הרב אריה שטרן נפטר שלשום לאחר מאבק במחלה קשה, בגיל 81. הלווייתו יצאה מרחבת ישיבת מרכז הרב, שהמנוח נמנה על רבניה החשובים, והוא נטמן בהר המנוחות בירושלים. הרב שטרן הותיר אחריו אישה ושבעה ילדים. בתו שירה נהרגה בתאונת דרכים כשהייתה בת 20.
"בזיכרון שלי צרובה הצדיקות שלו", מספר תלמידו וראש לשכתו, אבינועם קוטשר. "הוא מעולם לא 'סגר חשבונות' עם אנשים שפגעו בו, תמיד היה מוחל וסולח. בשיחות שלו תמיד דיבר בעיקר על כלל ישראל, על אחדות, משפיע מתוך התורה שלמד ממרן הרב צבי יהודה.
"הרב לא רק הטיף לעקרונות של שלום, אלא גם עסק בכך בפועל: הוא תמך ברבנית חנה הנקין ממדרשת נשמת ואפשר לקיים פעילויות שומרות שבת במתנ"סים בשבת, ומצד שני הקנאים של העדה החרדית בירושלים היו מגיעים לעשות איתו שבת ומעריצים אותו על ההקפדה שלו. מבחינתו לא היה בכך כל ניגוד. הוא היה מסביר לתלמידים שלו שתמיד כשיש מאבקים פוליטיים, אנשים חושבים שהניצחון הוא ערך שיש לחתור אליו, אבל לא מפנימים שהשלום הוא ערך עליון.
הכי מעניין
"פעם באתי אליו ואמרתי לו שאני רואה דברים אחרת ממנו, אבל לא אדבר בפני הרב. הוא אמר שאת הדעה שלי אני חייב לומר, שזה חלק מה'לימוד'. היה לו משפט שחזר ואמר: 'חבר אני לכל אשר יראוך'. כך היה נוהג בכל אדם".
הרב שטרן היה רבה הראשי האשכנזי של ירושלים בשנים 2014 עד 2019, ונחשב לאחד מפוסקי ההלכה הבולטים בציונות הדתית. במשך שנים עמד בראש מכון הלכה ברורה ובירור הלכה, שהיה למפעל חייו, וסייע ללומדי תורה בכל רחבי הארץ.
הוא נולד בתל־אביב ב־1944, וגדל בבית ציוני־דתי וחסידי. בנעוריו למד בישיבת היישוב החדש ובהמשך בישיבת חברון. בשנת 1964 הצטרף לישיבת מרכז הרב בירושלים, והיה לאחד מתלמידיו הקרובים של הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש הישיבה ובנו של מייסדה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים שירת במילואים בחטיבת הצנחנים.
טור שכתב הרב אריה שטרן למקור ראשון, לפני כארבע שנים:
בעקבות בקשתו של הרב צבי יהודה הקים הרב שטרן את המכון שהוא עמד בראשו מאז הקמתו. הוא היה שותף בהקמת מכון מרחבים להכשרת מורים ומלמדים בקריית־משה בירושלים, והיה חבר הנהלה בו ובבית הספר נעם ירושלים. עד לפני שנתיים היה רב קהילת הר חורב בשכונת קטמון.
במשך שנים רבות היה הרב שטרן ר"מ בישיבת מרכז הרב וראש ישיבת הדרום ברחובות, אך הוא לימד גם בישיבות רבות נוספות - אור עציון, קריית־שמונה, הכותל, אורות שאול, אש התורה ועוד. כן היה שותף לשיקומו של בית הרב קוק בירושלים ולהפיכתו למרכז חינוכי להנחלת מורשתו של הרב קוק.
"העוצמה של האמת שבדבריו, שלא תמיד מצאה חן בעיני אנשים מפני שלא ניסתה למצוא חן, באה יחד עם חן וחסד ואהבת הבריות - ששתיהן דרו אצלו בכפיפה אחת בלי שהייתה סתירה ביניהן", ספד לו חתנו, הרב יצחק סמואל. "הוא דאג מאוד מהפילוג בעם, וחיפש כל הזמן דרכים לאחד. אני זוכר שלפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בכינוס משפחתי, דיברנו על הרפורמה המשפטית וכל אחד הביע את דעתו הנחרצת, ואז הוא אמר - בסגנון שאני לא זוכר כמותו - שהוא מאוד דואג מההתרחקות של חלקים מהעם ושזו המשימה העיקרית שלנו".
את הספדו סיים הרב סמואל בזיכרון מהמפגש האחרון שלו עם הרב בשבוע שעבר. "סבתא ביקשה להשמיע שיעור מוקלט שלו. בדרך כלל הוא נענה בשמחה, אבל הפעם אמר שהוא חפץ ללמוד. הוא ביקש ממני להביא את מסכת ברכות ולפתוח בדף י'. שאלתי מדוע דווקא שם, והרב אמר שלשם הגיע. לא הבנתי את הדברים, אבל קראתי בקול את הגמרא. המשכתי לקרוא עד שהגעתי לדברי חזקיהו לישעיהו. 'בן אמוץ, כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבא: אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים'. ואז סבא עצר אותי ואמר שזה מספיק להיום".