גיאו־תיאולוגיה היא תחום מדעי העוסק בייצוג של מפות גיאוגרפיות המקודשות לדתות, ובתורת ההתמקמות של מרכזי האמונה. שרטוט המפה הגיאו־תיאולוגית של ירושלים עיר הקודש מעורר את שאלת השאלות: מדוע נבחרה ירושלים להיות מרכז העולם הפיזי, הרוחני והאמוני, וכיצד תוכל העיר לחזור לייעודה ולהפוך לגן העדן האבוד עלי אדמות?

גן העדן האבוד הפך למיתוס ולאידיאל אוטופי. בשביל האדם הבוגר, גן העדן הוא אוטופיה וחלום בלתי ניתנים להשגה, אלא אולי בעולם הבא, אבל מקורותינו מכוונים אותנו שאפשר בכל זאת לקיים מרחב גן עדן בעולם הפיזי והוא ממתין להתגלות בירושלים. הוא יעוצב כך שיהיה סלון אירוח יהודי, סוכה אוניברסלית שתאפשר את הכינוס האנושי ההמוני, הקדוש, היפה והנשגב ביותר מסוגו בעולם כולו.

האגן הקדוש של ירושלים הוא גן העדן האבוד, כי יש בו שילוב נדיר וחד־פעמי בין טופוגרפיה מקראית, תכנון על־עירוני ומטפיזיקה יהודית. ירושלים היא עיר שהפכה כנגד כל הסיכויים לעיר עולם ומקום בחירת המקדש – בית הא־לוהים, וזאת מכיוון שהמפה הגיאו־תיאולוגית שלה שונה מכל מפת קודש אחרת.

ברוב האתרים המקודשים של עמי קדם, כדוגמת הזיגורט המסופוטמי, הפירמידה המצרית והאקרופוליס האתונאי, הקודש מוגבה מפני הקרקע ובולט יחסית לסביבתו. ארגון החלל מאלץ יצירת חלוקה דיכוטומית בין העליונים, האליטות, ובין התחתונים – העם. כך, קהל המאמינים חווה את פולחן התפילה והקודש מלמטה כלפי מעלה, וסביב המונומנט הוא מוצא את עצמו לבדו, איש־איש לעצמו ובמנותק מהפולחן ומהקהילה הרחבה.

לעומתם, המבנה הטופוגרפי של אגן ירושלים העתיקה אחר לגמרי. זהו אמפיתיאטרון, חלל קונכייה אקוסטית מדורג, עצום ומשותף, מארח ושוויוני לכל המאמינים. "ירושלים הרים סביב לה" (תהילים קכה, ב). "סיר הפלא" של האגן בירושלים מגודר בשוליו הגבוהים (כ־810 מטרים מעל פני הים), שהם כתר ירושלים, הנקראים בהלכה "מן הצופים ולפנים" (פסחים ג, ח).

שולי הכתר מתפרסים סביב העיר העתיקה ולאורך כ־12 ק"מ, כולל פתח נחל הקדרון, ברצף צורני עירוני מרהיב. בתוכנית "ירושלים הבנויה" שכתב הח"מ עם יהודה עציון, המתיימרת ליצור הדמיה של ירושלים העתידית כשבית המקדש השלישי במרכזה, כינינו את הרכס הסובב את ההר בשם שדרת הפרפר בשל צורתו. בשדרה הזו נכללים הר הזיתים במזרח, הר הצופים ושייח' ג'ראח מצפון, גן העצמאות וימין משה במערב וטיילת ארמון הנציב מדרום. השוליים המוגבהים האלה מתפקדים כחומות הגן, קו גבול הלכתי ברור שיוצר הפרדה בין הקודש שבפנים לחול שבחוץ. אלה מעין קירות שאינם מאפשרים לראות את סוד פנים האגן הקדוש מבחוץ, עד לרגע המיוחל שבו עולה הרגל מביט לראשונה אל המכתש פנימה בהפתעה ובהתפעלות נוכח מרחב גן העדן שבמרכזו פנינת המקדש – המונומנט החשוב והמרשים בעולם.

הטופוגרפיה קובעת ומסמנת לנו גם את מיקומו של הר הבית ומפלסו כבמה מרכזית, שאומנם נמוכה כאמור ביחס להרים שסביבה, אולם מוגבהת (כ־740 מטר מעל פני הים) יחסית לנחלים שתחתיה. רצפת המקדש נמוכה בכ־70 מטר משולי המכתש העליונים, ומאפשרת בכך תקשורת אינטימית בין הצופים־המאמינים ובין עצמם, ובו זמנית בינם ובין הוד בית הא־לוהים.

האגן הקדוש ישמש כבית כנסת משותף יחיד במינו, מרחב בלתי מקורה בעל דפנות מוגדרות היטב, המשלבות טבע ובנייה מלאכותית לכלל תפארת שאין שנייה לה בעולם. שטח האגן הטבעי התחום הזה הוא כ־8 קמ"ר. היציעים המדורגים הללו יאפשרו את קיומה של אספה רבתי בת עשרה מיליון בני אדם בשלושת הרגלים. לשם השוואה, במתחם כיכר פטרוס הקדוש בוותיקן הקיבולת היא של כ־450 אלף מאמינים, ואילו במכה, במתחם אל־מסג'ד אל־חראם, הקיבולת היא של כ־600 אלף נפש בו זמנית.

"כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז). זה יהיה הכינוס האנושי הגדול והחשוב מסוגו בעולם, מרחב מארח שבו ישראל מזמנת את האנושות להצטרף ולהשתתף באירוע קודש משותף לכל בני האדם. אלפי שנים עם ישראל התארח בעל כורחו אצל הגויים בגולות השונות, מהן טובות יותר וטובות פחות, ועתה הגיע הזמן להפוך את הקערה על פיה, ולארח את הגויים במרחבי הבית היהודי, בגן העדן של ירושלים – הוא ביתנו ומולדתנו ההיסטורית.

השינוי הדרמטי הזה ייצור מהפך תודעתי, ויחל בריפוי המחלה התרבותית האוניברסלית הקשה מכולן - שנאת עם ישראל. וכך האנטישמיות תהפוך לפילושמיות - ההכרה והאהבה הגדולה לרעיון היהודי, לעם ישראל ולמדינת ישראל. המגמה הזו תביא לסדר עולמי חדש, לייהוד תרבותי ותיאולוגי של העולם במאה ה־21 – לא גיור – ולכינוס ולאיחוד כל "דתות ההחלפה" מהמזרח ומהמערב סביב ירושלים ובית המקדש.

משיחיות רציונלית

"המקום" הוא שמו של א־לוהי ישראל אך ורק בשפה העברית. א־לוהי ההתגלות מתגלה אלינו בכל קדושת הדרו ומסמן את הציר הקוסמי, הוא הדקומנוס של ירושלים. הדקומנוס היה הרחוב הרוחבי שרווח בערים הרומיות וחצה אותן ממזרח למערב, וכך היה גם בעיר בירתנו. הציר המזרחי העתידי יֵצא ממקדש דוד ושלמה אל נחל קדרון ויפנה היישר אל המדבר הגדול בכיוון אור כשדים של אברהם אבינו, ואל הר נבו מקום קבורתו של משה רבנו. כל זאת אל מול כיוון זריחת השמש, שעל פי המקורות חוזרת ונכנסת בפתח דלתות המקדש.

לפי תוכניות "ירושלים הבנויה" העתידית שיצרנו, שלושה ימים לפני חג השבועות תצא שיירה בת עשרות אלפים מהר נבו בעבר הירדן ותשחזר את כניסת עם ישראל למולדתו בימי יהושע, אך הפעם דרך תוואי ערוץ נחל קדרון היישר אל המקדש. המהלך הזה עולה אל מול זרם מי הקדרון המתוקים והצוננים היוצאים מהמקדש. סביב ערוץ הנחל ולכל אורכו תינטע צמחייה שופעת, שתשתלב כנווה מדבר בנוף הבראשיתי של מדבר יהודה על צבעיו ונקיקיו. הנחל חוצב את דרך גן העדן מתחתית ים המלח בואכה האגן הקדוש. בפאתי שדרת הפרפר תיעשה הכניסה דרך שער הקדרון המלכותי, זהו שער שד"י – שומר דלתות ישראל – בצורת האות ש', הנוצרת מאיחוד שלושת הערוצים באגן בדיוק בנקודה הזו.

השיירה תעלה לכיוון הר הבית לפנות בוקר, וממש בזריחה – כשחזית המקדש זוהרת אל מול קרני השמש – השיירה תתפצל כקלשון לשלושה חלקים ותעלה מבריכת השילוח להר הבית בנתיבים שונים: במעלה נחל קדרון תוך כניסה אל העיר העתיקה מצפון דרך שער שכם, במעלה גיא בן הינום תוך כניסה משער יפו, ובמעלה הגיא האמצעי לאורך עיר דוד תוך כניסה היישר אל ההר במדרגות שערי חולדה.

השמש תעלה בשמיים, והחצוצרות ושירת הלויים יבשרו על כניסת התהלוכה לשערי הר הבית משלושה כיוונים. כל אדם שייכנס לרחבת הר הבית יישא על כתפיו את ביכורי תנובת הארץ כמנחת חג השבועות הקדוש. אז יתחיל פולחן החג המרכזי.

מרחב הגן הוא מוקד משיכה ומרכז כובד מטאפיזיקלי בלעדי המייצג את הסמכות ההכרחית של הסדר הא־לוהי. כאן נווה שאנן – אחד משבעים שמותיה של ירושלים – גן העדן שמפריח את השממה. וכדוגמה הזו גם שמחת בית השואבה, שמבטאת את אותה אנרגיה אמונית מרוכזת שאחראית לקיום שיווי המשקל הקוסמי והארצי של היקום.

זהו קול קורא לתכנון גן העדן הירושלמי כמרחב משיחי: המיזם הציוני הוא משיחי במהותו העמוקה ביותר, ומתקיים ונבנה הלכה למעשה בדורנו וכבר למעלה מ־120 שנה. זו משיחיות מעשית ורציונלית שנמצאת מעל הטבע ומעל ההיסטוריה של העמים, משיחיות הקוראת לשותפות גורל בין עם ישראל לאנושות כולה בתכנונו ובבנייתו של האגן הקדוש של העיר העתיקה בירושלים העכשווית, באמצעות הקפדה על שמירת חמישה יסודות. א'. זהו המקום הקדוש בעולם, והמפגש של קירות האגן, קו הרקיע וקו האדמה מגדיר את גבולות הגן. ב'. זהו חלום הגן היפה והחושני בעולם. ג'. זהו המרחב החדשני, המתפקד והטכנולוגי ביותר בעולם. ד'. זהו מיקרוקוסמוס אקולוגי המרכז את מרכיבי הטבע במקום אחד. ה'. החשוב מכול - זהו מקום התגלות המוסר, החסד, השוויון והאירוח החשוב בעולם, שבו האירוח מתעלה ומגיע לדרגתו העליונה, ממש כמו בגן עדן: צמחייה, מים, צל, שמש וגשם, ישיבה, חברותא, מוזיקה, פרי ומזון, נגישות מלאה ותאורת לילה מסופקים לכל אדם.

אוטופיה? לא כאן, בירושלים של המאה ה־21. היינו כחולמים? לא, כי זו המאה היהודית שבה הכל אפשרי ותלוי רק בנו. כך תיראה מפת הקודש של גן העדן האבוד ההולכת ומתגלה בירושלים.

יורם גינזבורג הוא אדריכל, מתכנן עיר ואזור, לשעבר מרצה בכיר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל. הוא השתתף בתכנון מתחם שילה הקדומה, וממובילי מיזם "ירושלים הבנויה" של יהודה עציון – תכנון אדריכלי עתידי של מתחם בית המקדש השלישי וסביבתו, הכולל פתרונות לקליטה וכינוס של מיליוני עולים לרגל