המלחמה על הפלומה של הפרה האדומה

תקציר הפרקים הקודמים: הזאַת מי מעיין שמעורב בהם אפר פרה אדומה היא הדרך שהתוותה התורה לטהרה מטומאת מת. כמה טיפות מהמים הללו על אדם או על כלים שנטמאו בטומאת מת, ביום השלישי וביום השביעי של תהליך הטהרה, עשויות לשנות את היהדות כפי שאנו מכירים אותה, ולסלול דרך להמוני יהודים - לא רק להר הבית אלא גם לתחומי המקדש, שאסורים לכניסה לטמאי מת. כמה התבטאויות של בכירי אויבינו בראשית המלחמה מעידות שטיעון מרכזי בין השיקולים שהובילו לפתיחת המערכה עסק בפרה האדומה. ליתר דיוק, בחמש הפרות האדומות שיובאו מטקסס לשילה הקדומה כשנה לפני פרוץ המלחמה. הן שימשו את האויב כתירוץ: הפרה האדומה היא מזימה להציף את הר הבית ואת מקום המקדש בהמוני יהודים, וכך לשמוט את הקרקע מתחת לבלעדיות האסלאם עליו. גם נתוני הצפייה בערך "פרה אדומה" בוויקיפדיה בערבית ובאנגלית, שקפצו דרמטית מרגע פרוץ המלחמה, מעידים על הזיקה בין המלחמה ובין הפרה הנ"ל.

עד היום היו בהיסטוריה היהודית תשע פרות אדומות בסך הכול. הראשונה – "פרת משה רבנו", אפשר לקרוא לה - נשחטה עוד במדבר. שמונה האחרות נשחטו ונשרפו בהר הזיתים, אל מול פתח המקדש, בימי בית שני. לא היה צורך ביותר מכך. מחקר של פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר־אילן גילה שפרה אחת עשויה להספיק לטהרתם של כ־600 מיליארד טמאים, כלומר לעשרות או מאות שנים של טהרה לעם כולו. הפרה האדומה האחרונה נשחטה ככל הנראה בידי הכוהן הגדול ישמעאל בן פיאבי בשנת 62 לספירה, ואפרה הספיק לטהרתם של טמאי מת עוד כ־250־300 שנה לאחר שהמקדש עצמו היה לאפר.

הפרות שיובאו ב־2022 מטקסס הן כבר בנות ארבע שנים, כולן מזן של פרות חומות־אדומות המכונה "אנגוס אדום". ייבואן היה שלב נוסף במאמץ רב שנים להשגת פרה אדומה. הדרישה הסבוכה ביותר – אך לא היחידה – היא שהפרה תגיע לגיל שנתיים כשאין על גופה אפילו שתי שערות שאינן אדומות הצומחות ממקור צמיחה אחד. כשחמש הפרות הללו הגיעו ארצה הן היו אדומות לגמרי, אולם כאשר התקרבו לגיל שנתיים צמחו בזנבות כל הפרות שערות לבנות וצהובות. מלבד הזנב, גופן נותר עד עכשיו חום־אדום למהדרין – למעט אחת, שנפסלה בשלב מוקדם ונשחטה בתרגול של תהליך הפקת האפר.

זו הפעם השנייה ב־15 השנים האחרונות שתהליך השגת הפרות האדומות נתקל בבעיה שנראית בלתי עבירה: צמיחת שערות שאינן אדומות בזנב. יש לציין שהצבע השחור הוא הגן הדומיננטי בצבע הפרה, והצבע האדום רצסיבי; בזן האנגוס, ההרכב הגנטי היחיד המאפשר היווצרות פרה אדומה תמימה הוא צירוף מרכיבים רצסיבי, אלא שכנראה אין בכך די. מוטציה של הגן המכונה PMEL17 הופכת את הפרה לאדומה פחות. במקרה של הפרות בשילה הקדומה, העובדה שרק זנב הפרות הלבין – בניגוד לשאר גוף הפרה – מעידה שהבעיה אחרת. ככל הנראה מדובר בירידה בייצור המלנין בתאי הפיגמנט של זקיקי השיער. מתברר שממש כמו בגוף האדם, שיערות הפרות מלבינות או מאפירות לעת זקנה. כל המומחים ובעלי החוות האמריקנים שיעצו לאנשי המכון לחקר הפרה האדומה מעידים שאין בנמצא פרות אדומות בנות שנתיים ומעלה ללא שערות לבנות בזנבן.

הדבר הביא להתלבטות הלכתית בין העוסקים בתחום: האם לתלוש את השערות הלבנות לפני הקדשת הפרה על אף הידיעה שתחתן עלולות לצמוח שערות לבנות חדשות? עלה גם רעיון להסיר את השערות הללו באלקטרוליזה, כדי שלא ישובו ויצמחו שערות שאינן אדומות בנקודות הללו. במכון מזכירים שהחוואים האמריקנים שמתחרים ביניהם בתחום אדמומיות הפרות אינם לוקחים בחשבון את מצב הזנב, בדיוק בגלל הבעיה הזו.

מומחי המכון לחקר הפרה האדומה מתלבטים כעת בין שלוש אפשרויות שונות. הראשונה היא מציאת דרך הלכתית להכשיר את ארבע הפרות בשילה הקדומה, וכך להעמיד פרה אדומה תמימה מתאימה בתוך חודשים מעטים. לחלופין נשקל איתור של פרות אדומות תמימות חדשות ברחבי אמריקה והבאתן ארצה, תהליך שעלול לארוך כשנתיים, או ייבוא זרע מתאים שעשוי להצמיח כאן עדר של פרות אדומות תמימות בתוך כשלוש שנים. היתרון להתחלת התהליך מחדש, בעיני יוזמי המהלך, הוא הסיכוי לקבל גיבוי הלכתי רחב יותר לפרות צעירות שיתלשו מהן את השערות הלבנות מיד עם צמיחתן. גם מסיבות אחרות, הקשורות בתודעה ובהכשרת הלבבות, מעריכים במכון את משך הזמן הנדרש לקיום מעמד ממלכתי ראוי של שחיטת הפרה ושריפתה בכשלוש שנים: "מסתמן שבתוך שלוש שנים שלושת המרכיבים היסודיים יהיו בני השגה: הגיבוי ההלכתי, התודעתי והכלכלי יבשילו דיים כדי לאפשר אירוע לאומי היסטורי – מעמד הטהרה הלאומי", אומרים במכון.

במקום שהפרה האדומה נשחטה בו בימי קדם, מזרחית לכיפת הסלע ובקו הגובה שלה, שוכנת כיום כנסיית דומינוס פלוויט. אנשי המכון לחקר הפרה אינם בטוחים שבכנסייה יתלהבו לאפשר לקיים שם את המעמד ההיסטורי שעשוי להחזיר את היהדות לימי קדם, ומנסים לאתר חלופות אחרות ברחבי הר הזיתים – בתנאי שיזכו, כאמור, לגיבוי הלכתי.

מי שמעלה בדעתו מעמד שחיטה ושרפה ממודר שייעשה בחופזה ובסודי סודות, איננו מבין כנראה את סדרי הגודל הנדרשים. לצורך המצווה יש ליצור במקום שייבחר במה מוגבהת שחלל חוצץ בינה ובין קברים עלומים, שעלולים להוריד לטמיון את מאמץ הטהרה הלאומי מטומאת מת כבר בראשיתו. על הבמה החלולה יש ליצור מדורה עצומה, "מערכה", בשטח תשעה על תשעה מטרים.

יש בעיות רבות שדורשות פתרון לפני שעת השי"ן, אולם אחת מהן, מכל מקום, כנראה כבר נפתרה: מציאת כוהן הטהור בוודאות מטומאת מת, כפי שנדרש. זהותו נשמרת בסוד, אולם הוא עבר הכשרה מאומצת בפרטי התהליך כדי שיוכל לעשות את הדברים כראוי ברגע האמת. בין הבעיות שמצריכות פתרון נותרה התוויית מסלולו המדויק והנקי מקברים של הכוהן, מהמקווה או מהמעיין שיוטבל בו אל הנקודה המיועדת בהר הזיתים. במכון מנסים לאתר יהודים טהורים נוספים לצורך סיוע לכוהן בתהליך הנדיר והסבוך. בפעולות שלא נדרשים להן כוהנים בהכרח, מעדיפים במכון גרים טריים: רק יהודים נטמאים בטומאת מת, ואצל גרים שהתגיירו לאחרונה קל יותר לפקח שלא ייטמאו מכאן ולהבא.

במכון ערים לצורך בגיבוש בסיס תמיכה רבני וציבורי איתן ונרחב ככל האפשר לקראת אירוע כזה, שקנה המידה שלו לאומי והיסטורי, ובהחלט מנסים להשיג זאת. המטרה היא "לקיים את המצווה כרצון ה' ולרכוש את אמון הציבור, כדי למנף גם את הגיבוי התודעתי שאכן מדובר בפרה אדומה אמיתית כהלכה ולא בחיקוי או בזיוף". בדיוק לשם כך מקימים כעת במכון בית מדרש לענייני הפרה האדומה, שידון בעיקר בתשע בעיות חשובות. נראה שבארבעה נושאים כבר הושגה הכרעה בגרסה קודמת של בית המדרש הזה. בין השאר הוכרע שם להחשיב ככוהן כל מי שמשפחתו מוכרת כמשפחת כוהנים ועולה לברכת כוהנים כיום, לא להצריך דווקא כוהן גדול לצורך המצווה, ולהכשיר את אפר הפרה גם ללא עירוב אפרה של הפרה האדומה המקורית של משה במדבר – דרישה שהייתה הופכת את המאמץ כולו לבלתי אפשרי בימינו.

בין הבעיות שעוד מצריכות הכרעה הלכתית נותרו איתור המיקום המדויק של שחיטת הפרה בהר הזיתים, הכרעה באשר לשערות שאינן אדומות כפי שתואר כאן, וקביעה אם לקיים את מצוות הפרה האדומה לפני הקמת המקדש עצמו ולפני חידוש הסנהדרין.

הגורם המוביל את המאמץ להשגת פרה אדומה, הרב עזריה אריאל, בנו של נשיא מכון המקדש הרב ישראל אריאל, כתב כבר יותר מאלף, עמודים של דיון הלכתי בנושא, אולם גם הוא זקוק לגיבוי מגורמים רבניים חשובים כדי להתקדם. במכון לא פוסלים גם הצבת שלטי חוצות שידרבנו את הציבור להצטרף למאמץ הלאומי. "רצון הציבור הוא קריטי במהלך לאומי, במיוחד בנושא שעל פניו רחוק מלב האומה", נכתב במסמך מקדים של המכון. "להציג את מצוות פרה אדומה לא כריטואל דתי אלא כטרנספורמציה בין תקופות, מסע לאומי ממוות לחיים, ממלחמה לתקומה, מכאב לצמיחה באמצעות טהרה מטומאת מת. נדרש להציג את הטהרה כמצווה הכי רלוונטית לתקופה בכלל ולכל מעגלי המלחמה בפרט".

ראשי המכון לחקר הפרה האדומה השיגו לאחרונה את הסכמתם של החוואים האמריקניים להכליל מהשנה הבאה בתחרות השנתית המתקיימת בין החוות מסלול התמודדות על הפרה העונה לקריטריונים ההלכתיים, באופן שיותווה היישר מבית המדרש שמקים המכון. שם מקווים שהמאמץ המרוכז על שלל ענפיו יסלול בקרוב את הדרך אל המטרה המסומנת: חידוש ממלכתי, ציבורי ולאומי של מצווה נדירה ובלתי מובנת כמעט אלפיים שנה לאחר שפסקה מלהתקיים.