ב' זה ביבי

איראן מדינה אסייתית שמסיבה עלומה הפכה מיצרנית שטיחים פורייה ליצרנית טילים עם אובססיה משונה לצפייה במטסי חיל האוויר הישראלי גם לא ביום העצמאות. קצת חבל שהומור מבטאים עבר תהליך ביטול תרבותי: רק תחשבו על מלחמה עם איראן בשנות השבעים או השמונים ואירוח קבוע של יוסף שילוח באולפנים. גם בטיימינג ההיסטורי הגרוע הזה נאשים את ביבי.

ביבי צריך לומר את האמת, ראש הממשלה שלנו נמצא בשיאו כשיש מלחמה. כלומר, לפחות כשמעירים אותו לפני שהיא פורצת.

גן ילדים זיכרון רחוק של מקום שאנשים היו מביאים אליו את ילדיהם ויש בו גננות השומרות עליהם, משחקות איתם ומחנכות אותם עד השעה ארבע, שבה - למרבה צערם של ההורים - חוזרים הילדים למשמרתם עד הבוקר שלמחרת. כדי שלא נשכח לגמרי מהו גן ילדים, יוצרים לנו באולפני הטלוויזיה תזכורות למכביר, בדמותם של פרשנים ומומחים בעיני עצמם המתקוטטים ביניהם באופן שלעתים קרובות מחייב את נוכחותו של ארגז חול.

דלק המצרך המבוקש ביותר בעולם, בעיקר כשמצרי הורמוז חסומים. לא רבים יודעים אך מאגרי הדלק הגדולים ביותר מצויים ממש כאן בישראל, בגנרטורים האישיים שרבים מאיתנו רכשו למקרה שייפול החשמל, וכרגע בעיקר תופסים מקום במחסן. חבל, יכולתם לשים שם עוד ארבע שישיות מים, נוסף על השלושים שכבר קניתם.

התרעה או התראה, למי אכפת. לפני פחות משנה נחרדנו כשפיקוד העורף חדר לנו לטלפון הסלולרי, השתלט עליו וניפק ממנו את הצליל הצורמני והמעצבן ביותר שהאנושות הצליחה לייצר. מאז עברו מעט מים בירדן אבל לא מעט טילים מעל הראש, ואנחנו מתייחסים להתרעה (או להתראה, למי אכפת) כאל זבוב טורדני שמפריע לנו באמצע הוואטסאפ.

וירוס זוכרים שזה הדבר שהכי הטריד אותנו לפני שש שנים? איזה קטעים היו פה פעם.

זמן בימים כתיקונם - רצף מתמשך ומופשט של קיום, שבו אירועים מתרחשים בסדר כרונולוגי, מהעבר, דרך ההווה ועד העתיד. במדינת ישראל מאז 2020 ועד היום בערך ברציפות – מושג חסר ערך שנמזגים בו שבועות, ימים וחודשים שרובם נראים, נשמעים ואפילו מתלבשים אותו הדבר.

חארג אי קטן עם שם נוראי במפרץ הפרסי, שעוברים בו תשעים אחוזים מיצוא הנפט האיראני. בהתחשב במיקום האקזוטי, לא מופרך שאחרי ההשתלטות האמריקנית עליו יוקמו בו מלונות מפוארים שמיטב בורגני המגזר יעשו בהם את הפסח הבא ללא חשש קטניות או עיטרן.

טלגרם רשת שצה"ל מתעדכן בה מה קרה והיכן. תופעה שצריכה להיחקר מדעית: בערוצים עולים סרטוני נפילות עוד לפני שהטיל החליט איפה להתפוצץ. גם בתוך ג'ונגל הדיווחים הזה יש היררכיה ברורה: אדם שחרד לאמינותו לעולם לא יפיץ סרטון מהטלגרם לפני שהוא עלה בערוץ של עמית סגל.

יירוטים מופע הזיקוקים היקר בעולם. כל ילד יודע לפענח את המפה של פיקוד העורף בכל פעם שמתקרב אלינו טיל, לחזות בדייקנות מפתיעה אם תופעל אצלנו אזעקה או לא, ולכוון את כולם לעבר מרחב השמיים המשוער שבו המיירט יפגוש את ידידו האיראני.

כרפס עוד לא יצא לכם לאכול אותו במקלט עם השכנים שאתם לא סובלים. יהיה מרור.

לבנון איך אתם קשורים בכלל לאירוע, חבורת נדחפים.

ממ"ד סמל הסטטוס הישראלי האולטימטיבי. הפער בין אנשים עם ממ"ד פרטי בבית או בדירה ובין מי שנאלצים לרוץ למקלטים ציבוריים אינו ניתן לגישור, ומגדיר מחדש את ההבדל בין ישראל הראשונה לישראל השנייה.

בתווך, בין רוזני הממ"ד לעלובי המקלט, נמצאים מי שעשויים לשמש כגשר של רצון טוב: אנשי הממ"ק – מרחב מוגן קומתי, שמתכנסות בו יחד שלוש או ארבע משפחות. מצד אחד צריך להתלבש בכל פעם שיש אזעקה, מצד שני יש מאזן אימה של זרים שמחייב את הילדים ואת הוריהם להתנהג באופן שהוא לכל הפחות מעט יותר טוב ממחפיר.

נתניה עיר שאפילו האיראנים לא מתעסקים איתה.

ספר קוראים לו "יום השישי", וזה הספר הראשון והחדש שכתבתי. הגיבורה שלו חוזרת ל־6 באוקטובר כדי לנסות ולמנוע את הטבח. קצת פרסומת עצמית עוד לא הרגה אף אחד, בטח לעומת טיל מתפצל שמגיח מהאטמוספירה ונוחת לך על הראש.

עמידה, כושר מה שיש לרוב הישראלים ולמיעוט העיתונאים.

פרדס־חנה בירת האסקפיזם של ישראל. האיראנים מוותרים עליה מראש, ביודעם ששום טיל לא יוכל לצלוח את עננת העשב הריחנית האופפת אותו. במקום למכור כיפת ברזל, מדינת ישראל צריכה לשווק לעולם את פרדס־חנה.

צנטריפוגה אאוט. המילה הלא־באמת־שימושית־בחייו־של־אדם־סביר שאימצנו הפעם היא "פוליגון".

קואליציה הדבר היחיד שממשיך לעבוד כמו שצריך במדינת ישראל בזמן המלחמה הזו, ולא מדובר במחמאה.

שאגת הארי האמת, לא ממש תפס. גם כי אנחנו אוהבים המשכונים להפקות מצליחות, ולכן "מלחמת איראן השנייה" קליט ומתאים יותר, וגם כי בסופו של דבר "שאגת הארי" נשמע יותר כמו ספר חידושי קבלה או ישיבה ארעית מול בית כלא שמארח בכיר בש"ס, ופחות כמו מבצע צבאי אדיר ממדים.

שינה משהו ששום אדם שפוי לא יכול בלעדיו, ולא ממש קיים במדינת ישראל בחודש האחרון. הנה, גם אתם לא שמתם לב שיש שני ערכים באות שי"ן במקום האות רי"ש.

תימנים אויבים מרים שהחליטו הפעם להילחם בנו פסיכולוגית באמצעות חרדת נטישה. וכן, אני יודע שיותר פוליטקלי קורקט לקרוא להם חות'ים, אבל היה כבר משהו באות חי"ת. תזרמו, יש מלחמה בחוץ.