"כשירו עליי טיל מעל טהרן", משיב תא"ל ר' לשאלה מה היה הרגע הכי מורכב שלו בחודש האחרון. ואז, כמעט באותה נשימה מוסיף ר', מפקד בסיס חיל האוויר בחצרים, שעם המורכבות הגדולה יותר מתמודדים אצלו בבית. האמצעי מבין שלושת ילדיו מאובחן על הרצף האוטיסטי, בתפקוד בינוני־נמוך. "פרס ביטחון ישראל מגיע לאשתי. הוא הילד הכי חמוד בעולם, אבל זה אתגר גדול. וכשמדברים על אורך הרוח שנדרש מהעורף, אני מבין את האתגר לעומק. באמת באמת מבין. במקום הכי אישי. חודש בלי מסגרות עם ילד כמו הבן שלי, זה קשוח מאוד".
הוא בן 45, נולד וגדל בפתח־תקווה. מפקד על חצרים מאז נובמבר. הוא גר בשיכון המשפחות כאן, אשתו וילדיו במרכז הארץ, ליד בית הספר של הבן. ולמרות הקושי הציבורי, ברור לו שהמלחמה הזו שיש לו בה חלק משמעותי ביותר, היא "צודקת מאין כמותה. מלחמת מנע להבטחת קיומה של מדינת ישראל ויצירת מציאות ביטחונית משופרת לאזרחיה שנים רבות קדימה. זה לא סלוגן שאני מקריא. חיל האוויר, צה"ל, מדינת ישראל וגם אני כאן בבסיס, עובדים בלי סטופר למען העתיד של הנכדים שלך ושלי".
כשהוא מצטלם ליד מטוס הקרב, מחייכים אליו שני אנשי צוות טכני, שואלים אם אפשר סלפי. ר' לוחץ ידיים בחום. "אני מסתובב כל היום ביחידות, אצל כלל האנשים. ואני רואה את הזיק בעיניים. את ההבנה של המשמעות. ולכן אני אומר לך – נמשיך עד שנעמוד בכלל יעדי המלחמה, ננצח ונבטיח את העתיד".
אתה מצליח לראות שהאויב נחלש?
"בטח. המשטר באיראן הוא אויב שאין לזלזל בו. איראן גדולה מישראל בשטח פי 76. מדינה לומדת ונחושה שבאה להילחם. אבל בפרקטיקה, אנחנו רואים את השינוי בנתוני השיגור. אני גם קורא מודיעין, רואה מה הפגיעות שאנחנו גורמים לאויב עושות לו. האיום האווירי עדיין קיים, האויב לומד ומשתנה, אבל אל מול העוצמה שהייתה לו בטילי קרקע־אוויר, עכשיו האיום מתרכז באזורים מאוד ספציפיים ולא על כל המדינה, ואנחנו טסים כמעט בחופשיות בכל איראן. תקפנו מאות מפקדות של הבסיג', וכל מפקדה כזו היא לא אוהל, זה חצי 'קריה'. ואת רואה שהם נרדפים, לא מצליחים לנהל פיקוד ושליטה סדורים. כמעט בכל פרמטר רואים הבדל בין איך שהם נכנסו למערכה ובין המצב כעת".
יש תחושה של צורך דחוף להשלים משימות, כי אולי עוד מעט מסתיים?
"לא. חיל האוויר ערוך לכך שייקח ככל שייקח".
הפעם האחרונה שבה היה באיראן הייתה בתחילת השבוע. יותר מעשר פעמים ביקר שם במבצע הנוכחי. "נכון בעיניי פיקודית שמפקד יוביל את לוחמיו, וזה גם עניין מקצועי. כשאתה נמצא עם אנשיך, אתה יודע לפקד טוב יותר, כי אתה מבין. כשירו עלינו טילי קרקע־אוויר בטהרן והייתה דילמה איך ממשיכים במשימה, איך תוקפים, זה בא לידי ביטוי. ואני גאה שהצלחנו לבצע את המשימה וגם לשמור על אנשינו. זה הסדר". מבחינתו, הוא מוסיף, "המלחמה היא גאווה, צניעות, אנשים".
לא ניצחון?
"על ניצחון אין שאלה בכלל. ניצחון זה כשנגמר, ואנחנו ננצח. גאווה, זה על ההישגים עד עכשיו. הפתיחה, ההפתעה, זה לא קל. אנחנו חודשים עסוקים בנוהל הקרב, ומתעדפים חשאיות על חשבון מוכנות".
התוכנית המקורית הייתה לתקוף בחודש יוני?
"התכוננו גם וגם וגם. התחלנו להתכונן כבר אחרי עם כלביא. אז זו הייתה הסרת איום מיידי, טיפול חירום אצל רופא השיניים. עכשיו, במלחמה הזו, אנחנו בטיפול שורש. התחלנו במטס שהצליח מעל ומעבר. היכולת להפתיע אויב רציני אחרי תקופה כזו של מתיחות, היא מורכבת. מיד לאחר הפתיחה, באותו בוקר, היה מטס של יותר מ־200 מטוסי קרב, התנפלות על מערכי הטק"ק (טילי קרקע־קרקע) ומערכי הגנה אווירית. זה היה המטס הכי גדול בהיסטוריה של חיל האוויר, כולל מבצע מוקד שפתח את מלחמת ששת הימים. כתשנו את האויב. האיראנים היו מוכנים אוטומטית לשיגורי טילים. הם נערכו לכך שיצטרכו רק ללחוץ על כפתור. הם תכננו ביממה הראשונה מספר גדול בהרבה של שיגורים, וכחלק מתוצאות המטס רואים גם את הירידה הדרמטית בשיגורים מאז היממה השלישית. וזה ממשיך. עכשיו כשאנחנו מדברים, יש לי מטוסים שתוקפים טק"ק באיראן. בעולמות העליונות האווירית, ניקינו חלק נכבד מסוללות הקרקע־אוויר. פחות מ־24 שעות מהפתיחה היינו מעל טהרן. אחזנו בשמי איראן.
"היה חשש כבד לפני הפתיחה. אנשים הבינו מה הסיכון שהם לוקחים. טסנו במדיניות 'אדומה', סיכון במדרג הכי גבוה, ואנשים עושים זאת בשל הבנה שאנחנו מגן לעם היהודי בארצו. ועדיין, כל טיסה שממריאה לטהרן היא בסיכון. אומץ הלב של הלוחמים ראוי להערכה".
משפשפים את האנגלית
המטוס שלצידנו חמוש בשתי פצצות. ממחיש את הסיזיפיות שבטיסה עד ליעד המרוחק, כדי להטיל שם שתיים ולשוב. "יש לי פה בבסיס פלטפורמות שיודעות לקחת גם שבע פצצות, לשבע מטרות".
איך זה נראה, אתה יודע מיד שפגעת במטרה שהיית אמור לפגוע בה?
"בחלק מהמקומות יש לי מודיעין זמן אמת, משיתוף פעולה בין מטוסי הקרב לכטב"מים למיניהם, חלק מהדברים מטוס הקרב עצמו רואה, חלק החימושים רואים. כך שבמקרים מסוימים אני רואה בזמן אמת ובאחרים אני יודע אחר כך".
מה היעד הכי משמעותי שתקפת?
"זה מִצרף, ובעיניי זו תשובה מקצועית ולא מתחמקת. אנשיי שממריאים מבינים שכל משגר, טיל, אזור שיגור או מנהרה שהם תוקפים - חוסך טיל שיכול לפגוש אזרח. זו המלחמה. האויב לומד, עושה שינויים, ואנחנו משתדלים להקדים אותו".
איך נראה מבחינתך שיתוף הפעולה עם האמריקנים?
"חסר תקדים בכל קנה מידה. כבר שלוש פעמים תדלקתי בדרך לאיראן באנגלית, ממתדלק אמריקני".
אז צריך לדעת אנגלית...
"אכן. שם הקושי, עם הפרזנט סימפל", הוא מחייך. "זה שיתוף פעולה אופרטיבי, אסטרטגי, טקטי, יוצא דופן. תמיד שואלים מי יותר טוב, בעיניי זו שאלה שטוחה. זו גאווה לטוס לצד חיל האוויר האמריקני הגדול והמוצלח. אני כן חושב שאנחנו שני חילות האוויר הטובים בעולם, עם כל הצניעות הראויה. כל אחד ויתרונותיו היחסיים.
"בכלל, אנשים מנצחים מלחמות - לא מטוסים, לא פצצות ולא כלי צמ"ה. האנשים שתולים את הפצצות, האנשים שמתדלקים מטוסים, אנשים שעושים פה את כל המשימות השוטפות. בסיס חצרים הוא עם ישראל היפה. נשים, גברים, סדירים שהתגייסו לפני שבועיים, מילואימניקים ואזרחים עובדי צה"ל. תדלק לי את המטוס באחת הגיחות מתנדב בן 67. עובדים פה קשה מאוד. ההילה היא הרבה פעמים ליושבים בקוקפיט, תא הטייס. ובקוקפיט עובדים קשה מאוד, מסתכנים, חוצים לקווי אויב. אבל הכי קשה עובדים בדת"קים (דיר תת־קרקעי, מקום חניית המטוסים, הכ"ח), בחימוש המטוסים. בתחילת המלחמה, הטמפרטורה בדת"קים פה בלילה הייתה שתי מעלות. כל מטוס טס ארבע גיחות ביממה. כל איש צוות שלוש גיחות ביממה. לא ישנו. אכלנו כשיכולנו, עשינו את המשימות, וכולם פה שותפים. אנשים עושים קסמים, וזה הסיפור הגדול של המלחמה. מאחורי כל תקיפה בטהרן והשמדת מטרה, עובדים מאות אנשים".
כשטסים שלוש פעמים ביממה אפשר לשמור על רמת הדריכות?
"זה האתגר הפיקודי הכי מורכב ואני גאה מאוד באנשים. טיסה בלילה, חוסר שעות שינה, המרחק, הכול מאתגר. הטיסה עוברת מעל מדינות שלא כולן חובבות ציון. גם המיליציות בעיראק הן אתגר מודיעיני, וגם שם תוקפים.
"אתה דרוך עוד לפני ההמראה. נקשר במטוס ונדרך. ואז טיסה של שעתיים דרך שטח אויב. צורך לתדלק בתנאי מזג אוויר קשים. תדלוק הוא משימה שיכולה גם לא להצליח. ואז חציית קו לאיראן, כשמולך אויב לומד שמנסה להפיל אותנו, משגר טילים, גם עכשיו. אתה נשאר דרוך גם אחרי הטלת הפצצה ביעד, עד הנחיתה והתחקיר בטייסת.
"איראן גדולה. יש תקיפות שבהן אתה נכנס לשטח איראן ויש לך עוד 150 מייל לטוס מזרחה עד למטרה. זה אתגר. אנחנו צריכים להיות מצוינים טקטית. כלומר - מרוכזים, חדים, מקצועיים, ענייניים, ובזה אנחנו עסוקים. וכשסיימת משימה, בדרך חזרה, יש לך חצי שעה, לפעמים שעה, עד חציית קו איראן־עיראק ואתה עוד בשטח אויב. לפעמים היינו צריכים לתדלק גם בחזור, כי המשימה הייתה מורכבת וניצלנו יותר דלק משתכננו. ואז אתה כבר אחרי יותר מארבע שעות טיסה, ובמצבי מזג אוויר משתנים, אתה עוד צריך להמשיך לטוס בתוך מטוס קרב, ולהביא אותו לנחיתה בשלום. לא קל לתקוף באיראן, זו זכות גדולה להיות חלק מהדבר הזה".
כשאתה יורד מהמטוס אחרי כל השעות האלה, בגיל 45, אתה תפוס לגמרי?
"לא, אבל דווקא בירידה, בנפילת המתח, פתאום נופלת עליך עייפות. וגם זה משתנה, יש גיחות שאני נוחת והאדרנלין משאיר אותי עוד יותר ערני.
"מבנה רביעייה שטס לאיראן, לרוב מורכב מתמהיל של סדירים ואנשי מילואים. סדירים מאוד מקצועיים, מילואימניקים מביאים ניסיון ואת ההסתכלות הרחבה. גם בחימוש של מטוס אחרי חודש ימים יש שחיקה. יש עייפות. יש חזרתיות. אנחנו נלחמים גם בסטטיסטיקה. הבסיס שלי עשה בשלושה שבועות וחצי כמות שעות טיסה של יותר משנה. מטוס הוא כמו מכונית, רק הרבה יותר מורכב. צריך טיפולים, החלפת שמנים. הסבירות והסטטיסטיקה לתקלה במרחק אלפיים קילומטר ממדינת ישראל עולה, ועלולות להיות תקלות חמורות".
היו?
"היו ותופעלו היטב. לא הייתה שום תקלה שמנעה חזרה ונחיתה בשלום בישראל".
אתה חושש מרגע כזה?
"אני מודע לכך שזה יכול לקרות. יש לי משפחה, יש לי ילדים, יש לי פקודים. חשש הוא דבר טבעי. השאלה היא מה אתה עושה עם החשש. אני רואה במלחמה הזו הרבה אומץ לב אצל אנשים, באוויר וגם על הקרקע. אומץ לב ורעות".
"רבים איתי מי יעלה למטוס"
עד כמה הופתעת מהעובדה שלפני חודשים ספורים נעצר אצלך בבסיס חייל שאסף מידע לטובת איראן?
"מי שנעצר במקרה הזה ספציפית הוא לא איש של הבסיס, הוא הגיע לקורס כאן. אבל זה לא משנה. אני כל הזמן יוצא מנקודת הנחה ומתדרך שהאיראנים רציניים. הם ינסו כל הזמן, ואני נערך לתפוס. הנחת העבודה היא שיש עוד כאלה ואני לא מופתע מכלום. יש לי גף שלם שזה התפקיד שלו, לדעת לשמור על מה שצריך לשמור, ולראות איך מייצרים את הבקרות כדי לחפש את המקומות של מי שמסיבותיו עשה מה שעשה".
איפה היית ב־7 באוקטובר?
"ראש מטה איראן באגף האסטרטגיה והמעגל השלישי. כבכיר בחיל אוויר אני אומר שב־7 באוקטובר כל לובש מדים במדינת ישראל נכשל. כישלון, על כל המשתמע. אבל אני חושב שכעם וגם כצה"ל, הצלחנו לקום מהכישלון. נערכו תחקירים שהובילו לשינויים. בעקבות שינוי ארגוני, היום יש ראש להק הגנה וגבולות, זה תוצר של התחקיר, ונעשו עוד שינויים אופרטיביים. רמות כוננות, רמות חיבור. חלק מהלקחים הם המלחמה הזו. אנחנו נמנע התהוות של איומים חמורים שעלולים להפוך לאיום קיומי על מדינת ישראל".
אתה חושש היום מגורמים מקומיים, עוינים, שברוח 7 באוקטובר עלולים להגיע לפגוע בבסיס?
"אני תמיד נערך לאיום הזה. יכול להיות איום קרקעי קונקרטי על הבסיס בעוד דקה. ולכן הבסיס הזה עשה כפיילוט בחיל אוויר שינוי ארגוני. אצלי יש טייסת ביטחון שאמונה על ההגנה הקרקעית, הגנה מפני רחפנים ורוק"ק (הרום הקרוב לקרקע) בבסיס, ואחריות לרציפות התפקודית של הבסיס. אני מודע לאיום, לא מזלזל בו ונערך למולו. זה ממש לא נראה לי אירוע דמיוני. בוודאי בהקשר של הישגי המלחמה. אויבינו אינם טיפשים, גם אלה שנראים פחות מתקדמים. כל בר דעת מבין שאם אויב כלשהו יצליח להגיע לחיל האוויר, וזה לא משנה איך, זה יגדיל את הסיכויים להצליח במשימה להשמיד אותנו ולהעיף אותנו מפה. כשנכנסתי לתפקיד ב־19 בנובמבר, אמרתי שהכי מטרידה אותי ההגנה הקרקעית על הבסיס".
זה נוגע למיקום של הבסיס בנגב?
"הייתי אומר את זה בכל בסיס, אבל ברור שיש פה גם הקשרים דמוגרפיים וגם נוספים שמדאיגים מאוד. אנחנו כרגע במערכה רב־זירתית. תקפתי גם בלבנון השבוע. שלוש פעמים".
כשהוא נשאל על ההבדלים בין ביירות לטהרן, ר' מציין כי כל "כל גיחה מבצעית היא מורכבת, אבל ברור שמשלל סיבות איראן יותר מורכבת. לא רק בגלל המרחק. אתגר העליונות האווירית הוא שונה מאוד, ארגון טרור פה מול צבא שם. אבל אין משימה שהיא פשוטה".
ובאמת יש מסוגלות להמשיך בהיקף הזה כמה שצריך?
"נערכנו לזה. כשאתה טורח בערב שבת, אתה מוכן בשבת. אני שומע אמירות על התארכות המערכה, דשדוש, לא לא לא. לזה נערכנו. יש עוד משימות. אנחנו נשלים את כל מה שהגדרנו. ברגע זה תוקפים באיראן גם מטרות מהתעשיות הצבאיות, על פי תכנון. אפרופו טיפול שורש, זה לקחת להם את יכולות הייצור של טילי קרקע־קרקע שנים רבות אחורה.
"המסר לציבור הוא שברור לי שקשה, אני יודע. מגיעה לציבור הרבה הערכה על אורך הרוח, יש לו חלק משמעותי בהישגים. אבל לא להישחק. להמשיך להתמגן ולהקפיד. ההתנהלות של הציבור קשורה בחוסן הלאומי וביכולת לנצח. זה ימנע הישגים מהאויב".
אירוע הסרבנות עוד מהדהד בחיל אוויר?
"לא. אותי הוא לא מעסיק בכלל. להפך. רבים מי יעלה למטוס. אנשים רוצים להילחם, עומדים בתור. זו גאווה לאומית בעיניי, לא רק חֵילית".
איפה תהיה בליל הסדר?
"פה. בדרך כלל בבסיסים עושים סעודה גדולה משותפת. השנה עושים קטן יותר, ביחידות השונות, כי אנחנו לא עוצרים. ממשיכים להוביל אותנו מעבדות לחירות, זה ממש זה. אין לי ספק שנצא כשידנו על העליונה, ביד חזקה ובזרוע נטויה".