מיזם חדש: "ניצחון בסלון" מבקש לשתף סיפורי נופלים

בערב יום הזיכרון, ד' באייר, יתקיים לראשונה מיזם "ניצחון בסלון": משפחות חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה יתארחו בבתים ברחבי הארץ ויספרו את סיפורי הנופלים, בדגש על חייהם והערכים שהובילו אותם לתת לנו את כל שיכלו לתת. המיזם נולד בשיתוף פעולה של משפחות שכולות מכל הקשת הישראלית; בין היוזמים אפשר למצוא את מנחם קלמנזון, אחיו של סרן אלחנן קלמנזון שנפל ב־7 באוקטובר, ללי דרעי, אמו של רס"ל סעדיה דרעי שנפל בלחימה ברצועת עזה, סיגל קראוניק, אלמנתו של רבש"ץ בארי אריק קראוניק, ואבידע בכר, שאיבד את אשתו דנה ובנו כרמל ונפצע קשה בטבח 7 באוקטובר.

מארגני המיזם קוראים לחיילים בסדיר ולמשרתי מילואים המעוניינים לשתף את סיפורם האישי, וכן לבני משפחות שכולות שרוצים להנציח את יקיריהם, להשתתף במיזם. הם תרים אחר מארחים שיסכימו לתת במה בביתם הפרטי לסיפורים, ומבקשים גם מהציבור הרחב להתכנס ברחבי הארץ וללמוד את מורשת הנופלים באופן שיחזק את הרוח הישראלית בעת הזו.

"המטרה היא לאחד את עם ישראל סביב ערך הניצחון", מסבירה ללי דרעי. "אנחנו רוצים שהילדים שלנו לא ייזכרו רק סביב נסיבות נפילתם, אלא בזכות הערכים שהובילו אותם לעשות את מה שעשו, כולל הצמתים שהם עברו בדרך לרגע שבו הם החליטו להילחם ולהקריב למען המדינה". בנה, רס"ל במיל' סעדיה יעקב דרעי, לוחם בגדוד 9203 שבחטיבת אלכסנדרוני, היה בן 27 בנופלו. הוא הותיר אחריו את אשתו רחלי ושני ילדים קטנים. בסיום השבעה גילתה רחלי שהיא בהיריון, ובסופו הולידה את בנם השלישי יגל חיים.

סעדיה הוקפץ לשירות המילואים ב־7 באוקטובר ושירת חמישה חודשים בגבול לבנון. לאחר מכן נקרא לסבב מילואים נוסף, הפעם ברצועת עזה. אחרי חודשים ארוכים של לחימה שהה סעדיה כמה ימים בבית משום שלא חש בטוב, וברגע שהבריא חזר ללחימה, עוד לפני שנגמרו ימי המחלה שהוקצבו לו. הוא נפל בקרב במרכז רצועת עזה ב־20 ביוני 2024.

"אני יודעת שכל החיים של סעדיה הובילו אותו לרגע הזה", אומרת דרעי. "לא שזה מנחם אותי, אבל הוא ידע מה הוא עושה. סעדיה היה מלא במשמעות, בביטחון שהוא עושה את הדבר הנכון, וזה משהו שצריך לזכור. ביום האזכרה של כל נופל המשפחה מתייחדת עם זכרו ומתגעגעת ובוכה, אבל ביום הזיכרון אנחנו רוצים לתת מקום לא רק לבכי, אלא גם לעוצמה של העם שלנו, ליכולת שלנו להתאחד סביב חיילי צה״ל וכוחות הביטחון, האנשים שעשו כל כך הרבה למעננו. חשוב לזכור אותם גם דרך הערכים שלהם".

אורי חוכימה, סטודנט ומפקד פלוגת חשיפה־תקיפה בגדודים 77 ו־13 במלחמת חרבות ברזל, איבד שמונה מלוחמיו במלחמה. מאז הוא מוקיר את זכרם בהרצאותיו. כעת הוא מודה על ההזדמנות לעשות זאת בפורום רחב יותר בערב יום הזיכרון, וכך לשתף את הרוח שמניעה את הלוחמים גם בימים אלו. ״זאת אפשרות להשמיע את סיפורם של הלוחמים, מה שחשוב לי במיוחד בתקופה הזו של השנה", אומר חוכימה, בן 26. "בתור מפקד פלוגה שלחם ב־7 באוקטובר ואיבד שמונה לוחמים, אני צמא בטירוף להעביר את הסיפור שלהם. יום הזיכרון הוא גם ככה יום שבו אנשים עוצרים את חייהם, ואני רואה במיזם הזה משהו שיכול לפזר את הסיפור וללמד על הערכים שעומדים מאחורי רוח הלחימה. זה מסר שאני חש אחריות להעביר, כאחד שהיה בלחימה ב־7 באוקטובר.

"כמו הרבה לוחמים חוויתי תקופה מאוד מטלטלת. לאבד שמונה לוחמים ביום אחד זה בלתי נתפס, ומאז גם עברנו תקופה מורכבת. אני חווה הרבה אתגרים בשגרה, ומרגיש שיש לי אחריות שלא עוזבת אותי. תמיד אהיה המפקד, שצריך לזכור ולהנציח את החוויות הקשות שעברנו בלבנון ובסוריה. זו השליחות שלי וחלק מהתהליך שלי. אבל אני לא המרכז, בטח בימים כאלה - יש הרבה אנשים שראוי להנציח ולדבר עליהם יותר ממני".

הנצחה וניצחון

שנתיים וחצי של לחימה השפיעו גם על המורל הלאומי, ויוזמי "ניצחון בסלון" מקווים שההיזכרות בערכי הנופלים והלוחמים תשיב לישראלים את ההבנה שניצחון הוא לא רגע אחד, אלא תהליך ארוך שאנחנו עוד בעיצומו. "העם שלנו יודע טוב מאוד שתחושת הניצחון לא תלויה בהסכם כלשהו", אומר חוכימה. "המלחמה הגיעה לכל בית ולכל אדם, ולכן אנשים מחפשים פיסה של תקווה להיאחז בה. ופתאום אדם שומע סיפור גבורה של לוחם בן 19, וזה גורם לכל מי ששומע להבין שיש לנו דור נפלא. ואם זה קורה - עשיתי את שלי".

"במלחמה הזאת אפשר להתבלבל, כי אין פה ניצחון ברור כמו במלחמת ששת הימים", מוסיפה דרעי. "יש לנו המון שאלות, והן מטרידות וצריך להתייחס אליהן. אבל ביום הזיכרון ראוי שנזכור את הנופלים דרך הערכים והרוח שהובילו אותם להילחם. הם רצו להשיג ניצחון, כל אחד בדרכו. הם לא היו רמטכ״לים או מפקדים, הם היו חדורי רצון להגן על העם שלהם כי זה מה שהם למדו מהבית.

"לדוגמה, אנחנו גרים ביישוב עלי. מעבר לעשרות הנופלים מהמכינה, יש עשרה נופלים מהיישוב. כשנפל אצלנו החייל התשיעי, מישהו אמר לי 'אולי תבדקו את המזוזות בכניסה ליישוב'. עניתי לו שלא צריך לבדוק שום מזוזה. מספיק להגיע לארוחות שבת ולהקשיב לשיחות שמתנהלות בין הילדים להורים שלהם, כדי להבין אילו ערכים הם ספגו וסופגים. מלמדים אותם את ערכי ההגנה על הבית, התרומה לעם. מלמדים אותם להאמין בניצחון.

"זה מה שהוביל לשם המיזם, 'ניצחון בסלון'. הנופלים לא רצו רק שיזכרו אותם בתור מי שמתו, אלא גם את מה שהם חיו עבורו. את מה שגרם לבן שלי לעזוב את אשתו וילדיו, ללבוש מדים ולצאת לקרב. הוא לא רצה למות, אבל הוא רצה שהעם שלו ינצח. וזה מה שהעם שלנו צריך לשמוע. ההנצחה הכי גדולה שאני יכולה להעניק לבן שלי היא לשמר את רוח הניצחון שלו".

מארגני המיזם מבקשים גם להגביר את האחדות בימים הלאומיים, ולשתף סיפורי נופלים מכלל האוכלוסייה, כולל על חללי צה"ל מקרב הבדואים ומהעדה הדרוזית. "יש רשימה ארוכה של ארגונים שמשתפים איתנו פעולה", מספרת דרעי. "בני עקיבא והצופים, דתיים וחילוניים, שמאל וימין. ולא רק יהודים. כל מי שמעוניין לספר אצלנו על חייו של נופל, וגם על נסיבות מותו, מוזמן, כדי לנסות להבין את הפלא שנקרא עם ישראל ואיך הוא גורם לאנשים להשאיר הכול מאחור ולהגן על העם שלהם. זה הבסיס המובהק לאחדות בינינו. כשהם נלחמו בשבילנו אף אחד לא חשב עם עצמו אם הוא מגן על קיבוצניק, על קפלניסט או על ביביסט".

"אני חושב שסיפורי הגבורה האלה ייתנו גאווה ותקווה לכל מי שישמע אותם", מסכם חוכימה. "כל אחד ישמח לדעת שיש פה דור של אנשים שרוצים לשנות ומקריבים את התקופה הכי יפה שלהם למען המדינה. בין יום השואה ליום העצמאות, אלו סיפורים שיזכירו לנו שבעצם זכינו להיות חלק משרשרת הדורות הזו. המפגש האישי בסלון עם הסיפורים הללו מאפשר לכל אחד להתחבר טיפה יותר מאשר עמידה בצפירה בטקס או צפייה בריאיון בטלוויזיה".