"ידעתי שהוא חי, אבל עד שאת רואה אותו בעיניים - את לא מאמינה"

שירן פלדמן, סטודנטית לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן ועובדת בבנק ישראל. בת 22, נשואה לנחשון, תושבת ירושלים: "עיר של אנשים מיוחדים, אתה יוצא החוצה ופוגש סיפור"

מזל טוב, שירן. מה שלומך?

"האמת היא שזה מטורף. לא חשבתי בכלל שהחתונה תתפרסם ככה, ואקום בבוקר למחרת ומיליון אנשים ישלחו לי הודעות. אני גם שמחה סוף־סוף להיות עם נחשון. אז יש לי המון התרגשות ופרפרים בלב".

הסרטון שלך בוכה מכל הלב כשנחשון מתקרב אלייך, לכסות אותך לפני החופה, גרף המון צפיות ברשתות ובאתרים. איך הרגשת כשגילית את זה?

"ברגע הראשון קצת התפדחתי, כי אמרתי, 'וואלה זה הרגע הפרטי שלנו' – כלומר, לא באמת פרטי, כי היו שם 400 איש, אבל בכל זאת אישי. ואז אמרתי לעצמי שיש פה משהו שמרגש את עם ישראל. זה מעלה את המורל לראות שעם כל הקושי והנופלים, אנחנו מקימים בתים וממשיכים. העם זועק להמשכיות בתקופה הזאת. אז זה משמח לראות את התגובות ולהבין שזה נגע באנשים".

מה היו התגובות על הסרטון?

"היה לוחם שהזדהה עם זה כי אשתו בבית מחכה לו, והיו המון תגובות ברוח 'מזל טוב, בכיתי, אני מתרגש איתה, איזה זוג יפה, מגיע להם רק חיים שמחים, זאת המציאות רק של עם ישראל, אני לא יודעת אם לשמוח או לבכות, זה עצוב אבל גם משמח, אנחנו איתכם, אנחנו שמחים בשבילכם'. היו הרבה איחולים טובים, הרבה שמחה".

עם ישראל "היה איתכם" בחתונה שלכם, אבל לא ממש מכיר אתכם. ספרי לי קצת עליכם.

"נחשון במקור מהיישוב מורשת בצפון, ואני ירושלמית. חברה שלו מבני עקיבא וחברה שלי מהשירות הגיעו לאותה המדרשה, היא סיפרה עליו לחברה שלי, והחברה אמרה: יש לי מישהי לשדך לו. ככה הכרנו. הוא בן 24, בשירות צבאי. אני בת 22, סטודנטית לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן, ועובדת בבנק ישראל".

התחתנתם בספירת העומר, בתאריך שלא מתחתנים בו בדרך כלל. איך הגעתם לתאריך הזה?

"היינו אמורים להתחתן ב־9 במרץ, שבוע אחרי תחילת המערכה מול איראן. בשבת בתחילת המתקפה הוא היה בבית, בחופשה לקראת החתונה. קמנו כמו כולם לאזעקות בשמונה בבוקר, בהבנה שנכנסנו לתוך מלחמה. בהתחלה חשבנו שאולי זאת תהיה מערכה של כמה ימים. הייתה מחשבה שהנשיא דונלד טראמפ לא בעניין, ואולי בכלל לא ייכנסו ללבנון.

"אבל ביום שני, יומיים אחרי תחילת המתקפה, הקפיצו אותו, ואז הבנו שלא תהיה אפשרות לעשות את החתונה כמו שתכננו - גם כי אין אפשרות להתקהל וגם כי הוא עצמו בלבנון. לא רציתי שהוא יצא מלבנון ובאותו יום יעמוד מתחת לחופה. היו משחררים אותו ל־72 שעות, רק כדי להתחתן ולחזור לצבא.

"בהתחלה התלבטנו, אבל אז החלטנו שאנחנו רוצים לעשות את האירוע כמו שתכננו. לקח זמן עד שהרבנים התירו, והרב שחיתן אותנו אמר שאם דוחים את החתונה - אז עד ראש חודש אייר, בגלל מנהגי האבלות".

לא פשוט לדחות חתונה שתכננת וציפית לה במשך חודשים.

"זה היה מאוד מבאס, התחלתי לבכות. הוא היה בבאסה בצורה יותר גברית. ביום החתונה המקורי הוא יצא לשלוש שעות בערך הביתה. ישבנו יחד ולא עיכלנו שהיינו אמורים להיות באותו יום מתחת לחופה. אבל עם זה שמחנו שקבענו אירוע לא רחוק כל כך, שכל הספקים יכולים ושהאולם פנוי. אז הייתה לנו גם אופטימיות".

ואז הגיע יום החתונה.

"כן, הוא יצא מהצבא ארבעה ימים לפני כן, והכי חשוב היה שיהיה לנו זמן ביחד אחרי כן. זה התאפשר כי אנחנו כבר לא בתחילת הלחימה".

אז הוא יצא, אבל לא נפגשתם. לא ראית אותו חודש. בסרטון, כשהוא מתקרב אלייך, אפשר לראות עלייך את הצפת הרגשות. ראיתי אותך ושחיתי איתך באוקיינוס הזה. את שואלת־אומרת לו: "אתה חי".

"בחודש וחצי האחרונים היו המון חלומות טובים ופחות טובים. היה הרבה זמן פנוי לחשוב, כי לא הייתה שגרה. פחדתי מאוד, כי זו הייתה תחילת המערכה. אומנם גם כשהכרנו הוא היה בלחימה, אבל אז זה היה בעזה, שנה אחרי שהמלחמה התחילה, וכבר היה שם פחות מסוכן. גם עכשיו, כשהוא בלבנון, ידעתי שהוא חי, שהוא יצא ושאנחנו מתחתנים, אבל עד שאת רואה את זה בעיניים - את לא מאמינה שזה אמיתי.

"חלמתי על זה כל כך הרבה זמן, ופתאום זה אשכרה קרה. הפסקת אש עם איראן, נחשון יוצא מלבנון, החתונה מתקיימת כמו שתכננו – הרגשתי בחלום".

ראיתי עוד קטע מצולם מהחתונה שלכם. בחופה נשאת דברים מרגשים לזכר אחותך הגדולה, רונית.

"אחותי נפטרה לפני ארבע שנים. היא גדולה ממני בשנה, והיה לי ממש קשה להגיע לחתונה בלעדיה. אני חושבת שהצפת הרגשות אירעה אצלי גם כי הגעתי לחתונה עם מטען אישי. בכיסא הכלה ערכתי סיום מסכת לעילוי נשמתה, והיה לי חשוב גם בחופה עצמה להזכיר אותה ואת מה שהיא הייתה לי, לתת לי אותה ברגע הזה".

אחיך הקים מיזם מיוחד לזכר אחותכם.

"נכון. אחותי נפטרה מאובדנות, ואחי הקטן, שהיה אז בן 14, החליט להקים עמותה לזכרה כבר ב'שבעה'. הוא פתח את 'שֶׁרַק תחייך', עמותה למניעת אובדנות, שפועלת בשתי דרכים: גם העלאת המודעות לבריאות הנפש, וגם סבסוד טיפולים לאנשים שלא יכולים לממן אותם.

"כשאמא שלי פנתה עם אחותי לקבל תור לפסיכולוג ולפסיכיאטר בקופת החולים, אמרו לה 'תבואי עוד חצי שנה'. היא ענתה להם, 'בעוד חצי שנה לא יהיה במי לטפל'. יש הרבה אנשים שאין להם כסף לטיפול פרטי. זה לא הגיוני שיש אמא שמתלבטת אם לקנות לבת שלה לחם או לקחת אותה לטיפול. שניהם צרכים קיומיים - זה גוף וזה נפש".

אז עכשיו יש חופשת חתונה, ואחר כך נחשון חוזר לשירות. איך את מרגישה?

"זה מלחיץ ומפחיד. משהו נרגע בלבנון, אבל נראה לי שאין מה לעשות. בכל פעם שמישהו שם במערכה, בשביל הקרובים שלו פירוש הדבר הוא לא לישון, לפחד ולנסות לתפקד".

כזוג שתורם למדינה ובונה את הבית שלו בימי התשועה האלה, מה יש לכם לומר לעם ישראל?

נחשון: "מה ששבה את כולם היו ההתרגשות והכאב של שירן, כי זה כאב שהרבה אנשים חווים. צריך להבין שאנחנו במשימה ארוכה, שהמטרה שלה היא לשנות את המצב מהיסוד בחזיתות רבות שהמצב בהן לא היה מספיק טוב. זו משימה שמצריכה נחישות ואורך רוח, זו משימה שיש לה מחירים וכולם מרגישים אותם, בהיעדרות של אנשים וגם בנופלים.

"צריך להסתכל קדימה מתוך הבנה שזה נועד לבנות עתיד טוב יותר לתושבי הצפון ולאזרחי המדינה, שחיים יותר מדי שנים תחת איום לא הגיוני. כל מי שלוחם מתכוון לעשות את זה בנחישות ובהתמדה בכל תנאי מזג אוויר. עבדנו בגשם, עבדנו גם כשירו עלינו, ואנחנו צריכים עורף חזק. כמו ששירן ריגשה את כולם, אנחנו צריכים עוד הרבה שירניות כאלה".

שירן: "אני רוצה גם להגיד תודה לעם ישראל על כל האהבה וכל ה'ביחד'. זה ריגש אותנו מאוד".

נחשון: "חשוב להראות את העוצמות שיש לנו בעם, שהן סופר־חזקות".

לבית בישראל שנבנה מתוך אהבה הדדית ומסירות לעם ישראל נותר רק לאחל שנים רבות וטובות יחד.