצבת גבול לפוגעים. משימת בירור האמת מוטלת על רשויות החוק ולא על כתפי ההנהגה, אולם עדיין קיימת מחויבות מוסרית להטות אוזן קשבת ורגישה למי שטוענים שנפגעו, ולהציב גבולות למי שהטענות מופנות נגדם. עמדה כזו תבהיר למי שנפגעו ולא פנו, לפוגעים שעוד לא התגלו, ולילדים ולילדות הגדלים בקהילה, שכאן מתייחסים ברצינות למקרי פגיעה ולא מקדמים תרבות השתקה. לשם כך נדרשים שיתוף פעולה בין אנשי הקהילה, צניעות ונכונות ללמוד, תוך מודעות למה שאיננו יודעים.

הנחת המוצא היא שהאנשים טובים, הרצונות כנים, והקהילה איננה חלק מרשת זדונית ומרושעת. ובכל זאת, רצון טוב ושכל ישר אינם מספיקים לניהול משבר פגיעה מינית בקהילה. אנשים ראויים וטובים, מנהיגים משכמם ומעלה, הודו בפנינו שהציפייה שהם כמנהיגי הקהילה ידעו לעשות את הדבר הנכון – הופרכה. זהו שדה שדורש ידע מקצועי ושליטה בתחומים שרבים אינם מתמצאים בהם. בעשורים האחרונים נצבר ידע רב וחיוני, ופעולה בלעדיו היא חסרת אחריות. זאת ועוד: באופן טבעי ליבנו מסור למי שאנו מכירים ולבני משפחת הפוגע שלא חטאו, ויש בנו כעס על הנפגעים שהפרו את השלווה. אנו משתוקקים להימנע מקונפליקטים, להרבות שלום, להימנע מלשון הרע ולהיפגש בערבי קהילה חמימים.

להתמודדות קהילתית ראויה נחוצות הבנה בדבר משמעותה של פגיעה מינית והשלכותיה, ויכולת להתמודד עם קונפליקטים. ליווי מקצועי חיצוני עשוי להיות חיוני ולאפשר למנהיגים ריחוק רגשי מסוים.

דור המדבר

שאלה נפוצה היא מתי השלב הנכון להתחיל לחנך למיניות בריאה. התשובה היא: מהחלפת הטיטול הראשון. התייחסות בריאה של קהילה לפגיעות מיניות מתחילה שנים רבות לפני שמשברים מתגלים. משבר הוא גם הזדמנות לטלטל ולשנות הרגלים ותרבות. נחוצות בשלות ומסוגלות של הקהילה ומנהיגיה לערוך חשבון נפש על העבר. כך יכולה קהילה לזכות בחוויה מתקנת של מנהיגות נוכחת, אחראית ומשרת ביטחון, במקום שממנו היא נעדרה ואפשרה לעוול להתרחש.

מהפניות הרבות המגיעות אלינו בעמותת בית דינה עולה שאנו בבחינת דור המדבר, המשלם מחירים על טעויות ישנות. מתעוררת תורה חדשה של מודעות, הצפה ולקיחת אחריות. ואולם היכן שהשתרשו הרגלים של שתיקה והשתקה ולא היו מילים לפגיעה, יש עדיין דרך ארוכה, וכל קהילה נמצאת בשלב אחר.

במצבים שבהם דמות הפוגעים ברורה, עלינו להתייצב לצד הנפגעים ולשאת בהשלכות הבחירה. במצבים שבהם התעתוע לא הוכרע, על הקהילה לפעול מתוך עמדה מורכבת, בתודעה כפולה המסוגלת להכיל בו־זמנית את שני הנרטיבים. מנהיגי קהילה נבחנים ביכולתם לנהל קונפליקטים בתבונה, לפעול בנחישות כשצריך, ולבקש עזרה מקצועית שתיכנס לעובי הקורה. הדבר מצריך צניעות וענווה. לא נדרש מההנהגה להכריע בשאלת היה או לא היה, אולם כן מצופה ממנה להיות קשובה לקולות הנפגעים החיים בתחושה מתמדת של הסטת מבט, הדרה והשתקה, לצד התמודדות קבועה עם התעתוע.

לעיתים, הצורך בתגובה אמפתית ולא משתיקה היא שמניעה את מי שנפגעה וקולה לא נשמע. ואם תאמרו, קולה לא נשמע כי היא לא השמיעה אותו, אשיב: קול נשמע היכן שמוכנים לשמוע אותו. נפגעים ונפגעות מזהים את היחס, את העמדה הקולקטיבית, ואת מצוקת הקהילה כשהיא פוגשת חומרים מורכבים שאינם נוחים לה.

התייחסות קהילתית אינה מורכבת מסדנאות מוגנות בלבד; היא נבחנת ביכולת להכיל את האפשרות שיש בינינו ובתוכנו גם חלקים פוגעניים. זה מפחיד, אולם כשנעבור דרך הפחד הגדול הזה, בעזרת ה' נהיה מוגנים הרבה יותר.

נעמה פלסר היא מטפלת בטראומה מינית, מייסדת ומנכ"לית בית דינה - מרחב תמיכה למתמודדות ומתמודדים עם פגיעה מינית