כך משטרת ישראל משחקת במספרים של נתוני הפשיעה

הסערה הציבורית שקמה בעקבות פשיעת בני הנוער היא דבר בריא. חברה מתוקנת נתקלת במעשי רצח מזעזעים שבוצעו על ידי קטינים ועוצרת כדי לברר מה השתבש ואילו תיקונים נדרשים - ממערכת אכיפת החוק ועד מערכות החינוך והרווחה. אבל אם הייתם אזרחים ערבים, אני מניח ששבוע השידורים המיוחד הזה היה מקומם אתכם. יום לפני רצח ימנו בנימין זלקה בפתח־תקווה, נרצח בירכא זוג מאורס, בני 24 ו־21. לפי החשד, לשניים אין קשר לפלילים והרוצחים סימנו אותם רק מפני שהם מסוכסכים עם קרוב משפחה של הגבר. עשו לו "כיפה אדומה" במטע זיתים, וירו מטווח אפס בו ובארוסתו. ערב קודם לכן ירה תושב רהט למוות באחותו בת ה־27, אם לפעוט בן שנה ושמונה חודשים. וגם צעיר מכפר־קאסם נרצח ברכבו על רקע פלילי. ארבעה נרצחים ערבים ביממה אחת. יומיים אחר כך, בעודנו דנים על הכנופיות האלימות בדרום תל־אביב, נרצח בדקירות בן 16 מוואדי סלאמה בצפון.

ניכר שלעיתונאים וחברי כנסת שדיברו על כך ש"פחד א־לוהים להסתובב כאן ברחובות" או ש"האלימות כאן, ברחובות, בגינות ובמרחבים שבהם הילדים של כולנו מסתובבים מדי יום" אין מושג מהם הנתונים. לפי המשטרה, בשנת 2025 נרצחו כאן 309 בני אדם, מהם 241 במגזר הערבי, 47 נרצחים במגזר היהודי, והיתר זרים. אם הערבים בישראל היו מדינה נפרדת, שיעורי הרצח שלה היו 11.5 לכל 100 אלף נפש, בין בוטסואנה לפנמה בדירוג הבינלאומי, וגבוה משיעור הרצח המדווח ברובן ככולן של מדינות ערב. בקרב יהודים בישראל שיעור הרצח עומד על 0.6 לכל מאה אלף איש, בין שווייץ להולנד.

מי שמצייר תמונה שלפיה כנופיות נוער או מעשי רצח מזעזעים הם תופעה חדשה בישראל, לא יודע איפה הוא חי, או הדחיק עמוק את רצח נהג המונית דרק רוט, אסף שטיירמן וסיפורים דומים רבים מעברנו. העיסוק הקר והיבש בנתונים, ולא רק בסיפורים הקשים להחריד המונחים לפתחנו, מאפשר הבנה בהירה יותר של המצב ומיקוד של הטיפול בו. בדיון מיוחד שנערך בכנסת השבוע הוצגו נתונים שמצביעים לכאורה על זינוק בפשיעת נוער. אחרי שנים של ירידה בנתונים, מספר התיקים הפליליים לנוער קפץ מ־5,400 ל־6,200. לכאורה, ראיה ניצחת לכך שהפכנו למדינת כנופיות שבה מסוכן ללכת ברחוב.

אבל מי שהקשיב לדיון שמע את נצ"מ אבי אוחיון, רמ"ח נוער ומשפחה במשטרת ישראל, מסביר שספירת תיקים שנפתחו אינה מדד מוצלח במיוחד. "בסוף שנת 2024 התקיים דיון רחב בהשתתפות כלל הגורמים הרלוונטיים", סיפר לח"כים, "ובו הוצגו נתונים שלפיהם חלה לכאורה ירידה בעבריינות הנוער ובפתיחת תיקים לבני נוער. אבל צריך לומר ביושר כי הדבר לא בהכרח טוב, אלא מעיד על פחות עיסוק ממוקד של המשטרה בבני נוער וכתוצאה מכך פחות אכיפה". בקיצור, המשטרה מבקשת שלא נתרשם מהזינוק במספר התיקים, שכן פעולות יזומות של המשטרה מביאות לפתיחת תיקים נוספים. זו תוצאה של הגברה באכיפה, לא בפשיעה. הירידה הקודמת הייתה מדומה.

עיוות בשנתון המשטרה

חבל שהתובנה של נצ"מ אוחיון על ריקנותם של מדדי הפשיעה לא חלחלה למשטרה עצמה ולמשרד לביטחון לאומי. ברשתות החברתיות התגאה המשרד ב"מגמת ירידה: צניחה בשיעורי הפשיעה" וצירף גרף מרשים שמראה כיצד ירדו שיעורי הפשיעה מ־32 בשנת 2021, ל־28.3 בשנת 2025. העברתי לדובר המשרד שאלה פשוטה – מה מייצג המספר הזה? שלושים ושניים מה? הוא לא ידע איך נמדדו שיעורי הפשיעה, אך הפנה אותי לשנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל שממנו הנתון מגיע. השנתון לשנת 2025 לא פורסם עדיין. השבוע התפרסם רק השנתון הסטטיסטי לשנת 2024, באיחור קליל של שנה ושליש.

מתברר שהגרף הזה מודד את מספר תיקי החקירה שנפתחו על כל אלף נפש באוכלוסייה. כלומר, בשנת 2021 פתחה המשטרה 32 תיקים על כל 1,000 אזרחים, ובשנה שעברה נפתחו רק 28.3 תיקים לאלף נפש. וכאן צריך לחזור לשאלה שהעלה נצ"מ אבי אוחיון: אם נפתחו פחות תיקים, זה מפני שנעשו פחות פשעים, או שהשוטרים ביצעו פחות פעולות אכיפה? תיתכן גם אפשרות שלישית, שהירידה נובעת מקצב הגידול הגבוה של אוכלוסיית ישראל. כמה עמודים לאחר מכן מדווח השנתון הסטטיסטי על עלייה של 13% במעצרים שהמשטרה ביצעה בשנת 2024. זה נתון שהמשרד לביטחון לאומי מתגאה בו, "זינוק בהיקפי המעצרים" נכתב ברשתות החברתיות עם דיווח על עלייה של עוד 11.2% במספר המעצרים בשנת 2025. הנתון מדגים יד קשה נגד העבריינים. אבל רגע, אולי הוא מלמד על עלייה משמעותית בשיעורי הפשיעה בישראל. למה לבחור במדד פתיחת התיקים ולא במדד מספר העצורים? למעשה, המשטרה עלתה פה על שיטה נהדרת למגר את הפשיעה לחלוטין - אם בשנה הבאה לא ייפתחו כלל תיקי חקירה, יוכלו להתגאות בפייסבוק ש"הפשיעה צנחה לאפס!"

רצח, בניגוד למדדים מפוקפקים שתלויים בביצוע, משאיר סימנים אובייקטיביים. גם שיעורי הרצח הם לא מדד מוצלח לשיעור הפשיעה הכולל, שכן זה הקיצון של סקאלת העבריינות, אבל את שובל הדם והגופות הרבה יותר קשה להסתיר או לעוות נתונים. קשה, אבל לא בלתי־אפשרי. לפי השנתון של משטרת ישראל, סך אירועי הרצח הפלילי בישראל זינק מ־142 בשנת 2022, ל־274 בשנת 2023, ול־263 בשנת 2024. בשנתיים הראשונות לכהונת השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר חלה עלייה של 77% במספר מעשי הרצח. בעוד היקף מעשי הרצח במגזר היהודי נשאר די יציב, והציג עלייה קטנה וירידה לאחריה, במגזר הערבי הוא יותר מהוכפל. איך סיכם את זה תקציר הדו"ח? "באוכלוסייה הערבית והיהודית חלה ירידה במקרי הרצח" לעומת 2023. אמת עובדתית זערורית שמחמיצה את כל הסיפור.

לשיעור הנמוך של פיענוח תיקי הרצח במגזר הערבי (כ־15% בלבד) לא מצאתי התייחסות בכל השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל. המשרד לביטחון לאומי מתגאה גם בתקציבים שנוספו לארגוני ביטחון הפנים ולעלייה שנרשמה בגיוס שוטרים. "יותר מתגייסים, פחות משתחררים" נכתב שם, מעל גרף שמראה כי זו הייתה המגמה עד שנת 2024, אלא שאז היא התהפכה. בשנת 2025 חלה ירידה בגיוס השוטרים (3,013 לעומת 3,487 בשנה שלפניה), ועלייה בשחרורים (2,282 לעומת 1,861 בשנה שלפניה). אין חולק על הצלחת השר בן־גביר בהעמדת משאבים ראויים יותר לגופי האכיפה, אבל את הנתונים יש להציג כהווייתם.

זה לא מקרה, זו שיטה. בסוף שנת 2025 קבע מפכ"ל המשטרה דני לוי ש"משטרת ישראל רשמה השנה ירידה מתמשכת בנתוני הפשיעה". דובר המשטרה סנ"צ אריה דורון פסק באותו שבוע ש"מאז התחיל המבצע הגדול בדרום אנחנו רואים ומזהים את הירידה בפשיעה בכל פרמטר". הוא הציג הישג כביר של "13% ירידה במקרי הרצח בסכסוכים המדממים בין משפחות הפשע וארגוני הפשע". השר איתמר בן־גביר הכריז שיש "פי 80 דו"חות על המסגדים", טען שהוא הצליח "להוריד ב־60% את אירועי הירי", ונזף בעמית סגל שאינו מכיר את הנתונים על "מאות אחוזים עלייה בהרס בתים לא חוקיים" ו"פחות 40% התחלות בנייה לא חוקיות", ואפילו "גם פיגועים 50% פחות".

למה לא מכירים את הנתונים האלה? כי הם לא משוחררים לציבור. עיתונאים שמבקשים אותם מהמשטרה נשלחים להגיש בקשה על פי חוק חופש המידע. כשהתנועה לחופש המידע עשתה את זה וקיבלה את נתוני המשטרה לשלושת הרבעונים הראשונים של 2025, היא גילתה שנרשמה עלייה של 45% בעבירות המין, עלייה של 18% בניסיונות רצח ומעשי רצח, עלייה של 15% בעבירות ביטחון, ועליות קטנות של 3% בעבירות סמים ו־1% בפריצה לבתים. במספר התקיפות ועבירות הרכוש לא חל שינוי משמעותי, ובהיקף גנבות הרכב חלה ירידה מרשימה של 18%. הנתונים האלה מצביעים בבירור דווקא על מגמת עלייה בפשיעה בשנת 2025, אבל גם הם חלקיים, חסרי הקשר, והושגו בקושי. את השנתון הסטטיסטי נקבל אולי באמצע 2027, וגם הוא, כפי שראינו, עשוי להיות מהונדס וחלקי מאוד.

כשבוע לאחר ההצהרות של השר בן־גביר על ירידות מרשימות בנתוני הפשיעה, נחשף בכאן 11 שהשר לביטחון לאומי הורה לאנשי המשטרה להעביר ללשכתו כל בקשת חופש מידע. הוא לא הכחיש את הדיווח. הרצון לשלוט בנתונים ובמה שמתפרסם לגבי עבודת המשטרה והשר מובן, אבל התוצאה היא שהנתונים פשוט מוסתרים. גם אם היינו רוצים להאמין לכל טענה של בן־גביר על הצלחות כבירות, אין דרך לבדוק את הנתונים. ובדיקת נתוני העבר שכבר התפרסמו – לא מוסיפה כבוד גדול לשיטות החשבונאיות של המשרד לביטחון לאומי. גם שובל הגופות לא.