לוחמי צה"ל בבשן: "אנחנו רואים יום־יום שהצד השני עובד"

זו העונה לבקר בסוריה. על העצים מבשילים הדובדבנים, ומזג האוויר נעים אפילו בשעת צהריים. אבל השקט והפסטורליה מתעתעים. מציאות חדשה נוצרה מעבר לגבול, ואפשר לעמוד על טיבה בשיחה עם החיילים שמוצבים שם.

החזקת אזור החיץ הרחב שכבשה ישראל בסוריה – בדומה ללבנון ולעזה – מצריכה כוח אדם רב. חלקו מגיע מהצבא הסדיר, ורובו מצבא המילואים. כמה מחיילי המילואים הללו משוחחים איתי באזור תל חאדר שבתוך סוריה.

עדיין יש שלג בפסגת החרמון, שמתנשא מעלינו לכל אורך הדרך. עשרות כלי אימון של חיל השריון חולפים על פניי. מהכניסה ליישוב נמרוד אנו חותכים דרך מג'דל־שמס, ובין השאר עוברים ליד המגרש שבו פגעה הרקטה ששיגר חיזבאללה ביולי 2024, וקטלה 12 ילדים. בסמוך ניצבת הכיכר לזכרם, עם פסל בצורת כדורגל ענק פצוע, וסביבו דמויות הילדים שנרצחו.

שלט אזהרה אדום בעברית ובערבית תלוי לצד שער הכניסה לסוריה, ומזהיר את קוראיו מפני חצייה לשטח המדינה הסמוכה - תזכורת למאורעות יולי 2025, כשתושבי מג'דל־שמס עברו את הגדר ונכנסו לחאדר כדי לסייע לתושביה להתגונן מפני מתקפות משטר א־שרע. בתוך סוריה אנו נוסעים על ציר כבוש בתוך שדה מוקשים. חביות צבועות באדום־לבן מסמנות את גבול השטח המפורז.

כדי להגיע אל המוצב הישראלי, ששוכן במרחק אווירי של כשמונה קילומטרים מהגבול, יש לעבור דרך הכפר הסורי־דרוזי חאדר, מקום יפה אך מיושן. על כל גגות הבתים ניצבים מכלי מים גדולים, תזכורת לכך שגם כיום בסוריה לא תמיד יש מי שתייה בברזים. אלמלא דגמי המכוניות ולוחיות הרישוי בערבית, חלקן עדיין עם דגל סוריה הישן בעל שני הכוכבים, היה אפשר לחשוב שחאדר היא בעצם מג'דל־שמס של שנות השמונים.

תושבי הכפר ידעו תהפוכות שלטוניות: במלחמת ששת הימים נותק חאדר משאר הכפרים הדרוזיים בגולן ונותר בידי סוריה, והפך לסמל כשתושביו תקשרו עם בני משפחותיהם בארץ ב"גבעת הצעקות". בדצמבר 2024, לאחר נפילת משטר אסד, קראו תושבי הכפר לישראל לספח אותו, וזמן קצר לאחר מכן תמרנו לשטחו כוחות צה"ל וכללו אותו באזור החיץ.

כיום חיילינו מסיירים בכפר ומחזיקים בו כמה נקודות ביקורת, אבל נראה שהחיים מתנהלים כסדרם ותנועת האזרחים חופשית לגמרי. אין דגלי סוריה בחאדר, וגם לא דגלי ישראל. רק דגלי הפסים הצבעוניים של העדה הדרוזית מתנופפים בגאווה.

ארץ ההזדמנויות לשונאי ישראל

לאחר כעשר דקות נסיעה בתוך הכפר אנו מגיעים אל המוצב שבו משרתים לוחמי גדוד הסיור 6408 של חטיבת המילואים עציוני. המוצב חולש על שטחים רחבים, ובנוי בקרבת מוצב מקומי ישן. למרגלותיו טנק סורי פגוע, שריד ממלחמת האזרחים.

צה"ל מקיים פעילות צבאית שוטפת בדרום סוריה ובמרחב רמת הגולן הסורי, שמטרה בעיקר למנוע התבססות של גורמי טרור באזור ולהגן על היישובים הישראליים שמעבר לגדר. החיילים מסיירים בתוך רצועת הביטחון שממזרח לקו הפרדת הכוחות, ולעיתים אף מעבר לו, ומבצעים פשיטות ממוקדות ומעצרים, מחרימים נשק ומשמידים תשתיות צבאיות. בנוסף, ישראל מחזיקה כמה מוצבים ממזרח לקו של הסכם הפרדת הכוחות בסוריה משנת 1974.

סא"ל ר', מפקד גדוד 6408, מספר כי "אנו מציבים מארבים ומסיירים, ובונים נוכחות קבועה שנותנת לנו אחיזה בשטח. המשימה שלנו ברורה: אנחנו פה כדי שהאויב לא יוכל להתבסס. אין ספק שהוא רוצה בזה, ומטרתנו היא למנוע את זה ממנו.

ר' מושיט לי משקפת ואומר: "רואים מפה את דמשק". מעבר לגבעות אפשר להבחין בקווי המתאר של עיר הבירה הסורית. חייל אחר מוסיף: "כשהייתי בסדיר, היינו צופים על סוריה ואומרים שהיא מעבר להרי החושך. היום אנחנו צופים מהרי החושך לעבר ישראל".

פעילות צה"ל בגזרה כוללת גם איסוף מודיעין ומעצרים. "אם לא היינו פה", מדגיש ר', "האויב היה אוסף מודיעין עלינו עם תצפיות ומצלמות".

אתה רואה פה אנשי אויב?

"הם היו רוצים להיות פה. אם הם לא פה, סימן שאנחנו מצליחים".

בחזית לבנון אין תושבים, וצה"ל משמיד תשתיות כל יום. פה כמעט הכול נראה שלם ושלו. למה?

"בסוריה ישראל החליטה להחזיק את מרחב החיץ עם התושבים – על כל המורכבות שזה מייצר. התושבים פה כבר רגילים שאנחנו עוצרים אותם לתשאול, שיש נוכחות שלנו בכפר. בעבר המקומיים היו נוסעים בכפר עם רובה קלשניקוב על הגב ותחמושת ברכב. זה נועד להגן על הבית בתקופת מלחמת האזרחים. עכשיו הם כבר לא מסתובבים חמושים".

איך התושבים מקבלים את הנוכחות של צה"ל בכפר?

"נראה שרוב התושבים שמחים שאנחנו נמצאים כאן. ישראל היא המקום היחיד במזרח התיכון שמגן על הדרוזים. מה קורה מתחת לשטח ומאחורי הקלעים? אי אפשר לדעת בוודאות, וזה חלק מהאתגר. לכן אנחנו מוכנים לכל תרחיש".

"הקו הזה מתעתע", מסכים אחד הלוחמים, "מצד אחד יש פריחות, נוף יפה ודרוזים שמנופפים לשלום. מצד שני מתנהלים בידיעה שברגע אחד הכול יכול להתהפך. כדי שחייל יאמין באיום, הוא צריך לראות שהמפקד שלו מאמין בו. המפקדים שלנו מסתכלים ישירות על האיום, וזה מחלחל למטה".

ר' משדר זהירות. "אנחנו רואים יום־יום שהצד השני עובד", הוא אומר, "הוא לא נח לרגע. אחרי 7 באוקטובר כבר אי אפשר להגיד 'זה לא יקרה' על שום תרחיש – וברור שיש לאויב מוטיבציה לפתוח עוד חזית. סוריה היא ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות לכל מי ששונא את ישראל. יש פה ג'יהדיסטים מכל הסוגים. חלק היו רוצים שתיפתח עוד חזית, וחלק פשוט מעוניינים למשוך את הקשב שלנו מעזה ומלבנון".

ככה חינכו אותנו

חיילי עציוני השלימו מאז תחילת המלחמה מאות ימי מילואים בעזה, בלבנון - עציוני הייתה חטיבת המילואים הראשונה שנלחמה בארץ הארזים הסמוכה מאז מלחמת לבנון השנייה - ועכשיו גם בסוריה. זה הסבב השישי שלהם ("אבל מרגיש כמו שביעי", זועק אחד, "כי רגע לפני המלחמה עשינו קו").

אחד החיילים בחפ"ק מציין כי "לפני שהגענו לכאן היינו ברפיח ובחאן־יונס, ולפני כן גם בלבנון. מבחינת הדופק המבצעי, עזה הייתה האינטנסיבית ביותר. בלבנון היה יותר מרחב, אבל בעזה הכול צפוף יותר, עם מרדפים ופעילות בלתי פוסקת. גם החום והעובדה שהיינו שם כל החגים הפכו את הקו שם למאתגר במיוחד".

האתגר לא פוסח גם על יתר בני המשפחה. אחד החיילים הותיר מאחוריו בבית שמונה ילדים. השני שישה, וכך גם השלישי. "שישה ילדים זה המינימום אצלנו", צוחק אחד החיילים הדתיים, "אבל למקס יש רק חתול, והוא בכל זאת נמצא כאן איתנו".

יש חיילים שנמאס להם ולא באו?

סא"ל ר' קובע כי מדובר ב"אחוזים בודדים. הרוב המוחלט בא. יש לנו 86 אחוזי התייצבות, למרות שזה כבר הסבב השישי. אנחנו עובדים על זה, ומייצרים נרטיב שכולל לכידות חברתית, ציונות וצדקת הדרך. לצד המחירים הכבדים שאנשים משלמים, אנחנו יודעים למה אנחנו פה, וזה נותן כוח להמשיך".

סגן מפקד החטיבה, א', מסכים עם הדברים. "אנשים מדברים על האתגרים ומשתפים בקשיים שלהם, אבל לא כדי להתבכיין או בשביל להגיד מדוע לא יבואו בפעם הבאה, אלא כי אנשים פה הפכו למשפחה", הוא מספר. "בסוף הם מצביעים ברגליים ומתייצבים".

אחד הלוחמים בגדוד מוסיף כי "התגייסנו שלוש פעמים בהקפצה מרגע אחד לשני, וזה הרבה יותר קל מפעילות ביטחון שוטף מתוכננת מראש. כשפורצת מלחמה כולם מבינים למה צריך אותנו בשטח. זה מובן פחות כשקוראים לך לתפוס קו למשך כמה חודשים. עכשיו אתה כבר רואה פחות סובלנות אצל המעסיק, וגם הלקוחות שואלים: 'מה, אתה שוב במילואים?'".

ובכל זאת, המחירים הקשים וגם סוגיות כגון השוויון בנטל וגיוס החרדים לא ימנעו מהם להגיע לכאן. "גדוד מתמרן לא נולד בגלל חוק כזה או אחר", מציין חייל בגדוד, "כל מי שנמצא פה הגיע לכאן כי כך חינכו אותו. אני פה כי אבא שלי עשה מילואים. עוד חייבי גיוס אולי ייתנו מענה במקומות אחרים, אבל זה לא ישפיע אצלנו, ולכן זה גם לא כל כך מעסיק אותנו".

ר' מסכים עם הקביעה הזאת. "נהיה פה בשבועות הקרובים", הוא אומר, "ונעשה את המשימה הכי טוב שנוכל. אחרינו יגיעו עוד אנשים טובים, שגם הם יעשו הכי טוב שיוכל כדי להגן על אזרחי ישראל מתוך סוריה".