כשנכנסנו כמה עיתונאים ואני לקיבוצים ההרוסים בעוטף עזה זמן קצר אחרי 7 באוקטובר, הדבר הראשון - הדבר הכי חד-משמעי - שנתקלנו בו, היה עדויות של פשעים מיניים שהיו שזורים בטבח.
עוד כתבות בנושא
כל מי שעבר בבתים בכפר עזה, והקשיב ממקור ראשון לדיווחים על איך גופות התגלו - מופלות, שבורות, מופשטות, גברים, נשים וילדים כאחד - הבין מיד מה קרה.
רופאים, אחיות ומומחים לזיהוי פלילי שעבדו באהבה ומאמצים עילאיים כדי לארגן את הר הגופות ושרידי האדם בבסיס הצבאי שורה, אישרו את הזוועה. עברנו בין אוהלים ומכולות מלאות בשרידי קורבנות מפסטיבל הנובה ומהקיבוצים.
הכי מעניין
מתנדב זק"א סמוך לאחד הבתים ההרוסים בקיבוץ בארי. | צילום: AFP
הם היו בני אדם צעירים ויפים שנרצחו בדרכים הברבריות ביותר שניתן להעלות על הדעת: אברים שהופרדו, פנים מושחתות, סימני אלימות מינית מזוויעים.
הכל כבר היה ברור באופן טרגי משום שמחבלי חמאס דאגו לצלם את זוועותיהם בעצמם. מעבר לעדות ראייה על אונס המוני, היה תיעוד ישיר שהוכיח כי אלימות מינית היוותה חלק מאסטרטגיית ההשמדה והטרור של יחיא סינוואר שבוצעה על ידי מחבלי הנוח'בה.
בתחילה, הכחשת הראיות הללו נראתה פתטית ושולית. אך ככל שעבר הזמן, היא הפכה למרכזית באסטרטגיה אנטישמית רחבה יותר של היפוך והכחשה.
עוד כתבות בנושא
מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם, למרות שמומחים שלהם הודו כי קיימים "עילות סבירות" להאמין שאונס המוני התרחש, סירבו לגנות באופן משמעותי. ארגונים פמיניסטיים הכריזו למעשה על מותה של סמכותם המוסרית, כפי שציינה לוסטה סקארפיה בצורה כה ברורה, בכך שהכחישו את האלימות הגדולה ביותר נגד נשים מאז מלחמת העולם השנייה.
כל זאת, אך ורק משום שהקורבנות היו נשים יהודיות.
ד"ר כוכב אלקיים-לוי. | צילום: מסך מיוטיוב
כעת, סוף סוף, לאחר שנתיים וחצי, מגיע הדו"ח המונומנטלי של הוועדה האזרחית לפשעי חמאס נגד נשים וילדים: 300 עמודים המתעדים אונס המוני, משפחות מעונות, השפלה כפויה ומעשי אכזריות כמעט מעבר למה שניתן לתאר במילים.
תחת הנהגתה של המומחה המשפטית כוכב אלקיים-לוי, הוועדה אספה 1,800 שעות עבודה וסקרה כ-10,000 תצלומים וסרטונים, תוך הצלבת עדויות וראיות באמצעות ניתוח פורנזי שבוצע על ידי 25 מומחים ומתנדבים רבים, ביניהם מזכירת המדינה האמריקנית לשעבר הילרי קלינטון. הדו"ח כולל מיפוי פורנזי מדויק, עדויות מאומתות ונהלי זיהוי מפורטים.
עוד כתבות בנושא
אלקיים-לוי מבקשת לא רק לשמר את התיעוד ההיסטורי, אלא גם לקבוע סטנדרטים משפטיים בינלאומיים חדשים המכירים באונס כנשק מלחמה והשמדה - לא רק בישראל, אלא גם במקומות כמו ניגריה ובקרב היזידים, שם אלימות מינית שימשה באופן דומה להשפלה, הרס והשארת צלקות קבועות על עמים שלמים.
ישנן עדויות של תושבי העוטף ששמעו, בזמן שהסתתרו, את צרחות הקורבנות ואת צחוקם של האנסים, לפני שגילו מאוחר יותר גופות מושחתות ומדממות. חטופים לשעבר מתארים את מה שנעשה להם בשבי. ילדים מספרים זוועות מעבר לכל דמיון.
מהו "קינוסייד"?
בין העדויות הבלתי נסבלות ביותר נמצאת מה שהדו"ח מזהה כ"קינוסייד" - הרס שיטתי של התא המשפחתי באמצעות אלימות מינית, שבו ילדים מושפלים ונרצחים מול הוריהם, או הורים לעיני ילדיהם, בעוד שקורבנות נאלצים לבצע מעשים מפלצתיים זה נגד זה.
כיום, כל מי שיש לו אומץ יכול סוף סוף להתעמת עם הראיות המלאות - ואיתן גם עם הבושה האינסופית של השקרים המתפשטים נגד ישראל. אך גם עכשיו, חלקם ממשיכים לנסות להפוך את המציאות.
עוד כתבות בנושא
הניו יורק טיימס, במה שהפך לדפוס כמעט צפוי של האשמות נגד ישראל, פרסם לאחרונה טור מאת ניקולס קריסטוף המאשים את ישראל בהתעללות מינית בבתי כלא, כולל האשמות גרוטסקיות הקשורות לשימוש בכלבים.
קריסטוף מסתמך במידה רבה על עדותו של סמי אל-סאי, שנכלא בגין טרור בין השנים 2016 ו-2024 ומזוהה כמייסד גדוד טול כרם, ארגון טרור המקושר לפיגועים רבים. ב-8 באוקטובר, הוא פרסם, על פי הדיווחים, הודעות חגיגיות ששיבחו את "הדגל הירוק" של חמאס.
מיצב תמונות של משתתפי פסטיבל נובה שנרצחו ונחטפו על ידי מחבלי החמאס בשבת השחורה, מוצג באתר בו אירע הטבח ברעים. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
עדים כאלה, לצד ארגונים המציגים את עצמם כמגינים על זכויות אדם, עשויים בקרוב להתמודד עם שאלה ברורה: איזו אמינות נותרה בהתנגדותם הנטענת לאלימות מינית לאחר התעלמות, צמצום או הכחשה של הממצאים שנחשפו כעת בדו"ח הוועדה האזרחית?
מעבר לאלימות מינית, איזו אמינות נותרה בכלל בזכויות אדם עבור אלו שהתעלמו, תירצו או הכחישו פשעים בסדר גודל כזה רק משום שהקורבנות היו ישראלים ויהודים?
עוד כתבות בנושא
