מיומנו של כומר: היהודים מלמדים אותנו ציות, הקרבה וקדושה

הנשיא טראמפ ייסד לאחרונה את היוזמה הלאומית "שבת 250", שהתקיימה בשבת האחרונה. זוהי הפעם הראשונה בתולדות ארה"ב שנשיא מכהן קורא לשמירת שבת לאומית, והיא נועדה לחגוג את יום הולדתה ה־250 של אמריקה, לכבד את תרומתם של יהודים אמריקנים, לחזק את המחויבות למלחמה באנטישמיות ולקדם חופש דת.

רגע לפני שבת 250, ישראל חגגה את יום ירושלים 2026, לציון איחוד העיר והשכנת שלטון ישראל בעיר העתיקה ביוני 1967 - הפעם הראשונה שהעיר כולה עברה לשלטון יהודי מאז שנת 70 לספירה. כמובן, יום ירושלים מזכיר לעולם שבתי המקדש היהודיים הקדומים שבנו שלמה המלך והורדוס היו ממוקמים בהר הבית.

כל זה קורה על רקע המשפט מספר ויקרא החקוק על פעמון החירות: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (ויקרא כה, י). המילים האלה מזכירות לנו שהבסיס לחירות בארה"ב מבוסס על רעיון שנחשף במקור בכתבי הקודש העבריים.

לפני כמה ימים נזכרתי בכך כשקיבלתי סמל יפהפה של בית המקדש כסיכת דש. האם זה מפתיע לשמוע שאני אוהב לזכור את בית המקדש? ככומר אוונגליסט, אענוד את הסיכה הזו בגאווה משום שהיא מסמלת את החירות הקשורה לאתר הקדוש ביותר עלי אדמות עבור חברינו היהודים, ומשום שאני מאמין שלנוצרים יש הרבה מה ללמוד מבית המקדש.

ראשית, אנו לומדים על ציות. אברהם האב ציית לא־ל כשעשה את דרכו להר המוריה לאחר שנאמר לו להקריב את בנו, יצחק. דמיינו את רשימת השאלות שעברה במוחו של אברהם: לאן אנחנו הולכים? מדוע אנחנו עושים זאת? האם לא נוכל למצוא דרך אחרת? כיצד תקיים את הבטחותיך לי? אבל אברהם ציית, בדיוק כפי שעשה כשעזב את אור כשדים שנים רבות קודם לכן. הוא לא היה צריך לקבל תשובות לכל שאלותיו. הוא פשוט ציית כשפנה אל ראש הגבעה שתהפוך לאתר בית המקדש יותר מאלף שנה לאחר מכן.

אנו לומדים גם על הקרבה. כאשר דוד החליט לבנות את בית המקדש, הוא קנה את גורן ארוונה ושילם תמורתו ממשאביו שלו. כמלך היו לו בוודאי שפע של משאבים, אבל הוא לא ביקש ממישהו אחר לעשות זאת, אף שהיה יכול לעשות זאת. הוא זיהה את ערך הדוגמה שלו בפני העם כשאמר: "לא אעלה לה' א־לוהי עולות חינם" (שמואל ב כד, כד).

לקח ההקרבה נלמד לאורך דפי כתבי הקודש. ספר ויקרא מתאר בפירוט את הקורבנות שא־לוהים דרש מעמו. החג היהודי האהוב עליי ביותר, פסח, דורש הקרבת שֶׂה. בכל תולדותיו, כאשר עם ישראל חגג את חגיו העיקריים, משפחות הביאו לבית המקדש קורבנות שנקבעו בכתבי הקודש.

יתרה מכך, מהמקדש אנו לומדים על קדושת ה'. בתוך קודש הקודשים בבית המקדש עמד ארון הברית, לב עבודת המקדש. ממש מעל הארון הודגמה נוכחותו הגלויה של א־לוהים. המקום הזה היה קדוש עד כדי כך שרק הכוהן הגדול היה יכול להיכנס אליו פעם בשנה בלבד, ביום הכיפורים, כדי להקטיר קטורת.

לבסוף, יחזקאל הנביא מזכיר לנו שיום אחד בית המקדש ייבנה מחדש ו"כבוד ה'" יבוא בו (יחזקאל מג, ד). איזה יום מדהים זה יהיה: כל העולם יתמקד בעבודת ה' בבית המקדש בירושלים. אני כבר לא יכול לחכות.

הכומר האוונגלי בוב בטרהוף, מהעיר ווסטר באוהיו, הוא מנכ"ל הארגון הנוצרי "ללכת עם התנ"ך"